ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן קטז
לכבוד הרב הגאון ר' ישראל פראווירטה מפרמישלאן
ע"ד הס' בתל המתלקט עשרה מתוך ד' אם חשיב גם למטה רה"י או דוקא למעלה מיוד ובס' כוכב מיעקב סי' ב' נסתפק בזה לענין פירצת עשר ויש במקומו תל המתלקט אם מועיל לסתום הפירצה וכ' דתלי בזה אם נימא דגם למטה רה"י מועיל לסתום הפירצה כיון דיש מקצת מחיצה במקום הפירצה ואם ל"ח רה"י רק אחר שפוע עשרה ל"מ, ולע"ד לא תלי זה בזה דלסתום פירצה לא צריך רה"י רק מחיצה. ומחיצה ודאי חשיב גם למטה אפי' נימא דל"ח רה"י והרי שבת צ"ט: מיבעי' להש"ס כותל גבו' יוד ואין רחבו ב' שהקיפו לכרמלית וזרק ונח ע"ג הכותל אם חשיב רה"י ומסיק לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כש"כ וע"כ לא נסתפק אלא. ע"ג הכותל אבל תוכו ודאי חשיב רה"י הנה דאפי' אינו רה"י חשיב מחיצה וז"פ מאד ואם תאמר מ"מ כיון שאין המחיצה סותם הפרצה למעלה ל"ח מחיצה א"כ אפי' נימא דהוי למטה רה"י יש להסתפק דמ"מ למעלה פרוץ. דאין לומר גוד אסיק מחיצתא רק אחר שהגיע לגובה עשרה דאלו כל זמן שהוא למטה ולא הגיע לעשרה לאו גוד איכא ובחלק מחיצה לבד ודאי ל"ש גוד אסיק ובמקו"א כתבתי דאפשר דאפי' בהגיע השפוע לגובה י"ט ל"א גו"א דל"א גו"א רק בסגנון שגוף המחיצה עומדת וכיון דגוף המחיצה עומדת בשפוע גם הגו"א אומרים הלאה בשפוע לא באופן ישר וחילי מדברי תוס' שבת ק"א. ד"ה מתקיף עש"ה דמבואר שם כן לענין גוד אחית דמצד גוד אחית רואין כאילו דופני הספינה עקומין ומסבבין הנסרים ולכאו' תמו' דאיפוא מצינו גו"א כזה. וצ"ל דס"ל בזה כרש"י דגם דפנות הספינה עקומים רחבים למעלה וקצרים למטה וע"כ גם הגו"א אמרי' בסגנון כזה שעקומים הלאה ומסבבים הנסרים ויש ללמוד מזה לגוד אסיק, מ"מ י"ל דכיון דחז"ל שיערו דתל המתלקט עשרה מתוך ד' לא ניחא תשמישתי' וע"כ ל"ח כארעא סמיכתא אפשר דל"ח פרצה. אך ז"א דהרי מחיצה שאין גבו' עשרה ג"כ לא ניחא תשמישתי' לעבור עליו מ"מ אין מבטל פרצת עשר ואכמ"ל:
ובס' הנ"ל כ' דתלי בפלוגתא אם חורי רה"י למטה מעשרה ג"כ כרה"י דמי דאם נימא חורי רה"י כרה"י דמי כל התל מרגליו חשיב רה"י. ולע"ד לא אריא דלא מצינו חורי רה"י רק כשהפלוש הולך ישר לרה"י לא באלכסון. ובנ"ד מעבר הא' פילוש ישר לרה"ר וכן הפלוש ישר למעלה ג"כ רה"ר ולצד התל הרי ע"ז אנו דנין אם למטה מעשרה חשיב התל רה"י או לא וע"כ צ"ל דהפלוש הוא באלכסון למעלה לצד הגובה למעלה מיוד ופלוש כזה לא שמענו שיחשב חורי רה"י. והתלמידים העירו מדף צ"ט: דאית לי' מורשה פירש"י דאית לסלע מורשא נמוך מי' וכיון דכלה גבו' יוד בר מהאי מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הו"ל חורי רה"י עכ"ל ושם כיון דנמוך מן התל ע"כ צ"ל דהפלוש לרה"י הוא באלכסון ומ"מ הוי חורי רה"י ע"כ דבריהם. אמנם בדברי רש"י ז"ל עצמו יש סתירה לזה שהרי כ' "ואיהו לא הוי מקום חשוב" הא לא"ה לא הי' חשוב חורי רה"י. וא"כ כל תחתית התל הוא מקום חשוב לעצמו י"ל דל"ח חורי רה"י:
ויש להביא סמוכין לדברינו ממשנה א' פ"ו דמקואות כל המעורב למקו' כמקו' וכו' [וכ' התוס' יו"ט בשם מהר"ם [שהוא מהר"ם מרוטענברג] שזהו כעין חורי רה"י כרה"י דמי] עוקת המערה אין מטבילין בה אא"כ היתה נקובה כשפופרת הנוד אר"י אימתי בזמן שהוא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהוא וטעם עוקת המערה דל"ח כמקו' כ' במשנה אחרונה משום שהוא חדר בפ"ע תחת המקו' ומה שסיים ואינה מעורבת עם המקו' לא ידעתי פירושו דאפי' מעורבת עם המקו' לא סגי עד שתהי' מעורבת כשפה"נ וצ"ל כוונתו דאינו א' עם המקו' לא כמו חורי המערה רק הוא נראה כחדר בפ"ע. הנה דחורי מקו' כמקו' מ"מ כשהוא מקום בפ"ע אינו נדון כמקו'. וכיון דמהר"ם ז"ל דמהו לחורי רה"י יש ללמוד מזה דהיכא דנראה דבר בפ"ע ל"ש חורי רה"י כרה"י דמי:
ובס' הנ"ל מביא ראי' לזה מירושלמי פ"ו דכלאים ה"ב בהא דתנן שם במשנה הנוטע א' בארץ וא' במדרגה אם גבו' עשרה טפחים אינה מצטרפת ונסתפק בירושלמי גבו' שורה או גבו' מדרגה אין תימר גבו' שורה שפוע המדרגה כלמטן אין (תימר גבו' המדרגה שפוע המדרגה כלמעלן וכו' תמן תנינן הזורק ד"א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ רח"א במודד לוכסן ואין סופן לירד. ר"ח בשם ר"י תיפתר בדבלה שמינה רי חגי בעי קומי ר' יוסי לית הדא אמרה שפוע המדרגה כלמטה אמ"ל תמן זרעין נהנין מן המדרגה ברם הכא דרך בנ"א להיות שפין בה והיא נופלת אילו אמר שהי' שם חור והוא נהנה מן החור כשר שהזרעים נהנין מן המדרגה יאות פי' הפני משה כלומר ודאי אילו הוי מוקי ר"ח בשהי' שם חור וזרק ונח בחור שבמדרגה וא"כ הוא נחה בחור כשם שהזרעין נחין ונהנין במדרגה יאות הוי דדמיא ממש לדינא דהכא ושפיר הוא דחייב שם אבל השתא דמוקי דנחה במקום מדרון סתמא והלכך פרכינן דלא דמי' להא דלעיל עכ"ל הנה דאם נחה בחור אפי' למטה מיוד חייב הנה דחשיב כרה"י אפי' למטה מיוד עכת"ד הגאון ז"ל וכ' ע"ז שהוא ראי' ברורה מאד שאין להשיב עלי' ובגוף דברי ירושלמי כ' הגר"א ז"ל בפירושו פי' אחר. שאין לה שייכות כלל לזה. עיין עליו. אך גם אם נרצה לפרש כהפ"מ אין הכרח לומר דהוי רה"י במקום השפוע. רק דלא הוי רה"ר ולענין כלאים סגי בזה כל שאינו רשות א' עם הזרעים שבקרקע ל"ח כלאים. וראי' לזה דאי נימא כמ"ש הפני משה דשפוע הכותל דלמטה מיוד רה"י א"כ כש"כ למעלה מיוד דהוי רה"י וא"כ למאי דס"ד דירושלמי דהמשנה מיירי במודד לוכסן ומש"ה פריך הירושלמי דא"כ למה למטה כזורק בארץ הרי שפוע הוא כלמעלה [וע"ז משני שאין נהנה מן המדרגה היינו שאין יכול לנוח שם] וק' אלמעלה מיוד נמי תקשי דא"כ למה תנן במתני' למעלה מיוד כזורק באויר ופטור ולמה פטור הרי למעלה מיוד רה"י גמור אע"כ דעיקר קו' ירושלמי הי' עכ"פ כרמלית או מקום פטור וזה"פ שפוע המדרגה כלמעלה שיחשב רה"ר גמור כמו למטה וזה סגי לענין כלאים. וע"כ למעלה מיוד פטור דהוי מקום פטור. וא"כ אדרבא אם נרצה לפרש כהפנ"מ להיפך שמעינן מירושלמי דאפי' למעלה מיוד כל זמן שהוא משופע ל"ח רה"י רק על גבו ממש כפשטות לשון הגמ' דף ק'. וזרק ונח על גביו. ובר"ח שם עמוד ב' מפורש יותר דדוקא על גביו ממש חשיב רה"י [לדברי הר"ח ז"ל העיר ח"א] ומהרש"ל ז"ל הוכיח מלשון רש"י ז"ל דף ק'. דממקום שפוע יוד ולמעלה הוי רה"י ומדברי ירושלמי הנ"ל מבואר להיפך. אך כ"ז לפי' הפ"מ אמנם לפי' הגר"א ז"ל אין קושי' על שיטת רש"י ז"ל:
והנה ז"ל הרש"ל שבת דף ק'. ברש"י ד"ה תל המתלקט כו' ונ"ב פי' מקום שיגיעו שפועו לעשרה משם והלאה אם יש דע"ד הוי רה"י אבל מהרמב"ם משמע כפשוטו שהתל גופו נעשה רה"י וצ"ע עכ"ל. ולכאו' משמע דכוונת רש"ל דלרמב"ם כלו הוי רה"י אף בהשפוע שלמטה מיוד. אמנם אאל"כ דאין רמז לזה ברמב"ם דהרמב"ם נקיט לשון הגמ' דתל המתלקט עשרה מתוך ד' וזרק ונח על גבו חייב ולא דיבר כלל ממקום השפוע ודוחק לומר דעל גבו היינו השפוע. ואולי מחמת שהרגיש הרש"ל ז"ל חולשת הראי' מרמב"ם ע"כ סיים וצ"ע:
ואפשר דגם בתחלת דבריו כוונתו לזה דדעת הרמב"ם דכולו [יחד] חשיב רה"י וע"כ דוקא על גבו חייב וכדעת הר"ח ז"ל הנ"ל דשם יש לנו כל המחיצה של גובה התל. ומה דסיים וצ"ע היינו לענין הלכה צ"ע אם כרש"י אם כרמב"ם. ואיך שיהי' נלע"ד דהשפוע שלמטה מיוד ודאי ל"ח רה"י וכ"מ לעיל ה': בכותל משופע וכתבו התוס' דמיירי ברבים מכתפין ורמב"ן ס"ל אפי' אין רבים מכתפין חשיב אויר רה"ר עד י"ט כמו בפני כותל. הנה ברמב"ן מפורש דלמטה מי' ל"ח רה"י רק אויר רה"ר. אך אפי' להתוס' דל"ח רה"ר היינו דס"ל דכיון דמשופע אין דינה כפני כותל רק כגב וכל משהו שפוע שבו חשיב כגב באותו מקום וכיון דלמטה מעשרה הוי כתל פחות מעשרה העומד ברה"ר דאם אין רבים מכתפין חשיב כרמלית. והוא קרוב לפלוגתת רש"י ורמב"ם הנ"ל דלרש"י למעלה מגובה י"ט חשיב רה"י דהשפוע דשם חשיב כעל גבו. ורמב"ם ס"ל דל"ח רה"י רק על גבו ממש אבל משך השפוע אין דינו כעל גבו רק כפני התל ול"ח רה"י:
והרה"ג ר' ישראל פראווירטה שי' מפראמישלאן ה"ר לדברינו מריטב"א עירובין צ"ח. שכ' ג"כ כד' רמב"ן שבת ה': דכותל משופע דינה כפני כותל וע"ז הק' הריטב"א דבשבת ז': הק' למ"ד חורי רה"ר כרה"ר דמי לוקמי' בנח בחור וליקשי לנפשי' דנוקמה בכותל משופע. וע"ז הק' הרב הנ"ל דא"כ ק' רישא למעלה מיוד כזורק באויר וק' הא בתל המתלקט עשרה מתוך ד' הוי שם רה"י וע"כ צ"ל כדברינו דלרמב"ן דשפוע דינה כפני ע"כ ס"ל כרמב"ם דאפי' למעלה מיוד כל זמן שהוא משופע ל"ח רה"י רק על גבו ממש וראי' נכונה הוא:
ודוחק גדול מאד לאוקמי שמשופע כ"כ עד שאין מתלקט עשרה מתוך ד' ותו דאי משופע כ"כ אי"צ רבים מכתפין דהוי כארעא סמיכתא [ובחי' נסתפקתי דבכותל אפי' משופע כ"כ שאין מתלקט עשרה מתוך ד' כל שהוא גבו' עשרה הוי מחיצה גמורה כמו דשפוע אוהלים כאוהלים לענין טומאה וכן לענין סוכה בסופ"ק דסוכה. בסוכה שעשאוהו כמין צריף ושם לא התנו כלל שיהי' מתלקט עשרה מתוך ד' וע"כ לא הוצרכו מתלקט עשרה מתוך ד' רק בקרקע עולם דאם אינו מתלקט עשרה מתוך ה' הוי כארעא סמיכתא אבל לא במחיצה בפ"ע. אמנם בירושלמי פ"ק דעירובין הלכה א' משמע לכאו' להיפך שכ' הי' שם גדר אם מתלקט עשרה טפחים וכו' אך הק"ע הגיה הי' שם תל נראה דס"ל דבגדר לעולם מועיל אפי' משופע הרבה [ולענ"ד דאפי' נימא כגירסא שלפנינו לא מיירי בגדר המקיף רה"י מכל צד שחללן י"ט ברוחב ד' רק מיירי בגדר דומי' דתל כהא דשבת ו'. איזהו רה"י גדר שהוא גבו' י"ט ורחב ד' וכיון שאין בו רה"י רק הגדר עצמו רה"י הוי דומי' דתל ובזה אפשר לומר דהוי ג"כ כארעא סמיכתא ובעינן מתלקט עשרה מתוך ד' אבל בגדר המקיף רה"י נראה ברור ופשוט דלא בעי' מתלקט עשרה מתוך ד'] ומינה דל"ח רה"י רק למעלה על גב הכותל דאם הי' כל הכותל רה"י ודאי ל"ה מועיל רבים מכתפין לעשות מרה"י רה"ר ובשבת ט' עמוד ט' ורבים מכתיפין הוי רה"ר דעת הרא"ש וטור דאפי' יותר מט' עד יוד כן ומ"מ ביוד טפחים גובה הוי רה"י אע"ג דרבים מכתפין [דאין סברא לומר דע"י] אותו משהו המשלים לעשרה נעשה אינו ראוי לכיתוף]:
וע' תוס' שבת צ"ט: ד"ה זרק דף ומהר"ם לובלין שם כיון דלמטה מדף רה"ר אף דלמעלה רה"י ל"ח מונח ברה"י וע"כ דל"ח הכותל רה"י רק על גבו ולכאו' מבואר להיפך בתוס' שבת צ"ט: ד"ה ואמאי וכו' דבמקום הדבילה נתבטלה מרה"ר דבטל לכותל והרי הוא ככותל עב הנה דגם פני הכותל החיצון הוי רה"י. אך לא איריא דאע"ג דל"ה רה"י מ"מ גם רה"ר ל"ה כיון דאינו ראוי לכתף עליו ואין מכתפין עליו ואפי' בכותל משופע כ' תוס' ה': דבעינן רבים מכתפין וכיון דהחפץ בטל אל הכותל והוי ככותל עב ל"ח גם מקום החפץ רה"ר אבל אי"ר דהוי רה"י ואדרבא מדברי תוס' שם ראי' לדברינו שפי' קו' הש"ס בזרק דבילה שמינה ד"א ונח על פני הכותל למה חייב משום מעביר ד"א הרי בטל לכותל והוי ככותל עב ואי נימא דהכותל רה"י א"כ גם החפץ דבטל לכותל הוי מונח ברה"י וא"כ אדרבא ק' להיפך למ"ל שיזרוק ד"א אפי' זורק משהו ליחייב משום מכניס מרה"ר לרה"י ודומה לזורק על התל גבו' י' ורחב ד' דחייב אף דלרמב"ן [בשבת צ"ט:] אין האויר שלמעלה רה"י רק גבו לבד הנה דאע"ג דגוף החפץ במקום פטור כיון שמונח על רה"י חייב ה"נ כיון שמונח על הכותל שהוא רה"י ליחייב וע"כ דהכותל ל"ה רה"י על שטחו החיצון. ויש לדחות ראי' זו ע"פ המשנה דפרה פ"י משנה ג' קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור נתנו על גביו ר"א מטהר וחכמים מטמאים פירש הר"ב משום דמונח במקום טמא והתורה אמרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור. הנה דברישא בנגע בשרץ שבצדו לכו"ע חשיב המקום טהור. דמקום החפץ חשיב רק למטה לא בצדו. וזה החלוק בין תל גבו' יוד ורחב ד' דחייב המניח עליו אע"ג דאין החפץ מונח באויר רה"ר מ"מ כיון שמונח על מקום שהוא רה"י חייב דבשבת כתי' אל יצא איש "ממקומו" ודרשי' אל יוצא לענין הוצאה תלוי עיקר בהמקום. משא"כ דבלה הטוח על פני הכותל אף דהכותל כולו רה"י, מ"מ ל"ח שמקומו של החפץ הוא רה"י דמה שבצדו ל"ח מקומו של חפץ. אך יש לדחות דדוקא הנוגע בצד השרץ ל"ח מקומו של כלי כיון שאינו מונח שם ואח"מ לנוח שם משא"כ דבלה שמינה הטוח על פני הכותל שפיר חשוב הכותל מקומו של החפץ:
ונראה דזה תלוי בפלוגתת ר"ת וריב"א לעיל ז' תוד"ה וטח בפני' דר"ת ס"ל דבעי' שיהי' בפני הלבינה ד' כדי שיחשב הנחה במקום ד' וריב"א ס"ל כיון דרואה את הקרקע חשוב כמונח על הקרקע. דלר"ת ז"ל מוכרחין לומר דמקום הנחה של החפץ הוא על פני הלבינה וא"כ ע"כ צ"ל דפני הלבינה חשיב מקומו של חפץ דאל"כ ל"ה נחשב הנחה דכל עקירה והנחה ילפי' מאל יצא איש ממקומו כמ"ש תוס' לעיל ד'. אמנם להריב"א אין הכרח לזה דהנחת החפץ הוא מחמת הקרקע ואין ראי' דפני לבינה יחשב מקומו של חפץ:
אמנם כיון דאנן אליבא דרמב"ן דנין ומרמב"ן עצמו משמע דמקום ההנחה חשיב פני הלבינה לא הקרקע שכ' על קו' התוס' שבת צ"ט בד"ה ואמאי הא קממעט לי' מד' אמות וכו' ואטו אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך כ"ש יתחייב כיון שראשו א' יצא חוץ לד"א וע"ז כ' הרמב"ן ז"ל וז"ל ולדידן לאו מילתא דהרוב כולו מונח ואינו מונח בתוך ד' אבל הכא כיון שהוא מונח על פניו המודבקות בכותל והכותל ההנחה שלו חוץ לד"א הוא מונח וכו' הילכך בדין הוא דמחייב עכ"ל הנה מפורש איפוא דהנחת החפץ הוא על הכותל ומינה דכותל חשיב מקומו של חפץ ואף שהוא בצדו לא למטה:
ויש לדחות דלעולם טעם ההנחה משום דרואה את הקרקע מ"מ כיון דמה שמחזיק עתה את החפץ הוא הכותל שהדבילה טוחה עליו חשוב כאלו ההנחה הי' על הכותל וכזה מבואר קצת בגור ארי' עירובין צ"ח: דכיון דהאדם עומד למעלה מיוד ומחזיק את הספר שנפל למטה לתוך ג' לארץ חשיב כאילו לא נח ע"ג משהו כיון דסיבת ההנחה אינו למטה מג' רק למעלה העירני לזה ח"א:
ותו דמה שהבאתי מתוס' לעיל ד'. דעקירה והנחה מע"ג מקום ד' ילפי' מלא יצא איש ממקומו וקאי נמי אחפץ ממקומו של חפץ יש שם ב' תירוצים בתוס' ולתי' קמא לא קאי מקומו אחפץ וא"כ אין זה ענין לנ"ד. ומלשון חי' הר"ן שבת ח'. ד"ה רבא אמר פי' דהוי כלי ולא רה"י ובטילה לגבי רה"ר וכו' ואגדו במקום פטור ולא בטיל לגבי רה"ר וכו' מוכח דכל ענין הנחה היינו שיהי' בטיל לגבי הרשות וענין עקירה היינו שיהי' נעקר מהתבטלותו להרשות ולפנינו יתבאר פי' אחר לדברי חי' הר"ן ולפ"ז י"ל עוד טעם אהא דבעינן הנחה ע"ג מקום ד' דאם אינו מקום חשוב אין החפץ בטל אליו ובמק"א הארכתי ואכ"מ:
והנה לעיל כתבנו דפלוגתת רש"י ורמב"ם אם למעלה מיוד השפוע חשוב רה"י או על גבו דוקא דזה קרוב לפלוגתת תוס' ורמב"ן ה': בכותל משופע אם דינה כפני או כגב. ולפי דברינו הנתנין למעלה דפני כותל ל"ח מקומו של חפץ נתחזק יותר דבר זה דהרי לרמב"ן בתל ל"א רה"י עולה עד לרקיע ול"ח רה"י רק על גבו ממש לא למעלה מזה אך כיון שמונח על גבו חשוב כמונח ברה"י וכ"ז על גבו ממש אבל בשפוע אם נימא דחשוב כפני א"א שיתחייב המניח שם כמניח ברה"י דהאויר הרי חשיב אפי' בתל מקום פטור לרמב"ן ואין החיוב רק מחמת שמונח על רה"י וכאן אינו מונח על גב רה"י רק על פני רה"י ופני רה"י ל"ח מקומו של חפץ ול"ח רה"י וא"כ רמב"ן דס"ל לעיל ה': דשפוע הכותל דינה כפני כותל וגם ס"ל לקמן צ"ט: דתל ל"ח רה"י רק על גבו ממש בע"כ צ"ל דס"ל כר"ח ורמב"ם דתל המתלקט ל"ח רה"י רק על גבו:
אמנם בעיקר דברי רמב"ן דתל ל"ח רה"י עד לרקיע ומ"מ הזורק על גביו חייב והק' הרשב"א הרי בשבת ח'. דהיכא דאגודו במקום פטור פטור וכש"כ כאן דכל החפץ מונח במקום פטור ונלע"ד ואקדים דהנה במשנה דף ק'. הזורק ד"א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ, הזורק בארץ ד"א חייב וק' למ"ל למימר כזורק בארץ תיפ"ל דאויר רה"ר תופסת עד עשרה א"כ כל גובה העשרה טפחים מצד עצמן גורמים חיוב [בשלמא לדעת ריב"א לעיל ז'. דעיקר חיובו משום שרואה את הקרקע י"ל דהיינו דקמ"ל דהוי כזורק בארץ על מקום ד' וכן מצאתי אח"כ בחי' הר"ן לעיל ז'. אבל לר"ת דעיקר חיובו משום דפני כופל יש בהם ד' למ"ל למימר כזורק בארץ] וביותר קשי' סיפא הזורק ד"א בארץ חייב למ"ל בארץ. וצ"ל דזה פי' ארישא דתוך ד"א כזורק בארץ וזורק בארץ ד"א חייב אבל למ"ל זה והרי סתם שנינו מעביר ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה ול"א המעביר ד"א בארץ הלכתא גמירי לה. ותו דאפי' המניח שלא בארץ חייב אם מניח על ידו של אדם דחשובה כד' על ד' או על בע"ח רחבים ד' כמ"ש הראשונים בפ"ק דמכלתין וא"כ לא בעינן דוקא בארץ וגם רישא קשיא הזורק ד"א בכותל למעלה מי"ט כזורק באויר דאטו הפטור משום זורק באויר הלא הפטור משום דלמעלה מיוד הוא מקום פטור לכן נלע"ד דהנה בסוכה דף ה'. ילפי' דמחיצה עשרה מדכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא רי"א מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואלי' למרום ופירש"י וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא. והנה שם עוד חדוש דהרי ארון וכפורת עמדו בתוך המשכן ורה"י עולה עד לרקיע ומ"מ יש חלוק בין למעלה מעשרה למטה מעשרה דלמטה מעשרה כארץ דבטל לגבי ארץ ולמעלה מעשרה מפסקה רשותא ול"ח ירידה למטה. וככה י"ל לענין רה"ר דתופסת עד עשרה אין הפי' דבעצם אויר רה"ר הוא עד עשרה רק דאויר עד עשרה כיון דלא מיפסקא רשותא בטל לקרקע רה"ר והמניח עליו חשוב כמניח על הקרקע וע"כ תנן במתני' הזורק ד"א בכותל כזורק בארץ דעיקר חיובו משום ארץ וכן מה דתנן הזורק ד"א בארץ חייב וכן הא דתני' המעביר ד"א ברה"ר חייב אף דסתמא תני' מ"מ עיקר חיובו משום ארץ. אך דאפי' מפסיק חפץ ג"כ בטל לארץ דכל המונח באויר רה"ר תוך יוד כיון דלא מפסקא רשותא בטל לארץ וא"ש נמי רישא הזורק ד"א ברה"ר למעלה מעשרה כזורק באויר דעיקר פטורא משום דהוי זורק באויר כלומר שאינו כארץ דכל למעלה מיוד מיפסקה רשותא:
ויש להוסיף דהנה בזבחים כ"ה: דאויר כלי ככלי דמי אפי' מה שלמעלה מהכלי, ומבואר ברש"י זבחים צ"ב: יותר חדוש דאפי' על הבגד שאין שם תוך נמי אמרי' אויר כלי ככלי. גם מבואר ברא"ש ה' מקואות סי' י"ב דאפי' בקרקע אמרי' אויר מקו' כמקו'. ובהצטרף דברי רא"ש אלו עם ד' רש"י זבחים צ"ב: יוצא מזה דאפי' בקרקע שו' אמרי' אויר קרקע כקרקע. ולפ"ז שפיר י"ל דמה"ט דרה"ר תופס עד עשרה משום דאויר רה"ר כרה"ר כמו אויר מקו' כמקו' ומ"מ דוקא עד עשרה דלמעלה מזה מיפסקא רשותא כרש"י סוכה ה' הנ"ל:
ואון מצאתי לי בחי' הר"ן שבת ח'. ד"ה רבא אמר פי' דהוי כלי ולא רה"י ובטילה לגבי רה"ר. הנה דהטעם דזורק רשות פטור הוא משום דאז אינה בטילה לרה"ר עוד כ' שם הלאה באו"ד ואוגדו במקום פטור ולא בטיל לגבי רה"ר. הנה דטעם אוגדו למעלה מעשרה דפטור הוא ג"כ משום דלא בטל לרה"ר ולפני זה בד"ה אמר אביי זרק כוורת וכו' דלא חייבה תורה אלא בזורק כלי לא בזורק רשות דלא חשובה הנחה ברה"ר כי היכי דלא חשובה בזורק למעלה מעשרה ברה"ר דהוא מקום פטור. הנה דימה זורק למעלה מיוד לזורק רשות דפטור ובשניהם הטעם משום דלא בטיל לגבי רה"ר כמ"ש בד"ה אמר רבא הנ"ל. ולמ"ל לומר בלמעלה מיוד דלא בטל לגבי רה"ר תיפ"ל דאויר מקום פטור הוא. וע"כ דס"ל דהא בהא תליא דמה דלמעלה מעשרה מקום פטור משום שאינו בטל לרה"ר. משא"כ למטה מעשרה בטל לקרקע רה"ר דלא מפסקה רשותא והנה מבואר להדיא כדברינו:
עוד ראי' לזה משבת דף ק': סד"א הני מילי היכי דהוי ד' אבל היכא דל"ה ד' מפסע פסעי לי' וכ' רש"י ד"ה חייב דמ"מ חשוב רה"ר משום דאיכא טובא דעברי עלי' משמע להדיא דהא אי הוי כלהו מפסע פסעי עלה למעלה ל"ה רה"ר [ובמחהש"ק סי' שמ"ג סקי"א כתב דפליגי בזה רש"י ורמב"ם והמעיין יראה לעינים דאין הכרח כ"כ לומר דהרמב"ם חולק על רש"י בזה] ומזה ראי' להנ"ל דעיקר רה"ר הוא רק בקרקע ממש וע"כ בעינן שיהי' תשמיש הרבים דוקא על הקרקע דאל"כ הוי סגי מה דפסעי עלה תוך יוד למשוי רה"ר:
ובזה יתיישב שיטת רש"י ז"ל דס"ל קלוטה כמי שהונחה בארץ וא"כ ק' לעיל דף ד' דיליף דרע"ק לא בעי הנחה על מקום ד' מדס"ל קלוטה וק' מה ראי' הא הוי כמי שהונחה בארץ ובארץ יש מקום ד'. ולהנ"ל דלעולם בכל זורק תוך יוד לארץ צ"ל דהוי כמונח בארץ לענין שיחשב כרה"ר כנ"ל ומ"מ בעינן מקום ד'. וככה לרע"ק כמי שהונחה פירש"י כמי שהונחה בארץ דלולא זאת ל"ה נחשב אויר רה"ר רק משום דהאויר בטל לארץ אבל מ"מ אי הוי בעי מקום ד' הי' פטור ושפיר ש"מ דרע"ק לא בעי מקום ד:
ועתה נבא לשיטת רמב"ן ז"ל. והנה הרמב"ן נראה דלא ס"ל כמו שכתבתי דאויר תוך יוד ל"ח בעצמו רה"ר רק משום דבטל לארץ [דא"כ בכל ד"א ברה"ר הי' שייך לומר ממקום פטור קאתיא לפי שיטת הרמב"ן כאשר יבואר לפנינו. ובאמת נלע"ד דסברא הנ"ל שכתבתי תלוי בפלוגתא דשבת ז': אם חורי רה"ר כרה"ר דמי דלמ"ד חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי ס"ל כדברינו הנ"ל דאויר רה"ר ל"ח רה"ר מצד עצמו רק מחמת דבטל לארץ ממילא חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי דטפל לטפל לא שמענו כמ"ש מהר"ל בבאר הגולה באר א'. וכעי"ז כ' בס' קסת הסופר לענין נטפלין בס"ת דנטפלין לנטפלין לא שמענו. ולע"ד מבואר כן להדיא ברש"י חגיגה ב': ד"ה הניחא ודוק היטב ולמ"ד חורי רה"ר כרה"ר דמי י"ל דס"ל דאויר רה"ר חשוב בעצם רה"ר וכשיטת הרמב"ן ז"ל] וכל עצמי לא הבאתי הקדמה הנ"ל רק להסביר שכן ס"ל להרמב"ן לענין תל דאע"ג דל"ח רה"י רק על התל ממש והאויר שעליו מצד עצמו מקום פטור הוא מ"מ חייב דבטל לקרקע התל והוא א' עמו כמבואר בסוכה ה'. הנ"ל דכל תוך יוד דלא מפסקה רשותא חשוב כדבר א' עם הקרקע וס"ל דכה"ג חייב אע"ג דהאויר בעצם מקום פטור הוא אך כיון דממקום פטור קאתיא ועדיין מונח במקום שהוא מקום פטור מצד עצמו מיבעי' לי' להש"ס אם פטור וא"כ לק"מ מהא דדף ח'. דקרומית של קנה הוי אגודו במקום פטור דהתם הכוורת מקצתו למעלה מעשרה של הקרקע שזה אין בטל אל הקרקע הוי שפיר אגודו במקום פטור משא"כ בסוגיין דכל החפץ תוך יוד ובטל לקרקע התל וממילא לא ק' נמי מדבילה שמינה הטח על פני הכותל דאינו חייב מצד שמונח על רה"י דכאן ל"ש לומר דאויר שבצדו יהי' בטל לכותל דלא מצינו זה רק באויר שהוא תוך יוד לקרקע שתחתיו וא"ש בעזהי"ת:
ונשוב לפלוגתת רש"י ור"ח הנ"ל אם למעלה מגובה יוד השפוע דינו כרה"י או לא וכתבנו שזה תלוי בפלוגתא דתוס' ורמב"ן לעיל ה': אם שפוע דינו כגב כותל או כפני כותל. הנה בענין זה מצאתי חדוש בחי' הר"ן שבת ק'. ד"ה תל המתלקט עשרה מתוך ד' פי' דכשהוא גבוה עשרה אין בו אלא ד"א מצומצמות לא פחות ולא יותר דאי פחות אין זה רה"י אע"פ שהוא רחב יותר מארבע בקרקעיתו ואי יותר מד' הוי רה"ר כיון שהוא משופע וניחא תשמישתי' לרבים עכ"ל נראה דהוא ז"ל מוקי לה שאין לה גב למעלה כלל שיהי' רחב ד' על ד' או אפי' מיירי ביש לה גב אך הגמ' לא דיבר מזה רק במניח על השפוע וקרי לי' על גבו וזה קצת דוחק] ע"כ ס"ל דאפי' פחות אין זה רה"י דשפוע אין דינה כגב אלא כפני כותל וס"ל כר"ח ז"ל בצד א' דאינו חייב רק על גבו אך בזה חולק על ר"ח ז"ל דלר"ח אפילו מתלקט עשרה מתוך ד' ג"כ אינו חייב על השפוע והר"ן ס"ל דאם הוא מתלקט עשרה מתוך ד' בצמצום דינו כגב ג"כ וחייב על השפוע כאלו מניח על הגב אך אם מתלקט עשרה בפחות מד' אז אין דינו כגב ופטור דהוי כמו פני כותל. ולפ"ז גם מש"כ רמב"ן לעיל ה': דכותל משופע דינה כפני כותל י"ל דמיירי במתלקט עשרה מתוך פחות מד' דלמה נוקי בדוחק דמיירי דוקא בכותל משופע בצמצום עשרה מתוך ד' וע"כ כ' דלא בעי' רבים מכתפין ולפ"ז יש להשוות דברי התוס' עם ד' רמב"ן. אך התוס' רצו ליישב שיהי' א"ש בכל אופן אפי' כשהוא מתלקט עשרה מתוך ד' בצמצום דנראה אצלם דוחק לומר דמיירי דוקא במתלקט עשרה מתוך פחות מד' [ובשלמא מתלקט עשרה מתוך יותר מד' זה חשוב כארעא סמיכתא ע"כ אין לדבר
**(ובהאי ענינא נלע"ד ליישב דברי רש"י ע"ז ע"ח: ד"ה מדמטא לאוירא דמנא קניי' נכרי בהגבהה עכ"ל וכבר תמה הריטב"א שם דמה ענין אוירא דמנא להגבהה ויש לבאר ע"פ הנ"ל דגם אויר קרקע כקרקע דהנה כבר הוכיחו האחרונים מדברי רש"י אילו דהגבהה אי"צ מעשה הגבהה כמ"ש טו"ז סי' שס"ו אך דסגי שהחפץ מונח על ידו המוגבה למעלה וחשיב הגבהה בכה"ג. והנה כשאינו מגבי' בפועל אינו עושה מאומה רק מצמצם החפץ שלא יוכל ליפול למטה [עי' סנהדרין ע"ח.] וא"כ גם בנ"ד הוא מצמצם דאם ל"ה מחזיק הכלי תחת היין הי' חשיב ניסוך היין כאלו הוא ע"ג קרקע דאויר קרקע כקרקע. ועתה חשיב רק כמונח על שולי הכלי מצד אויר כלי ככלי אבל לא כמונח על הקרקע ע"כ חשיב הגבהה ונכון בס"ד ואולי יש לכוון הדברים בדברי הריטב"א שם עיי"ש:)** מזה ע"כ כתבו דמיירי ברבים מכתפין. אבל אם הוא מתלקט עשרה בפחות מזה אפשר דמודה להרמב"ן:
ובזה הי' אפשר ליישב לשון רש"י דף ק'. ד"ה תל המתלקט וכו' הוי רה"י במקום גובהו [ומכאן הוכיח הרש"ל דתיכף אחר גובה יוד חשוב רה"י] וסיים ואם זרק ברה"ר ונח על גביו משמע קצת דוקא על גביו ולהנ"ל י"ל דלצדדין קתני דאם מצומצם מתלקט עשרה מתוך ד' גם על שפועו חייב כל שהוא גבוה יותר מעשרה ואם הוא פחות מזה בעינן דוקא על גבו כדברי חידושי הר"ן: