אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
הקדמת המחבר
קנ"ה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף. (משלי י"ו י"ו) אשר מני שים אדם על לב במשכיות מורשי לבבו. מה יהיה אחרי ימי חלדו כי יפקד מושבו. והוא על שתי הסעיפים פוסח. אם ירא אם בוטח. והמות מיום הולדו פרש רשת לרגליו. לא מעדו קרסוליו האם סופר יורש גהינם אין שלום בעצמיו. נפשו בכף הקלע . ואין מרגוע. אשר הלך חשכים איידי דטריד בפועליו. ופנה לסובב מהמטרה ההגונה. ואורח נכונה סובב הולך אל מסילה רעה מאד געולה לא הניח זוית ופינה. הלא ידאג ישאג מנהמת לב יסלד בחילו. כל היום דוה. וכל מחמד עין היה לאין באפס תקוה. את הכל ישא רוח. את משמן בשרו ירזה יהיה סרוח. ישתאה ישתומם מקוצר רוח. מה יצדק אנוש ליום פקודה עת לעקור נטוע כי בא עתו. שף מדוכתיה עיילוה למערתא בעוד ק'ברת ארץ כי שם ביתו. לקברות יובל במעבה אדמה. גני בבית אפל על יצועי עפר נחת ותקותו רמה. אדם להבל דמה. הרי מת והרי קברו מוכיח. ממנה מת ממנה מסריח. אבד זכרו מני חלד בל יזכר בל יפקד. ובחבלי חטאתו יתמך אין עוזר ואין סומך רבות מצוקות ותלאות. אשר עליו באות. גנוחי גנח כלב חמרמר. מצות קא צוח שדי לי המר לי קא מילל איה איפה יגיע כפי חילי וממוני. לשוא עבדתיך בכוחי ואוני ועתה נטשתני עזבתני. הלוך ילך ובכה ונד כאשר ינוד הקנה. ניטל רוב המדבר לא מצא מענה. חדלו קרוביו גם עושר גם כבוד מרחוק עמדו. אחז בשרו פלצות ועצמותיו ירעדו. נפש האומללה תחיל תזעק בחבליה הה לקשי יום למר נפש כצפור בודד נדדתי. ממחמדי הטובים נפרדתי. לא שלותי ולא נחתי. אין פוצה פה לרוחתי:
האמנם הישרים בלבותם. המישרים אורחותם. רוח ההרגשה תתנוסס בקרבם ישיתו לב וכל מעיינם. לבצר גדרם בפקודים נשגבים שעיפים וחזיונות למכביר יתעוררו בחובם. ההרגשה העדינה הזאת תצית שלהבת יה במורשי לבבם. ואש להבת תוקד במשכיות לבבם. רגשי הדת והתושיה יוסיפ אומץ אל שלימות הנפש. ישעם וחפצם בחלו במחמדי תבל. רק ההכרח דבר שהנשמה תלויה בו. ומטרתם אל מעגלי צדק מבלי החטיא מפקודי הדת הנשאה כרתו ברית את דת ותהיה קנין למו. זאת התורה אילת אהבים ויעלת חן לחושקיה, נחמדות שעיפיה שעשועים יום יום להוגיה. הוד והדר יצוקו פארותיה. חן וידידות יזוקו מדדיה. מתרפקת על דופקי פתחיה. ורותה נפש מאהביה. עת למות יום נועד עז תפארתיה עת נסו הצללים לו למשמרת. עונג רוחני הפליא אשר ידו משגת. ונוגה לו מלמעלה כזוהר הרקיע. אין הפה יכולה לספר לשליש ולרביע:
האח האח עלץ לבי ותר"ן לשון אלם. אף בשרי חדודי"ן חדודי"ן. אלו הן הג'ולין גלא'י כד'גלו אנשי והגות לבי נפיק אודיתא. הודיה על חלקי שמים לי זכו זכייה דאורייתא. משמייא מיהב יהבי עשו שאינו זוכה כזוכה אף דלא אסיקנא כמה דמסיק תעלה מבי כרבא ולא תפיסנא אפילו כבצק שבסדקי עריבה. ולא יחשב כגרגיר חרדל. אשר השיג שכלי הדל. ומילתא זוטרתי. שקבלה נשמתי. בהנחיל עליון שוכני סנה. תורת אמת לאום בחורה. במעמד הנשגב והנורה. ביפעת הוד להפליא השפיע על רבבות קדש צבאות ישראל איש ואיש מנת כוסו. דור דור ודורשיו עד דור אחרון. אשר ישנו ואשר איננו. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש מסיני בא. איש כברכתו ומקור נשמתו אשר ממנו חוצבה:
מה רב טוב עוצם נפלאות רוכב ערבות חולל עולם הטוב והמטיב עד ארגיעה לא חדל חסדו ממני. הן בעודני כבן עשר בשנת התרי"ח חי' לח' סיון. ניטל צפירת תפארתי. נזירי ופאירי. הודי והדרי. אבא מארי. חכם חרשים. גזע ישישים בנן של קדושים. יראת ה' היא אוצרו. צדיק תמים. יושב אוהלים. תפארת שמו מנון. הרב הכולל כמוה"ר משה זלה"ה זיע"א עודינו באיבו. קראו רבו. ומשה עלה אל האלד'ים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים להשתעשע בצחצחות גן עליון. הן אני נשארתי לבדי לא חזי ולא מידי. נער הייתי. יחיד לאמי. אדונתי הורתי אשת חיל מעולפת חמודות הכבודה חנה בת איש מתהלך בתומו. הישיש. וכשר נכבדות מדובר בו. רודף צדקות דרחים ומוקיר רבנן צניע ומעלי כהה"ר משה בוטבול נ"ע ויעורר רחמיו עלי מר קשישא זקן מלא רחמים, צדיק תמים. נאה דורש מוסר מלכים. והן בפיו תוכחות מידי שבת בשבתו. הדר הוא הרב הכולל כמוהר"ר שמואל זלה"ה זיע"א. נשמת צדיק, עליון תחסה ותתלונן לפני ה' בארץ החיים. ואהיה שעשועים לפני מלכים הרמ"ז ז"ל וה' צרור המ'ר דודי לי מו"ר פט"ר הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. מתחסיד עם קונו ושקוד על למודו כחשיכה כאורה. מר דיינא הוא כמוהר"ר יצחק זלה"ה זיע"א. מרבה ישיבה דולה ומשקה מתורתו. ומני"ר את הרמ"ז ז"ל הלא זה הוד והדר. בקדש נהדר . היינו צדיק היינו עובד אלד'ים הח' הש' והכו' כמוה"ר אברהם זלה"ה אף הוא היה בתומכי נפשי ונהלני בחמלה לטוב לבו הטהור מאת ה' תהיה משכורתו שלימה ונפשו העדינה תתעדן בעדן חביון וזרעו לברכה את שאהבה נפשי איש חכם ונבון כה"ר חיים הי"ו ישכון לבטח שליו ושלאנן על חמדת החיים דשנים ורעננים חיים עד העולם. ובהגיע תור הנישואין לקחו לי לעזר אשת חיל עטרת צפירת תפארה כבודה בת מלך פנימה צנועה במעשיה רבת המעלות סולטאנה בתו של ש"ם מו"ר עט"ר פאר החכמים נזר החסידים עטרת השקדנים דיינא דנחית לעומקא דדינא מני"ר הרב המופלא כמוהר"ר שאול אבן דנאן זלה"ה זיע"א. ובצלו חמדתי וישבתי. למען השג מעלות התורה באשר יורה דעה יבין שמועה. לא יחטיא השערה. אל נא חי נעלם הטה חסדיך על יוצאי יריכו. ראשון בקדש חביב אדם בן ואח שם אחי מן הח' הש' והכו' כמה"ר סעדיה הי"ו ואשר על ידו השני הח' הותיק כהה"ר מנחם ציון הי"ו. לאחד הבן ואחד הבת כולם יחד ישאו ברכות שמים מעל וחיים דשנים ורעננים ורכוש גדול:
וחסד אל חופף עלי השגיב בכחו ויפליא עלילותיו מאין ספורות ויחונני ברוב רחמיו ויפקדני בגודל חסדיו בפרי בטן את שני צנתרות הזהב והמה חכמים שלימים הם כוללי תהלות. הראשון אדם תפארת בנים שם קטון משם גדול כמה"ר משה הי"ו. והבן יקיר לי כמה"ר שאול הי"ו ותפארת בחורים בן פורת התלמיד הנעים אליהו הי"ו וצפירת תפארה הבת היקרה פריחה מב"ת בירא"ת. אתה ה' תשמרם. וכצנה רצון תעטרם. וכסא תפארתם ירום נשא וגבה מאד על מרומי רום ההצלחות. ושובע שמחות. לא ימוש ספר התורה מפיהם ומפי זרעם וזרע זרעם עד עולם. ועליהם תבוא ברכת טוב. ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטובה אשר עשה לי. אשר נשני את כל עמלי ועוניי אשר עוניתי במבחר ימי עלומי. ובין יושבי בית המדרש שם חלקי ובתורתו שעשעתי. ועל ברכי דרבנן דפקיע שמייהו, גודלתי. והעמדתי תלמידים. מהם חכמים רשומים ומהם חכמים ונבונים ה' עליהם יחיו:
ומשדה נופת צופים צוף דבש תנא דאורייתא מר גאון עוזינו מאריה דאתרין כמוהר"ר אי"ש הצרפתי ינקתי. ואהיה שעשועים העמק שאלה או הגבה למעלה ברוח מבינתו יטיף אמרים אמרות טהורות צרופות בכור הבחינות אמרי נועם דברי פי חכם חן. כל תיבה שצריכה למ"ד מוציא לאור ותנח התיב"ה. כמשחל ביניתא מחלבא אנא אל חולל תבל נפשו בצל שדי תתלונן ונשמתו היקרה תתענג בגן עליון. וזרעו לברכה זרעו בו למינהו רב חביבא בן ואח הרב הכולל כמוה"ר וידאל הי"ו והיה אדירו. ושמרו כרועה עדרו:
ועתה הנה הבאתי איזה שאלות ותשובות. שיהיו שפתותי דובבות. ואם רבו הזוחלין ושפתותיהם דובבות. וקרא זה אל זה. מי האיש הלזה. דעייל בלא בר. מה לתבן את הבר. איך תקו דעת קלה. לקנות שם ותהלה. כתור האדם המעלה. והצעי'ר אשר עלה. משום דאייקור חלא. עין תלעג מה העבודה. דלביש מדא ילבש מדא. אשר לא הגיע לרועה צאן איך ימצא און. להיות נמנה. בכל פונות שהוא פונה. עם מצוקי ארץ דפקיע שמייהו. כדיקים דמכתבן מילייהו. הם וכיוצא בהן. ששוו בשיעוריהן. ידעתי בינ'י ידעתי לא אכחד עצמי. מיעוט ערכי פחות שבערכין ניכר שפחמי מכיר אני את מקומי. קושטא קאי כי לא מרום לבבי עתה באתי בפרק כל כתבי חלילה לא בי. האמנם היותי נכוה בפוצ'רין. לא נתנו דבריהם לשיעורין. להשיב שולחי דבר. וכי ישאל איש משיב דבר. כל עומת שבא. סתם קני'ן לכתיבה. לא יכולתי האנק דום ודבר דבר. הא לאגמורי הא למסבר. ואם שכן ראוי להיות חוזר מחוות דעתי. אנא דאמרי יפה שתיקתי. אולי מעדו צעדי שכלי ונטו אשורי דעתי. להשיב פניהם ריקם לא יכולתי. זאת היתה נסיבה לבוא עד הלום. מפני דרכי שלום. פשט העני את ידו. די השג יד שכלי בימי חלדו. וכיון שראה אינו נדחה. מפני היד שנשתלחה:
ואם לא יכתבון בספר ויוחקו המה יאבדו. כיון שעלו לא ירדו. ונפשי יודעת את שיש בה ידיעה בתחילה. כי אין בלשוני מלה. ואל אצילי הן הן כחוכא ואטלולה. ילעיגו לי אסתירא בלגינא לא נצרכה אלא לבן גילי ידיו תבואינה אנוש כערכי מידי יבקשנה:
ואם אותי השלכת אחרי גויך. ותשליך דברי אחריך. באשר שרעפיך. יקשקשון בחוביך. כמשק גבים וזרם מים. עדי יצמחון לריב שפתים. ותשוב תתפלא בי ותאמר גוה. לא תתני ענוה. כי פה תתכסה גאה וגאון. במשאון. דמית עיניך תחזינת בעד אשנבי. בדי עורי מורשי לבבי. הלא אזן מלין תבחן וחיך יטעם אמרים. ואיך לבך יהגה חזיונות אשר לא בחנתם בכור הבחינות. האם יעוז מצח יתוש. הגבה למעלה כאשר ידאה הנשר באברת כנפיו. ואם חציר גגות יקו כי יפרח לעשות פרי ממגד תבואות כעץ שתול על פלגי מים ישלח שרשיו בעמקי אדמות. ואם תתאוה תולעת קטנה באדמה לעוז כעזוז ליש בבהמה. אשר בחדרי שיניו אימה. אף כי תשים מכון שבתה עלי צמרת הארז הרמה. לא תוסיף יתר עז ועצמה. אין כל מאומה. כן אנכי נדמיתי בחזיון רעיוני. וסעיפי השיבוני. מה כחי כי איחל אדמה לגדולי חקרי לב והיא רחוקה ממני. גבה טורא בינ"ן. קטלי קנה באגמא אנן. בהא סלקינן ובהא נחתינן אינהו עדיפי מינן: