ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן קו
הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם וכו' וכו' ר"א וויינבערג שליט"א רב בווארשא
מה דבדיק לן כת"ר שי' בתפילין שאין הפרשיות מונחות כולן בתוך גוף הבתים רק מקצתן מונחין תוך התיתורא שהשל"ה ז"ל כ' דכל הפרשיות צריכות להיות בתוך הבתים דוקא לא בהתיתורא וכת"ר חיזק דברי השל"ה ז"ל מכח דברי הרב ז"ל בשו"ע סי' ל"ב סעי' נ"ט וסעי' ע"ז דתיתורא לא אקרי תפילין רק תיתורא של תפילין עכ"ד והנה באב"נ סי' י"ד ס"ק א' כתב דלא מצא מקור לדברי הרב ז"ל אלו דתיתורא לא מקרי תפילין ולענ"ד קצת מקור לזה מדברי המרדכי שהביא הב"י או"ח סי' ל"ב דף ל"ה: מדה"ס ד"ה תפילין מרובעות מבואר שם דהבתים הם עיקר התפילין עיי"ש מ"מ אפי' לדברי האב"נ דתיתורא נמי מקרי תפילין מ"מ המקום המיוחד להניח בהם הפרשיות הם הבתים עצמן ותיתורא אינו עשוי לקבלת הפרשיות רק לסתום פי הבתים ומצינו לענין נט"י דכלי שאינו עשוי לקבלה פסול לנט"י. וכן לענין שאובין כלי שאינו עשוי לקבל אינו פוסל משום שאובין כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' לז וגדולה מזו מבואר בב"י סי' רא דף ק"ה: מדה"ס בשם שער המים דבעינין עשוי לקבל מים ואל"כ לא חשיב כלי וכן בנ"ד אין התיתורא עשוי לקבל תפילין ואף דשם תפילין עלה אין שם בית עלה דשם בית שמו מורה עליו שעשוי להכניס בו התפילין:
מה שדן כת"ר דדבר הצריך מחיצות לא אמרי' רובו ככולו קצת סתירה לזה מסוכה יוד: ורש"י ד"ה וקורא ק"ש שכ' להיפך עוד ראי' מדסגי מה"ת שיהי' ראשו ורובו בסוכה אף שמעוטו חוץ לסוכה הנה דאפי' במחיצה אמרי' רו"כ:
אשר כתב כת"ר דל"ש רובו ככולו כיון דאינו ראוי שיכנס כולו לתוך הבתים יש לדון דראוי לקפלן ולכרכן ואז יכנסו הפרשיות לתוך הבתים עצמן ג"כ וגדול א' שאלני ע"ז כשהבתים קטנים מהכיל הפרשיות אם מותר לקפל הפרשיות ממעלה למטה ולשומם בבתים והחכם השואל רצה לומר דקיפול מבטל הכתב כיון דאותיות עצמן נכפלין ואין האות עומד בשו' וגם דכמאן דגייז דמי כעין זבחים יח: מרושלין ע"י אבנט וכן בשבת כ"ט: פתילות הבגד שקיפלה ולא הבהבה למ"ד דקיפול מבטל מתורת בגד הנה דממעט השיעור עכ"ד הנה מ"ש דקיפול מבטל הכתב נלע"ד להוכיח להיפך ממש"כ הפוסקים לקפל הגט כדי שיכניס כולו לתוך יד האשה דאל"כ הוי בגדר הגבהה ושאר קנינים לא מהני בגט הנה דקיפול אינו מבטל הכתב וגם ל"ח כמאן דגייז דא"כ הי' נפסל משום שנים ושלשה ספרים והוא קו"ח ממ"ש הטו"ז סי' ש"מ לענין אותיות הכתובים על דפי הספר דאין חשש לפותחן משום מוחק משום דגם כשהן פתוחין שם אותיות עליהן דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי וקו"ח דאין מחוסר רק לפשטן מן הקיפול ואף לדעת הלבוש שחילק וס"ל דבזמן שהם פתוחין אין שם כתב עליהם שאני התם דהאותיות נפרדין לגמרי חציין מחצי האחר [ובאמת יש לדון ע"ד הלבוש דאפי' בשעה שהספר סתום י"ל דאין שם אות עליו כיון דכל כף חלוק לעצמו חשוב האות כמופסק וקצת דוגמא לזה ממשנה ו' פ"ח דנגעים דאם הי' נגע מקצתו בשפתו העליונה ומקצתו בשפתו התחתונה אין מצטרף לכגריס דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי וכן בב' אצבעותיו ובב' ריסי עיניו וצע"ק] ומה שדן משבת כ"ט: דקיפול ממעט השיעור א"א לומר כן דא"כ בזבחים צה מעיל שנטמא מכניסו פחות פחות מגע"ג ומכבסו משום שנא' לא יקרע ושם במשנה שלפני' בגד שיצאו חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש וק' קריעה למה יקפלו בפחות מגע"ג וישאר מקום הדם בלתי מקופל כדי שיוכל לכבסו ועצה זו יכול להיות גם במעיל וע"כ דלא מהני קיפול למעט השיעור והא דשבת כ"ט: הבגד שקפלה כ' רש"י כמו שגודלין פתילות משמע להדי' דדוקא מחמת שרצה לעשות ממנה פתילה וגדלה כעין פתילה בטלה מתורת בגד אבל לא בקיפול לבד וביותר מבואר כן בלשון הרב ז"ל סי' רס"ד סט"ו הערני לזה חתני נ"י ומש"כ בסידור הרב ז"ל לענין ט"ק דמה שנתקפל אינו עולה לשיעור אמה על אמה פשוט דשא"ה דצריך להיות לבוש בכל הבגד והמקצת שנתקפל אף דשם בגד עליו מ"מ אינו לבוש בו וזה דומה להיוצא בטלית מקופלת על כתפו חייב חטאת דמה שמקופל אינו לבישה ואינו בטל להאדם והא דזבחים יח מרושלין שסילקן ע"י אבנט צ"ל דקים להי להגמ' דעיקר פסול מרושלין משום שאינו לכבוד ולתפארת וכל שסילקן ע"י אבנט היא לכבוד ולתפארת ועל כיוצא בזה אמרי' מסרו הכ' לחכמים כעין שכ' הפוסקים לענין מלאכת חוה"מ וכעין שכ' הר"ן לענין שאר ענויים ביוה"כ ועי' ריטב"א ר"ה יב: סוד"ה תנן התם דרוב דינין של תורה מסרן הכ' לחכמים ואין זה ענין לנ"ד ומודינא דלכתחלה אין לקפל הפרשיות ממעלה למטה דהרי אי' בשו"ע סי' לב סמ"ה דהפרשיות צריכין להיות זקופים בבתים ואם יקפלן נמצא מקצתן אין זקופין מ"מ הרי כ' המג"א שם דבדיעבד כשר אפי' אין זקופין י"ל דבשעהד"ח מותר לקפול הפרשיות ממעלה למטה דשעהד"ח כדיעבד דמי':
ולכאו' אכתי יש לדון דדוקא כשאין זקופין רק מושכבים כשר בדיעבד משא"כ בנ"ד דמקצתה הפוכה לגמרי ראש האות למטה וסוף האות למעלה וכה"ג י"ל דגם בדיעבד לא יצא. אך יש להביא ראי' דגם זה אין לפסול דהנה ידוע דמלפנים בישראל הי' המנהג להתפלל בהגבהת הידים למעלה וכבר האריך בזה הבאר שבע וא"כ כשהי' תפילין ל זרועו והגביה ידיו למעלה נמצא הפרשיות ש"י מהופכין בשעת ק"ש ותפלה וע"כ דגם כה"ג לית לן בה. שוב הראני ת"א בד"ט או"ח סי' ל"ב סק"כ משמע להדי' דאין קפידא בזה להניח הפרשיות בבתים באופן שמקצת הפרשה מהופך דוק ותשכח:
מ"מ לדינא מצינו כמ"ד דל"א רובו ככולו ומי שטובל במקוה ומעוטו חוץ למים לא עלתה לו טבילה. ורמב"ם כתב אפי' שערו חוץ למים ול"א רו"כ שיחשב כאלו כולו במקו' וכ"כ הפוסקים דכל התפילין צריכין להיות למעלה מעקרי שערות ואפי' מקצתו לא יהי' למטה מזה הנה דל"א רו"כ ואם מקצת אימורין חוץ לעזרה ודאי נפסלין ביוצא ול"א רו"כ שיחשב כאלו הי' כולו בפנים ובשבת ח' א"א לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה והוי אגודו במקום פטור ול"א רו"כ שיחשב כאלו כולו למטה וכן בשבת צ"א באגד פנים ואגד כלי ל"א רו"כ שיחשב כאלו כולו בחוץ גם לענין מזוזה כ' בספר דעת קדושים החדש דצריך שתהא כולה בטפח הסמוך ואפילו מקצתה לא יצא חוץ מהטפח וכ' דאע"ג דאפשר לומר רו"כ מ"מ ספד"א היא וספד"א לחומרא וגם לענין חציצה דמצינו בגמ' חילוק בין רובו למעוטו דרובו המקפיד חוצץ מה"ת ולא מעוטו מ"מ אינו דומה לגמרי לכלו דכלו אפי' אינו מקפיד חוצץ כביבמות ע"ח: הנה דהאי דרובו ככלו לאו כללא הוא וע"כ הוי ספד"א כדברי דע"ק זצ"ל לענין מזוזה שמעוטה חוץ לטפח הסמוך לפתח:
עוד יש לדון דהנה דעת רש"י חולין ל: דשהי' במיעוט בתרא פוסל ולכאו' ק' מתוספתא פ"ק דקרבנות דמחשבה שלא לשמה במיעוט בתרא אינו פוסל ומ"ש ולענ"ד ע"פ המבואר בתוס' נזיר דף ז' דל"ש מקצת יום ככולו רק כשלא נעשה בשאר היום דבר המתנגד לטהרה שבמקצת היום רק שהי' בשלילה שהי' חסר שאר היום אז מקצת היום ככולו משא"כ כשהי' אח"כ ראי' שהוא דבר המתנגד לטהרה נפקע למפרע ענין מקצת היום ככולו ע"ש וה"נ ל"ש רו"כ רק כשלא אירע דבר המתנגד להיתר השחיטה רק שלא שחט המיעוט אבל אם הי' אח"כ שהי' שהיא דבר הפוסל את השחיטה נפקע ענין רו"כ למפרע [ומזה שאמרנו דשהי' אינו שלילת שחיטה בלבד רק פסול בפועל וכעין דברי התוס' מנחות ט' דבלל חוץ לעזרה גרע מלא בלל כלל מזה יש ללמוד דשנים ששחטו בב' סכינין וא' שחט בלא שהי' ואחד עשה שהי' ג"כ פסול כמבו' בש"ך יו"ד סי' ב' סק"ל דפסול שא' עושה בפועל א"א שיוסר הפסול ע"י שהשני שוחט כהוגן ודוק ואכמ"ל יותר] ולפ"ז היי"ד בשהי' במיעוט בתרא שהיא, דבר הפוסל את כל השחיטה אבל שוחט שלא לשמה דאין זה פסול בשחיטה דאפי' היכי דשל"ש פוסל הקרבן מ"מ מטהר מידי נבילה וכיון שאינו מתנגד אל השחיטה נשאר למפרע ענין רו"כ וכיון דרו"כ חשוב כאלו מחשבת של"ש הי' אחר השחיטה ואינו פוסל כנלע"ד בזה וככה י"ל בפרשיות שמקצתן חוץ לגוף הבתים ומזוזה שמקצתה חוץ לטפח הסמוך לפתח ותיתורא שלמטה מעקרי השערות כל אלו כיון שהם חוץ למקומן חשוב כפסול בפועל כעין המבואר בתוס' מנחות ט' הנ"ל דבלילה חוץ לחומת העזרה גרע מלא בלל כלל הנה דבלילה חוץ למקומה חשוב פסול בפועל לא פסול בשלילה לבד וכל שיש פסול בפועל בהמיעוט דומה לשהי' במיעוט בתרא ול"ש רובו ככולי. ואיך שיהי' כיון דמצינו בכמ"כ דל"א רו"כ א"א להקל מעצמינו במידי דאו' והוי ספד"א. ולחומרא: