אור ברסלב
אשר לשלמה סימן לא

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן לא

סימן ל

לפני עמדו למשפט הי' יוסף בהי' ימין הכהן נר"ו תובע. וכה"ר בנימין בהר' משה ה"ן סמחון נ"ע נתבע. אודות החצר שבהאלסאבא שהיא היום בחזקת כה"ר בנימין הנז' הי"ו שהוא דר בה ואוכל פירותיה זה למעלה מעשרים שנה. וטען יוסף הנז' לבנימין אמר איך אתה אוכל פירות החצר הנז' בכללותה ואני יודע כי אבי ואחיו דוד להם חלק בחצר הנז' ובניהם הם יאכלו את חקם כי להם משפט הירושה. והמציא לפנינו קב"ע כו"ח לחזק את דבריו. ובנימין השיב שבזמן החולף שנת ר"ב להושי"ע הורידו ב"ד שלפנינו לבע"ח שלהם הי' משה ן' שמול וידי"ן ברירו בכל חו"ז שהיה להם בהחצר הנז' שהרחיקו נדוד ופשטו לו את הרגל והלכו למדינת הים שנים מרובות ושוב הי' משה הנז' מכר לו חלק ההוא. והן היום הראה והמציא לפנינו כה"ר בנימין הנז' שטר הורדה בכח ב"ד יפה כו"ח כראוי באו"ה כפה"ד הברור אין דבר נגרע. והבאים על החיתום הם הרבנים כמוהר"ר ידידיה מונסונייגו זלה"ה. וכמוהר"ר מתתיה סירירו נר"ו. וכמוהר"ר אבנר ישראל הצרפתי זלה"ה. וכמוהר"ר שלמה אליהו אבן צור זלה"ה. עוד הוציא לפנינו שטר מכירה כו"ח מהי' משה ן' שמול הנז' כדבר האמור. והשקפתי על השטרות הנז' והנם חזקים כראי מוצק כפה"ד הברור. ונומיתי להם שדברי יוסף מהבל ימעטו ולא יעשו שום רושם כלל. וכה"ר בנימין הנז' ליכול וליחדי סמוך לבו לא ירא שלו ושקט ושאנן ואין מחריד:

והגם דקי"ל שומא הדרא לעולם וכמ"ש בש"ס ובפוס' ועולה על שלחן מלכים סי' ק"ג ס"ט. הרי שוברה בצדה זבנה וכו' לא הדרא. כמ"ש בש"ס ובפוסקים ובש"ע אין צריך להעלותו על ספר כל אדם חזו בו:

ואפי' אי לא זבנה. בנ"ד לא הדרא. שהרי הורידוהו ב"ד בעד חובו ובעד מה שיפרע לבע"ח אחרים וכבר הורה זקן בתראה שלם ה' שלחנו של אברהם חח"מ סי' ק"ג דין ט' דלא הדרא בחלק הבע"ח האחר דאדעתא דארעא נחית וכיון דלא מצינו שומא הדרא לחצאין. גם בחלקו לא הדרא. ואציג לפניך כל לשונו הזהב אולי לא יהיה ספרו מצוי אצלך וז"ל:

אם החליטו ב"ד למלוה קרקע בעד חובו ובעד מה שיפרע עוד לב"ח אחר שיש על הקרקע. נראה דלא הדרא בחלק מה שפרע לב"ח אחר דבההוא חלק אדעתא דארעא נחית דדוקא החליטו לו בחובו דמעיקרא כשהלוהו לאו אדעתא דארעא יהיב זוזי דזהו הטעם דשומא הדרא כמ"ש הסמ"ע סי' קכ"ג וכיון דלא הדרא בחלק הב"ח האחר לא הדרא גם בחלקו דלא מצינו שומא הדרא לחצאין כמו שנראה מדברי הרא"ש ופ' בהגה במת והניח ב' בנים לא הדרא דלקוחות נינהו. והשתא אמאי לא הדרא בחלק הירושה. אלא ע"כ לא הדרא לחצאין. מיהו מדברי הריטב"א שכ' גבי השביחה דנוטל מגוף הקרקע כנגד השבח ע"ש. נראה דהדרא לחצאין. וכ"כ בתומים סקי"א. ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקא. וכה"ג דהספק הוא אי הדרא או לא. המלוה שבידו הקרקע הוא המוחזק. איברא דק"ל מגמרא פ"ק דמציעא ד' י"ו מאי פריך משומא הדרא נוקמא בשמוה לאדם אחר ובשטרי חלטתא ולא בהדרכתא ואמאי נייד רבא מהך אוקמתא עכ"ל:

שוב טען יוסף הנז' שיתן לו בנימין הנז' טופס משטר הורדא ומשטר מכירה לתור ולחפש בכל מדינה ומדינה לפני כל יודעי דת ודין אולי ימצא שום זכות. ולא רצה בנימין הנז' ליתן לו טופס באומרו לא בעינא דתהוי זכותי גבך. ופסקתי להם שהדין עם בנימין שלא יתן לו הטופס. שהרי כ' ב"י סוף סי' ס' משם הנ"י והרשב"א והריטב"א ז"ל שהטוען לחבירו שיתן לו טופס משטרו שמוציא עליו כ"ע מודו שיכול לו' בעל השטר אתה רוצה לבקש עקיפין של שקר על שטר שלי כדי שתפסדיני וזו טענה גדולה היא אבל מראהו לו בב"ד לקרותו ולראותו ע"כ. והגם שהב"י שם כ' משם הרמב"ם והרא"ש ז"ל דנותנין טופס וכתב דלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם והרא"ש ז"ל. הרי סיים על דבריהם וז"ל ונראה מדברי הרא"ש דדוקא כשזה טוען מזוייף הוא נותנין לו הטפסת השטר. אבל בטענה אחרת כיון שהשטר אינו מזוייף נראה שאין נותנין הטפסת השטר שאינו נוטל אותו אלא להתחכם לשנות את הידוע ולבטל דברי אמת הכתובים בשטר ולהטעים דברי שקרו דומייא דלא בעינא דתהוי טענתי גבי טענתך וכך מטין דברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל. ע"כ:

וכן פסק בקצר סי' י"ו ס"ה וז"ל המוציא שטר על חבירו והלה טוען שיש בו זיוף ושאל שיתנו לו הטפסת השטר כדי לדקדק בו נותנין לו וכו'. ע"כ. והגם שהסמ"ע ס"ק ט"ו פליג וס"ל דהרא"ש ס"ל דאף בשאר טענות נותנין לו טופס. אנו אין לנו אלא דברי מר"ן ז"ל שהרי קדמונינו אבותינו ורבותי' ז"ל קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם דברי מר"ן ז"ל בב"י ובש"ע בין להוציא ובין להחזיק. ובפרט שגם מור"ם ז"ל מסכים לדברי הב"י וכמ"ש בסמ"ע בס"ק הנז'. וגם הב"ח כ' על הב"י וכן עיקר. וכמעט שהסמ"ע הוא יחיד בדבר זה. וא"כ בנ"ד שאין לו טענת מזוייף אין נותנין לו טופס:

איברא דמצינו לה' החבי'ב ז"ל בכנסת מ"ב סי' ס' אות י"ד ובבעי חיי עץ הדר סי' כ"ט וסי' רמ"ט וז"ל ועוד אני אומר שלא נחלקו הרשב"א וסיעתו עם הרמב"ם והרא"ש וסיע' ז"ל אלא דוקא בשטר מלוה שכל שאינו טוען מזוייף הרי הוא כמודה במלוה ומה שתובע הטופס אינו אלא לבקש תחבולות אבל בשטר מתנה וכיוצא בו שהדין תלוי בכמה פרטים לבטל המתנה. אף הרשב"א וסיעתו מודים שיתן לו הטפסת השטר אולי ימצא מקום לבטל המתנה כי מי יחוש חוץ ממנו ואם לאו בר הכי הוא יראהו למי שירצה אולי ימצא לו שום זכות. דאפוסי במחלוקת לא מפשינן לומר דאף בשאר שטרות שאינן שטרי מלוה חולק הרשב"א ז"ל. ע"כ. והביא דבריו ה' משכנות הרועים מע' ט' אות ו' ע"ש. הרי דס"ל להכנה"ג דבשאר שטרות שאינן של מלוה לכ"ע נותנין טופס אף דליכא טענת מזוייף:

אכן נראה דלא דמו שטר מכירה ושטר הורדה לשטר מתנה. דדוקא שטר מתנה וכיוצא בו שיש בהם פרטי דינים הרבה ועל הרוב יארע בהם ביטול כידוע הוא דלא בעינן טענת מזוייף. אבל שטר מכר והורדה מה פרטי דינים יש בהם מעולם לא שמענו איזה שטר מכר או הורדה שאירע בהם שום ביטול בשום ב"ד וכולם עשויים הכל בחוזק כמטיל ברזל. אבל במתנה דבר המצוי הוא:

עוד נראה כיון שההורדה היא מעשה ב"ד ונעשית בב"ד יפה כב"ד הגדול שבירושלים לכ"ע לא יתן הטופס דמה ביטול ימצא בה אין זה כ"א דברים בטלים ושטר מכירה אם ירצה לעשות טופס ילך אצל א' מהסופרים ויכתוב לו נוסח הרגילים לכתוב:

ותו דאף אם יש בכח המדמה לדמות שטרי מכר והורדה לשטר מתנה שכ' הכנה"ג ולומר דבכולהו ס"ל לא בעינן טענת מזוייף. הרי ה' ערך השלחן סי' י"ו אחר שהביא דברי הכנה"ג הנ' כתב ובתשו' הרשב"א ח"ב סי' רי"א מבואר דגם בשטר מתנה אין נותנין לו טופס. ע"כ:

והילך תשובת הרשב"א ז"ל שבח"ב הנז' וז"ל ומה שטען בנימין שנתן לו יעקב בשטר מתנה וראובן טוען שיתן לו טופס שטר המתנה. והשיבו בנימין שאין לי ליתן טופס. בדין זה שמעתי משם קצת הגדולים שהדין עם התובע וצריך ליתן לו טופס. אלא שאין דעתי נוטה בכך משום דמצי א"ל דמית עלי כאריא ארבא וכדתנן בפ' גט פשוט אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה ב"ד אלא מדעת שניהם ושניהם נותנים שכר. רשב"ג אומר לשניהם כותבין לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. ופי' בגמרא מאי שטרי בירורין שטרי טענתא. וטעמא דרשב"ג משום דא"ל לא ניחא לי דתהוי זכותי גבי זכותך דדמית עלי כאריא ארבא. ואע"ג דפליגי רבנן עליה דרשב"ג בשטרי טענתא מסתברא לי דבשטרי זכייה ממש לכ"ע מצי א"ל הכי שהטענה הזו מקובלת. אבל מ"מ צריך הוא להוציא שטרו בפני ב"ד לראובן בעל דינו ולקיים שטרו. ע"כ:

אתה הראת דדברי הרשב"א ברור מללו דלא כמ"ש הכנה"ג לדעת הרשב"א. וכמ"ש הרב ערך השלחן. א"כ אמור מעתה זיל לאידך גיסא דמאחר דמצינו להדייא דהרשב"א לא ס"ל לחלק בין שטר מלוה לשטר מתנה. אנן נמי נימא דגם הרמב"ם והרא"ש נמי אין להם חילוק ובכולהו ס"ל דנותנין טופס אבל בטענת מזוייף דוקא וכמ"ש הב"י. דדין הוא טעמא להכנה"ג לשיטתיה משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן. א"כ מתורתו נלמוד לדידן אנן דאנהרינהו עיינין ה' ערך השלחן דאשכח מרגניתא ההיא תשו' דהרשב"א דח"ב דס"ל להדייא דלא כהכנה"ג. א"כ לקרב הדיעות והסברות צריך שנאמר איפכא מהכנה"ג וכמ"ש כי היכי דלא להוי אפושי פלוגתא. ודו"ק:

עוד מצינו בפס"ד להרב הגדול מוהריב"ם ז"ל הובא בס' באר מיים חיים לרב אד'א ז"ל דנ"ו ע"ג וז"ל עוד פסקתי שמא ששאל הנתבע שיתנו לו טופס מהשטר [שטר זכיית קרקע. להראותו למי שיעיין בו וללמדו טענות כמו שאומר בפיו שהוא עם הארץ ולא יניח זווית שלא יתשטח בה. אין נותנין לו טופס דדוקא בטען מזוייף ורואין ב"ד שיש ממש בדבריו הוא שנותנין לו טופס וכדאיתא בסוף סי' י"ו יעו"ש. וסיים בו הריק"ש בס' ערך לחם וז"ל הודה שהשטר כשר אלא שרוצה לטעון טענה אחרת ושואל טופס השטר לעיין בו אין נותנין לו אפי' כתוב בו בלי טפיסת שטר עכ"ל:

מעתה בנ"ד דליכא טענת מזוייף ואף אם היה טוען טענת מזוייף ניכר לנו שאין ממש בדבריו אין נותנין לו טופס וכמ"ש ה' מוהריב"ם ז"ל:

ועוד לו יהא נ"ד אלא פלוגתא דרבוותא וספיקא דדינא לא יתן לו טופס. שהרי מצינו להרב ב"ח בסס"י י"ו שכ' וז"ל ותו דלא יהא אלא ספיקא דדינא דכולה הרשב"א פוסק שלא יתנו לו הטופס. ודברי הרמב"ם והרא"ש אפי' את"ל דהלכתא כוותייהו איכא לפרש דוקא בטוען טענת מזוייף הילכך מספיקא אין לכופו ליתן לו הטפסה היכא דלא טען מזוייף ולא כתב בו תנאי שלא יתן לו טופס נ"ל ע"כ:

הרי מבואר להדייא דמספיקא אין נותנין לו טופס. והגם שהכנה"ג בסי' ס' בהגהב"י אות ק' כ' עליו וז"ל ואין דבריו נראין לי דאע"ג דלכאורה נראה שבעל השטר הוא מוחזק. לא היא שהלוה שהמעות בידו הוא המוחזק ולא בעל השטר דקי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ולכן הלוה שהוא המוחזק י"ל קי"ל כהרמב"ם והרא"ש ז"ל שסוברין שכופין את המלוה ליתן את הטופס וא"ל אינו פורע. ע"כ:

מ"מ בנ"ד יודה שהרי בנימין הוא המוחזק. שהרי משעת ההורדה יצא מרשות ימין ודוד הנז' בלתי ספק ונכנס ברשות משה הנז'. ומשה הנז' מכרו לבנימין הנז' וזה למעלה מעשרים שנה והוא אוכל פירותיו וא"כ קרקע זה היא בחזקת בנימין בודאי וזה הערעור אינו כ"א ערעור שוטים ודברי הבאי הבלים ורוחות ואינו בחזקת היורשים הנז' כלל כי ההורדה נעשית בב"ד יפה רבנן דפקיע שמייהו והכל נעשה כהלכתו באו"ה כפה"ד הברור. וא"כ בנימין המוחזק יכול לומר קי"ל כמאן דאמר דאף במתנה וכו' אין נותנין הטופס כ"א בטענת מזוייף. ועי' במה שסיים הכנה"ג באות הנז' ומטעם זה וכו' ע"ש. ולענין היורש עי' בברכ"י סוף סי' י"ו. ועי' במשה"ר מע' ט' אות ו' דמדברי הכנה"ג ומהרלנ"ח מוכח דגם הוא תלוי בפלוגתא דהרשב"א וסיעתיה עם הרא"ש וסיעתו. וכ"כ הרב ערך השלחן סוס"י י"ו שכן מוכח מהכנה"ג וסיים אבל אנן קי"ל כהרמב"ם והרא"ש דחייב ליתן לו טופס וכמו שפסק מרן שקבלנו עלינו לדון ע"פ הרב אפי' להוציא ממון וכ"ש להחזיק ע"כ. ור"ל בבא בטענת מזוייף כמבואר בדברי מר"ן להדייא וכמש"ל. עי' במשפטים ישרים למוהר"ר ר"ב ח"ב סי' רנ"ז:

באופן דבהא סלקינן ובהא נחתינן דזכאי כה"ר בנימין הנז' בדינו ואינו צריך ליתן לו טופס דדמי עליה כאריא ארבא ומקחו מקח ויצוק כפלח תחתית. ודברי המערער הנז' כלא היו רוח תשאים וסערה תפיץ אותם. וצי"מ וימ"ן כ"ד החו"פ פאס יע"א תמוז דהאי שתא בפר"ק בא סימן ולפועלי

אתן צדק ע"ה שלמה אבן דנאן ס"ט

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה