אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן קכד

סימן קכג

להרה"ג חו"ב זקן ההוראה וכו' כש"ת ר' אברהם מאיר גיטלער שליט"א [ז"ל] אבד"ק סאסנאווצע יצ"ו.

דבר דשאילנא קדמיכון שאיש אחד מעיר קשונז נשא אשה בדאמבראווע שהחזיקה עצמה לפניו לגרושה ודירת האשה הי' בוויגוויזדאוו וכאשר בא האיש למקום האשה לדור עמה הרעישו עליהם יושבי המקו' שהיא א"א גמורה והאשה טענה שנתן לה גט בע"כ שבא לחנותה והושיט לה תיבה של גילזען ואמר לה דא האסטו אגט וכששמעה זאת זרקתו לארץ והוא חטפו ונעלם ממנה וכשבא הדבר לפני המו"צ דשם אמר שהאמת כדברי' לאשר שזמן רב מקודם בא שם בעלה והי' לו קטטות עם אשתו הנ"ל ואמר שהפעם עזרו ה' שנתן לה גט בערמה כנ"ל והכין בחנותה שני אנשים מקודם שיהי' לעידי הגט והמו"צ אמר לו שהוא לא חקר מבעלה זה אם העידי הגט הללו ראו וידעו שזה גט ואם הי' כשר וכעת נעלם הבעל ועקבותיו לא נודעו וגם העדים לא נודע מי הם ואי' המה לזאת בא האיש הנ"ל ניתן לה גט והיא אינה רוצית לקבל רק אם יתן לה הון רב שאין בכוחו כלל לזה:

הנה בשו"ע סי' קנ"ב דהבעל שאמר גירשתי את אשתי היא ספק מגורשת וא"כ האשה הנ"ל הי' ס' א"א קודם נישואי השני וכיון דיש ספק י"ל דלענין חדר"ג דלכמה פוסקים הוא דרבנן בפרט לאחר אלף החמישי הוי סד"ר ולקולא דאולי אין קידושיו חלין כלל וא"כ ל"ח כלל נושא אשה על אשתו אמנם יש לדון דכיון דאם דנין עלי' אם מותרת לעלמא סד"א לחומרא וחשבי' לה למקודשת חשובה כודאי גם לאיסור חדר"ג דרבנן וחשיב כודאי נושא אשה על אשתו כעין שכ' שו"ת הר"ן סי' כ"א דמצד ספד"א לחומרא חשיב כאלו ודאי חל הנדר ואזלי' אח"כ לקולא שיוכל להתיר ול"ח קודם שיחול הנה דאפי' להקל בספד"א סמכינן אסברא זו דמצד ספד"א לחומרא נעשה ודאי. וכש"כ דסמכינן אסברא זו להחמיר כשנצמח אח"כ סד"ר מזה מ"מ חשבי' לי' כודאי. אך ז"א דמאי חזית למיזל בתר ספד"א לענין לאשתרוי לעלמא ולחשבה עי"ז ודאי א"א של בעלה השני. אדרבה אם דנין לגבי בעלה השני אם מותרת לו אמרי' ספד"א לחומרא וחשבי' לה א"א מבעלה הראשון א"כ נימא אדרבא מצד ספד"א הוי כא"א ודאי קודם שנשאת לשני ואם קידשה חשובה כודאי א"א של ראשון ולא חיילי קידושי השני כלל וא"כ בודאי ל"ח נושא אשה על אשתו:

וזו"ז מבואר ביבמות ל'. דלענין ס' א"א ל"א סברת שו"ת הר"ן הנ"ל דאיתא התם כלן שהיו בהם ס' קידושין צרתה חולצת ולא מתייבמת ול"א דמצד ספד"א לחומרא הוי כודאי מקודשת ותפטור צרתה אפי' לקולא כדברי שו"ת הר"ן וע"כ דבס' א"א ל"א כן. והטעם כנ"ל דמה חזית למיזל בתר היותה אסורה לעלמא אדרבה דנין בתר מהותה לגבי בעלה אם מותרת לו מ"מ בלא קידושין אחרים ודאי' אזלי' לחומרא וצריכה קידושין אחרים לבעלה ואל"כ אסורה משום לא תהי' קדישה. ותו אם בעלה יקדש קרובותי' ניזיל להיפך לחומרא ונימא דאולי אין קידושי הראשונה קידושין וחלו קידושי הקרובות וכיון דסתרי אהדדי הספיקות א"א לומר בזה דספד"א בודאי לחומרא כעין שכ' התוס' בחולין ט: לענין ב' שבילין דאע"ג דס' טומאה ברה"י ודאי טמא מ"מ היכא דסתרי אהדדי א"א ליחשב כודאי טמא עיי"ש ודוקא בנדון שו"ת הר"ן בס' אם חל נדר חשיב ספד"א ודאי לחומרא ואף דשם ג"כ סתרי אהדדי דאם נדון אם מותר להתיר הנדר אם חשיב עד שיחול נימא להיפך לחומרא דעדיין לא חל נדר ואינו יכול להתיר אמנם ז"א דהתם בע"כ צריך לדון על האיסור קודם להתרת הנדר דל"ש היתר רק אחר שחל הנדר וחשיב האיסור קודם בהכרח להתרת הנדר רק אחר שחל הנדר ע"כ צריך לדון מקודם על האיסור וכיון דאמרי' ספד"א לחומרא על האיסור חשיב חל נדר בודאי ושוב אזלי' גם לקולא על סמך זה משא"כ בנ"ד אין כאן קדימה לא' על חבירו ואדרבא הס' לגבי בעל קודם למה שנוגע לעלמא דעיקר איסור א"א לעלמא הוא מצד היותה מותרת לבעל עיי' ריטב"א נדרים כ"ט.

אך י"ל גם להיפך דאדרבא עיקר חלות קדושין לבעל הוא מפאת היותה אסורה לעלמא כמ"ש הר"ן בשם הרא"ה ר"פ המגרש דקדושין דלא אהני למיתסרה אעלמא ל"מ גם לגבי בעל הנה דגדר קדושין שתהי' אסורה לעולם וכ"ז שאינה אסורה לעלמא אינה מקודשת לבעלה א"כ י"ל דאדרבא איסורא לעולם קודם לחלות הקדושין לגבי בעל וכן בתוס' רפ"ק דקדושין שפירשו הרי את מקודשת לי מקודשת לעולם בשבילי. ולכאורה קשה מה בשבילי מה נפ"מ לבעל בזה אך להרא"ה א"ש דזה צורך לחלות הקדושין לגבי בעלה שתהי' אסורה לעולם ושפיר כ' מקודשת לעולם בשבילי ודו"ק אמנם בודאי גם דברי הריטב"א נדרים כ"ט אמתים דעיקר איסורה לעלמא הוא מפאת היותה מיוחדת לבעלה ולולא יחודה לבעלה ל"ש כלל למיסרה אעלמא א"כ יחודה לבעלה ואיסורה לעלמא שוין ושקולין ובאין כא' וכ"א תלוי בחבירו ואין לא' דין קדימה על חברו. ע"כ שפיר חשיב סתרי אהדדי כאו"א למיזל לחומרא בודאי בא' מן הספיקות כדברי תוס' חולין ט': הנ"ל לענין ס"ט ברה"י:

והנה במשנה חלה פרק א' משנה ד' הובא פסחים ל"ז. הסופגנין והדובשנין וכו' והמדומע פטורין מן החלה פירש"י דכתי' תרימו תרומה ולא שכבר הי' תרומה. וע' ר"ש שכ' דמיירי בחלה בזה"ז דרבנן דחל"ה לא אתי דימוע דרבנן ופוטר טבל דאורייתא. וב' הרא"ש דמה"ת מבעי' בטל ברוב וע"כ חשיב דימוע דרבנן. ונראה מזה להדי' דאם הי' כה"ג במבשא"מ כגון שנתערב קמח של חטין תרומה בקמח שעורין דהוי מבשא"מ כמ"ש תוס' פסחים מ"ה. פטורה מדאורייתא מחלה ולכאו' ק' טובא דאע"ג דנימא נהפך היתר להיות איסור וחשיב כולו תרומה היינו לחומרא אבל לא לקולא דאטו מי אפשר לומר על הרוב קמח שעורין שהוא טבול לחלה שהוא כמי שאינו ונגרר כולו אחר המיעוט לקולא להקל עליו ולפטרו מחלה והשתא ק"ו הוא אם אמרינן דהמיעוט תרומה מהפך הרוב להחשב כולו תרומה לחומרא כש"כ דהרוב טבל מהפך המיעוט להחשב כולו טבל לחלה. וצ"ל כעין ד' שו"ת הר"ן הנ"ל דאם אמרי' על הס' הראשון ספד"א לחומרא אף שנצמח אח"כ מכח זה קולא קם דינא וחשוב כודאי חל נדר ה"נ לענין זה כיון דבראשונה חל אי' תרומה קודם אי' טבל וחלה דהרי הר"ש כ' בשם הירוש' דהא דתרומה פטור מחלה היי"ד כשחל שם תרומה עליו קודם לישה קודם שחל חיוב חלה. אבל אם נילוש ואח"כ קרא שם תרומה חייב בחלה עיי"ש וא"כ דמדומע פטור מחלה ע"כ שחל התרומה קודם לישה ואז עדיין אין כאן טבל דחלה ואין החולין אסור רק התרומה וא"כ נהפך אז החולין להיות תרומה ולא להיפך כיון דאז ליכא מהשיעורין שום איסור ושוב אח"כ כשנילוש פטור ג"כ מחלה אף דאז נצמח קולא דעיקר אזלינן בתר החומרא שהי' מעיקרא וק"ל. וזה ראי' לשו"ת הר"ן הנ"ל וכפי מה שביארנו דעיקר אזלינן בתר החומרא בס' שנופל לנו תחלה ואם במיעוט נגד רוב אמרינן כן כ"ש בס' שקול וא"כ בנ"ד אדרבא הס' הראשון הי' בשעה שזרק הבעל הגט ולא ידעה כלל אם הוא גט או לא ואז חל ספק אם מותרת לזה השני להתקדש לו ואמרי' ספד"א לחומרא והוי כודאי א"א דבעל קמא. וא"כ אדרבא זה סניף להתיר דחשיב כאלו ודאי אינה אשת השני ול"ח נושא אשה על אשתו וכמש"ל או"ב:

עוד יש להתיר דהרי פ' הרמ"א דהיכא דשהה י' שנים ולא ילדה ל"ג ר"ג וכ"ש כאן דאינו יכול לדור עמה מצד ספד"א וא"א שתבא לכלל היתר וא"כ כיון שא"י להוליד ממנה בנים וגרע משהה עשר שנים ולא ילדה דשם יש אפשרות רחוק אולי יבנה עוד ממנה משא"כ בנ"ד בודאי לא יוליד ממנה:

עוי"ל דאי' ביו"ד סי' קכ"ז דעד א' אינו נאמן לאסור א"כ אין הבעל הראשון נאמן לומר גרשתי את אשתי לאסור להשני ליקח אשה על אשתו דלהחמיר בלא"ה אין סומכין עליו כדאי' סי' קנ"ב הנ"ל וכל אנשים מווי- גוויזדאוו יודעין שהיא א"א ואין אמירת הבעל נוגע לנו עתה רק לאסור לישא אשה על אשה זו ולאסור אין ע"א נאמן כלל ואפי' ס' מגורשת לא חשובה דהכא דאין ע"א נאמן אפי' ספק לא משוי:

ואף דבסי' קכ"ז דהיכא דבידו נאמן היום ל"ח גירושין בידו דאיכא חר"ג לגרש בע"כ. לבר מכל דין נלע"ד מסברא דכיון דהבעל חטף אח"כ התיבה של גילזען וברח ולא הראה אח"כ להמו"צ שהוא גט נ' שהי' הערמה בעלמא מן הבעל כדי להניח אותו לישא אחרת ואל"כ למה חטף [בחזרה] התיבה של גילזען אדרבא הי' לו לברוח ולהשאיר הגט אצלה. אך שירא שלא יתברר שקרו כשנפתח התיבה אח"כ ונראה שאי"ב גט או שאינו נכתב כדין ובפרט כיון דאתרי' דהמ"צ מוויגוויזדאוו הוא ולא שאל את פיו כלל ולא נתייעץ עמו כלל בהכשר הגט היפך המנהג בזמנינו דכל דמגרש בב"ד מגרש (אף דבימי הגמ' ל"ה כן כדאי' בש"ס סוף גיטין מזה נ' שהכל שקר. ותו דכיון דפסק הרמ"א סי' קמ"א סעי' ל' דהיכא דניכר דמסדרי הגט היו ע"ה הגט פסול ובזמננו כשאין הגט נסדר אצל הרב חשיב כע"ה לגבי גיטין כי רחוק מאד דסופר בעלמא יהי' בקי בה' גיטין היטב:

גם י"ל דאף אם נימא בעלמא דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן או עכ"פ להיות ס' מגורשת היינו כשאמר שגירשה כדין בלי עבירה משא"כ בזה דלדבריו עבר אחדר"ג י"ל דא"נ דא"א משים עצמו רשע וזה סניף גדול. ע"כ נלע"ד ברור שנוכל להתיר לו ע"י ק' רבנים לישא אשה על אשתו. גם בפת"ש סי' ל"ט דבס' קידושין לא תיקן ר"ג וע' אמרי יושר סוף סי' קנ"ט ע"כ נ' להתיר ע"י ק"ר:

בד' השו"ת הר"ן סי' נ"א הנ"ל דסד"א לחומרא מצד ודאי וחשוב חל נדר יש לי הערה מש"ס כריתות ד' י"ח. המקריב אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב אשם תלוי וחכמים פוטרין דבעי חתיכה מב' חתיכות. וסו"ס לכו"ע אי"ח רק אשם תלוי הנה דכל אשם] תלוי הוא ס' קרבן ס' חולין וכן מבואר להדיא בנזיר כ"ט ריש ע"ב עיי"ש. ואף דהתורה רה חייבה על הספק ולקמן כ"ג: דנודע לו שלא חטא אחר שנזרק הדם הבשר יאכל הנה דאפי' לפי הצד שלא חטא הוא זריקה כשירה. היינו דגזה"כ דכל שהי' לו ספק הזריקה כשירה אף שהוא רק ספק קרבן אבל סוף דבר שאינו רק ספק קרבן וא"כ גם בנדר נימא כן אף דספד"א לחומרא מ"מ ליכא רק ספק נדר רק דגזה"כ דצריך לחוש לספק נדר ג"כ אבל סו"ס אינו רק ס' נדר וא"כ ל"ח חל נדר בודאי וצ"ע:

גם הקשו על שו"ת הר"ן מחולין פ"ה. דאם שוחט ספק נבלה צריך כיסוי הנה דל"ח כודאי וכן ק' מיבמות ל': ונלע"ד כוונת הר"ן דכל ס' חשוב מקצת כן ומקצת להיפך כמ"ש בספרי שיח השדה סי' י"א מתוספתא פי"א דנגעים הואיל וס' נגעים טהור מחצה על מחצה טהור הנה דספק חשוב כמקצת באיכות עוד הבאתי שם כמה ראיות וכ"מ להדיא מלשון המשנה יבמות ל': דמקצת גירושין נקרא ס' גירושין עיי"ש וידיעת ההפכים א'. וה"נ חשוב במקצת חל נדר וע"כ שפיר יכול להתיר ודוקא כשעדיין ל"ח כלל א"י להתיר דאין להיתר על מה לחול משא"כ בזה ות"א ה"ר משבועות כ"ח. דכל שנשאר מקצת יכול לשאול וה"נ לפני החלות כל שחל מקצת כבר יכול לשאול. וראי' לזה ממקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דשיורא הוי ל"מ נקרע השטר ולא חזרה ואע"ג דעדיין לא נגמרו הקידושין לגמרי רק דמתחלי השתא וגמרי לאחר ל' וא"כ יועיל חזרה על המקצת שעדיין ל"ח וע"כ צ"ל דכל שחל מקצת חשוב כאלו כבר חל הכל וה"נ בנ"ד חשוב חל נדר לענין שיועיל התרה. ומ"ש דחשוב כודאי חל היינו דלא תימא דכל ס' חשוב ס' אולי יש נדר או אולי אין כאן נדר כלל כמו שלומדין בפשיטות. אך דחשוב קצת חלות בודאי ולענין זה דומה לודאי אבל פשוט דל"ח לגמרי כודאי דא"כ למה אין עונשין על הספק. ולפ"ז לק"מ על הר"ן מכל מקומות הנ"ל דס' נבלה ודאי ל"ח בודאי רק במקצת וא"כ יש גם צד שאינו נבלה וכל שיש צד כשרות בשחיטה טעון כיסוי וכן הא דיבמות ל': והכי ברירא דמילתא בס"ד. ולפ"ז גם בנ"ד כיון דאסורה מצד סד"א לחומרא חשוב כודאי איסור אף דלא חשיבה א"א גמורה מ"מ לענין אי' גרידא דאורייתא חשוב כודאי וא"כ י"ל דל"ח נושא אשה על אשתו וכיון דיש צדדים להתיר לו לגמרי שישא אשה על אשתו ברור להתיר עכ"פ ע"י ק' רבנים:

ואשר הק' כת"ר במש"כ התוס' חולין ח'. ד"ה מותר לשחוט בה דבשבת חייב אף בתקונו יתר על קלקולו דכל שיש תיקון פורתא חשוב מלאכת מחשבת שלכך נתכוון ואיך איתא בחגיגה י' ע"א החופר גומא ואי"צ אלא לעפרה פטור אפי' לר"י דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב הכא מקלקל הוא. הא כיון דצריך לעפרה ולכך נתכוון אף דקלקולו יתר על תקונו יהי' חייב דהא לא מיקרי מקלקל לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה עכת"ד. ונראה כיון דבגופה הוי מקלקל ל"מ תיקון פורתא שחוץ לגופה והתוס' כ' רק בשניהם בגוף המלאכה. כגון שוחט שבשחיטה עצמה שהוא שם המלאכה יש קלקול ותיקון סגי בתיקון כל דהו משא"כ בגומא דשם המלאכה הוא הגומא ובעיקר המלאכה הוא מקלקל אף דיש תיקון מן הצד חוץ לגופה ל"מ והיינו דחדית לן הש"ס חגיגה דאף דל"ב צריך לגופה מ"מ בעי שלא יהי' מקלקל בגופה. ויש לבאר עוד לפמש"כ באבנ"ז סי' קפ"ט סקט"ו סקי"ז חידוש בשם חי' הר"ן והוא הריטב"א שלפנינו בהא דמחייב ר"ש לכ"א מקלקל בחבורה אף דמשאצל"ג פטור לר"ש אף בחבורה דכיון שצריך לדבר שאינו לגופה הרי נתבטל המלאכה לאותו צורך ונעשה טפלה לו ופטור עיי"ש ושם ס"ק י"ז דאפי' התוס' והרמב"ן דל"ל הא דהר"ן מ"מ ס"ל סברא זו אך דלענין דל"ג ס"ל ל"ש טפילה כיון דאין נצרך שיהי' צורך בהמלאכה עיי"ש ולפ"ז כיון דזה ודאי בעינן לכה"פ שלא יהי' מקלקל וכיון דבגופה הוא מקלקל ושלא בגופה מתקן שוב מתבטל המלאכה אל מה שאינה מגופה ופטור גם לר"י ודו"ק:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה