אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
סימן לג
הנה מצינו בפסקי הא' שאינו נוטל חלק בשררת בה"ך רק הראוי. אבל מי שאינו ראוי לא יטול כ"א שכירות מקום והגם דכל הכנסת ב"ך היא באה מנדרים ונדבות ומכירת המצות וכיוצא שכולם ענייני השררה אפ"ה נוטל שאינו ראוי כדי שכי' מכל הנכנסות והשאר היתר על השכי' נוטלו בעל השררה. והיינו טעמא שהרי הקהל מחויבים לשכור מקום להתפלל בו. וכשהזמן מוכשר הם נותנים בויתור. וא"כ הסר שיעור השכי' מהכנסת בה"ך שהוא דמי פירעון השכי' שהם חייבים בו דלא סגי בלאו הכי דלא ימצאו מקום להתפלל בו בחנם. והיתר על שיעור דמי השכי' שאין חייבים בו מן הדין. הוא בא מכח השררה. ולכן לא יטול בו מי שאינו ראוי כלום:
ולפ"ז בזמנינו זה דאתייקור קרקע ושכי' מקום שוה להכנסת בה"ך או יותר. בדין הוא שיטלו שוה בשוה ראוי ושאינו ראוי. דלגבי שיעור שכירות המקום שהוא תולדת גוף הקרקע אין חילוק בין קרקע בה"ך לקרקע אחר. ודוקא לגבי השררה חילקו הרא' בין ראוי לשאינו ראוי. ולא מיקרי שררה אלא אם יש בהנאת בה"ך יותר ממה שראוי לשכור מקום להתפלל בו כמו שהיה בזמן הרא'. אבל שיעור השכירות שחייבין בו מן הדין כפי המקום וכפי הזמן המעט הוא אם רב לא מקרי שררה אלא שכירות הגוף שיד כולם שוה בו. ולכך אפילו תהיה השכי' ביוקר ע"כ שיעור הכנסת בה"ך או יותר יחלקוהו ראוי ושאינו ראוי שוה בשוה. והגם דלפ"ז לא לא יש יתר שאת לראוי על שאינו ראוי. לא עלינו תלונותיו שהזמן גרמא ונסתחפה שדהו שנתמעטה הנאת בה"ך והוקרו הקרקעות. ודבר זה פשוט וברור הוא לדעתינו:
ולענין היאך ישומו שכי' בה"ך. ה' זכות אבות כת' משם מוהריב"ץ ז"ל וזל"ה דאין להם אלא שכי' מקום כאלו הוא בית דירה וכו' ע"כ. ומוהריב"ע זלה"ה השיבו לא כמו שטען שכי' מקום בית דירה אלא שכי' בה"ך כי ידוע כי מקום בה"ך הנאתו מרובה יותר מהנאת מקום בית דירה ואין ספק שיגדל שכירותו. עכל"ה. ומוהר"ר יעקב ן' סמחון ז"ל כת' וז"ל שישומו הב"ד כבית דירה וכו' שכן כת' מהריב"ץ בתשו' כ"י ובמקום אחר מצאתי שהסכים עמו מוהריב"ע זלה"ה ובמ"א מצאתי שישומו הבה"ך כאלו היא מקום מוכן בספסלים ועששיות וס"ת והיכל ותיבה כמה יכול לשכור מקום מוכן כזה להתפלל בו:
ובפס"ד א' כתוב וחתום מב"ד של ד' מוהר"ש אבן דנאן ומהר"ר רפאל עובד אבן צור ומהרא"ה ומהרמ"ט זלה"ה כתבו שישומו אותה כאוצר לעשות בו סחורה שאין בה בזיון למקום ולא תזיק לכותלים אם הם סמוכות לחצרות אחרים. וכן הסכימו ב"ד שבזמנינו זה ה"ה כמה"ר רא"ם וכמהרי"ם וכמהריב"ן ומהרח"ה עכ"ל. ונראה פשוט דלא פליגי הני רבוותא דלכ"ע שמין אותה כאלו היא בית דירה אם היא ראויה לדירה. ומר אמר חדא ומאמ"ח ול"פ. ומוהריב"ע הוסיף ליפות כח מי שאינו ראוי שישומו אותה כדי שכי' מקום כזה להתפלל בו. ולא אמרו הרבנים מהר"ש אב"ד וב"ד ז"ל כדי שכי' אוצר אלא בשביל שאין בה"ך ראויה לדירה מפני שמחוסרות באר מ"ח ובהכ"ס וכיוצא. ותלי"ת זכינו לחזות בנועם פס"ד הנז' כתו' וחתום בחותמם הטהור. וכ"כ בו להדייא. וזל"ה אך מה שנסתפקת היאך ישומו השמאים ליורש הנז' שכי' חלקו בבה"ך הנז' כיון שעתה אין בה בתים ומזוזות ופתחים. אם נאמר רואין כאלו יש בה בתים בנויות במזוזות ופתחים וראויה לדירה וישומו אותה כאלו יש בית דירה. או לא. לזה נשיב שאין כאן ספק כלל דמהי תיתי לומר כן שהיא אין בה בתים ואינה ראויה לדירה ונחשוב אותה כאלו יש בה בתים כדי לעלות שכרה. והלא אם אפי' היו בה בתים כמו שהיתה מקדם לא מקרייא ראויה לדירה כדי להעלות שכרה כשכר בתים הראוים לדירה שהרי מחוסרת הצבת דלתות ושאר טכסיסין הנעשים לבתים ולעליות ועוד היא מחוסרת באמ"ח ובהכ"ס ומדרגות שעולים בהם לגגות לשטוח בהם בגדים וכיוצא מתשמישים אלו. ומאין הרגלים לספק זה. ובודאי דאין שמין כ"א אוהלים כאשר המה עתה וכו'. וכן הוא בנד"ד שלא נוסיף לומר רואין כאלו היא בנויה בתים משוכללים והבו דלא להוסיף עלה כי היכי דלא ליקו בבל תוסיף. כלל העולה שאין שמין בה"ך כ"א כפי מה שהיא עתה וכו' ושמין אותה כאלו אוצר. ולא יטול היורש שכי' חלקו כ"א כשכר אוצר. והיינו כאוצר של סחורות שאינו מזיק לכותלים ולקרקע. ולא לאוצר של חטים ותבואה שהם מזיקים את הכותלים בהבל וחום שלהם וכו' עכל"ה. וחתומים ע"ז רבני תיטוואן מוהר"ר יעקב ן' מלכא זלה"ה וכמוהר"ר אפרים מונסונייגו זלה"ה וכמוהר"ר יהודה קרייאט זלה"ה. וס"ל נמ"ך דברי חכמים אינם צריכים חיזוק והאמת עד לעצמו ופשוט הוא ולראיה ח"פ וחתומים ע"ז מוהר"ר ש"ש אב"ד ז"ל וכמוהר"ר רפאל עובד אבן צור ז"ל וכמוהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה וכמוהרמ"ס זלה"ה. וס"ל נמ"ך הדבר פשוט דאין שמין הבה"ך כאלו היא בית דירה ולומר דרואין אותה כאלו היא משוכללת במזוזות ופתחים. וכן נמצא בפסקי קדמונים נ"ן ואין שמין אותה אלא כמות שהיא ולראיה ח"פ וחתו' מוהר"ר יקותיאל בירדוגו זלה"ה. וס"ל נמ"ך עליונים למעלה בהסכמה עלו שאין שמין הב"ה אלא כמות שהיא. אף אנן נמי מודינה ביהא מכל טעמי הנז"ל ולאפושי גברי קא אתינא וחתום הרב הקדוש עמרם דיוואן הוא החסיד הקבור בוואד זאן זיע"א:
עין רואה דמ"ש הרבנים דשמין אותה כאוצר אינו אלא משום דמחוסרת ענייני הדירה כגון באמ"ח וכו' וכמות שהיא אינה ראויה לדירה אלא לאוצר ולכך שמין אותה כאוצר. מעתה מה שנמ"ך בפס' א' להרב מוהרא"ה זצ"ל וז"ל ושיערו הרא' זלה"ה שאינו כשכירות בית דירה אלא כשכי' אוצר ששוכרין אותו לעשות בו סחורה נקייה וקלה שאינו מכביד על הכותלים ואין בה תשמיש של בזוי ולפי ערך שכי' זו יטול חלקו המעט הוא אם רב עכל"ה. הוא מטעם שאינה ראויה לדירה וילמד סתום מן המפורש וא"כ היכא דיכולים להשכירה לדירה כמות שהיא. ובפרט בעיר צפרו שאין להם בחצירותיהם לא באר מ"ח ולא בהכ"ס ולא מדרגות לגג והוייא לה בהכנ"ס כחצר להבדיל בין הקדש ובין החול. דשמין אותה כמות שהיא לדירה. וידו על העליונה לשום לו בדבר ששכירותו מרובה או לדירה או לאוצר. וראיה מההיא דמוהריב"ע זלה"ה שהביא הז"א כמביא למעלה. וכן מובן מכל דברי הרבנים הנז"ל. והרב מוהר"ר ידידיה מונסונייגו זלה"ה כתב וז"ל אמר הכותב זכינו לפס"ד שחתום בו הרב הגדול כמוהריב"ע שכת' ששמין בה"ך כבית דירה. ומוסיפין בשביל התיבה והספסלים והעששיות וכו' והסכים ע"ז עוד כמוהריב"ץ זלה"ה ולא נשאר שום ספק כלל וכו' איכו השתא אל ה' ויאיר לנו שנגלה לפנינו פס"ד של הרבנים זלה"ה שרוב הוראותינו אנחנו נגררים בעקבותיהם ומהם אנחנו חיים וכן אנחנו נוהגים ואין פוצה פה כלל. יקובל האמת מפום רבנן תקיפי זצוק"ל וכבר נדפס קצת מהפסק הזה בס' זכות אבות שים עיניך עליו ודי בזה עכל"ה:
קנצי למילין דשמין אותה כמות שהיא לדירה אם שכירותיה מרובה משכי' האוצר וכן להפך. ומוסיפין בשביל התיבה וספסלים וכו' ואם תהיה שומת השכי' שוה להנאת בה"ך נסתחפה שדהו של בעל השררה דאין לו בשררה כ"א היתר על השכי' אם יהיה יתרון ותו לא מידי וכמש"ל והכי דייק ג"כ לשון ה' מוהרא"ה ז"ל שכת' ולפי שכי' זו יטול חלקו המעט הוא אם רב ע"כ. ולראיה ח"פ בח' כסלו דהאי שתא
חלק ונחלה
בבית אבינו ליצירה. וצויי"מ וימ"ן אכי"ר:
שלמה אבן דנאן סליט"א