אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן צח

סימן צז

בדין ישיבה בסוכה בשמיני עצרת.

בטור או"ח סי' תרס"ח הובא במג"א שם ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבין בה ואינו מנהג עכ"ל ומג"א כ' ובמדינתנו יש אנשים שנוהגין כך שראו כן מאבותיהם והב"י תירץ מנהגם עיי"ש. ויען שמענו שהיו צדיקים גדולים שנהגו כן נלע"ד לי ליישב המנהג שיתאים גם עפ"י דין ע"פ תורה הנגלית. דהנה בסוכה מ"ג. בסכות תשבו ז' ימים וכו' או אינו אלא ימים בלא לילות וכו' נאמר כאן בסכות תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. והנה מצינו סתירה בזה ברפ"ק דיומא ב': מי איכא מידי דגוף היו"ט [דסכות] לא בעי פרישה ואלו [שמ"ע] טפל דידיה בעי פרישה הנה קרי לשמ"ע טפל לסכות. ואלו בסוגיין מבואר להיפך דשמ"ע חשוב עיקר נגד סכות וסכות הוא רק הכנה לשמ"ע דומיא דמלואים שהיו רק הכנה להשמיני דמלואים והוא הי' העיקר וכ"מ בזה"ק ובמדרש דשמ"ע יותר עיקר מסכות. נראה מזה דיש ב' מהותים בסכות מצד מהות א' סוכות עיקר ומצד מהות א' שמ"ע יותר עיקר [וכעי"ז יש בפרדס להרמ"ק ז"ל באיזהו מקומן שיש ב' מיני מציאות דבר א' ומצד מציאות הא' הוא באופן אחר ממה שהוא מפאת מציאות השני ושניהם אמת]:

אמנם חיוב סוכה דלילה דזה ילפי' ממלואים נראה דלענין זה ודאי סוכה טפל לשמיני עצרת דומיא דמלואים שלמדים ממנו ודומה למה דאמרינן ב"מ קט"ו: דאפי' למ"ד לא דרשי' טעמא דקרא מ"מ היכא דמפורש טעמא דרשינן והכ"נ כיון דמוכח כך מתוך הדרש חשוב לגבי דין הנלמד מדרש הזה כאלו מפורש הטעם בקרא וקצת כזה בנתיבות עולם נתיב האמת פ"א דמה שמושג ומובן מן הדרש חשיב כאלו אמר לו כן בהדיא והנה כבר כתבו שיש טעם שלא לישב בסוכה בשמ"ע כדי שלא יהי' זלזול לשמ"ע וכעין שכתבו תוס' סוכה מ"ז בד"ה מיתב לענין לולב ומ"מ פסקינן דמיתב יתבינן דקצת מצוה שיש בישיבה בסוכה מצד ספיקא דיומא דוחה זה. אמנם כ"ז בישיבה ביום אמנם לישב בסוכה בלילה לענין חיוב זה ודאי שמ"ע עיקר לגבי סכות כאמור ואין סברא לזלזל בשמ"ע שהוא העיקר ולדחות העיקר בשביל הטפל ע"כ בשמיני עצרת אין יושבין בסוכה:

ובזה יש ליישב סתירת דברי המרדכי פ"ב דסוכה שכ' דסוכה שאי"ר לשינה גם לאכילה פסולה והקשה הח"צ הא שיעור סוכה ז' על ז' וא"כ א"א לישן בה ואיך יי"ח באכילה עוד יש להקשות כי שם בפ' זה כ' המרדכי עצמו דבזה"ז אין ישנים בסוכה במדינות אלו מפני הצינה וא"כ ק' דא"כ איך יי"ח באכילה בסוכה ואיך מברכין לישב בסוכה ונראה דכיון דבמקרא מפורש רק ימים דמשמע ולא לילות ולפ"ז ל"ה חיוב לישן בסוכה דעיקר זמן שינה הוא בלילה כמפורש בקרא לענין ק"ש דלילה זמן שכיבה ובש"ס סוכה דאסור לישן ביום כשינת הסוס אך דילפי' ממלואים והלבוש כתב דחיוב שהוא רק מדרשא לגבי חיוב מפורש הוי כאינו מחויבים בדבר וכמו דאין דרבנן פוטר דאורייתא ע"כ א"א דדבר הנלמד רק מדרשא יעכב חיוב המפורש בקרא וגדולה מזו מצינו ברמב"ם פ"ז מה' בכורות הלכה ה' בהא דילפי' מעשר בהמה ממעשר דגן שאין מעשרין משנה לחברתה ומ"מ כ' דיראה לי דאם עישר בהמה משנה זו על שנה זו הר"ז מעשר שהרי לא הקפידה תורה בפי' על מעשר בהמה שיהי' שנה שנה והלח"מ שם הק' כיון דילפי' ממעשר דגן ובמעשר דגן גם בדיעבד מעכב א"ה גם במעשר בהמה ראוי שיהי' כן אמנם בס' החינוך מצוה ש"ס ביאר יותר דברי רמב"ם דכיון דאינו מפורש בגופי' רק דילפי' ממעשר דגן דיו שנלמד לענין לכתחלה ולא לענין דיעבד וע"כ אינו מעכב עיי"ש ונלע"ד מקור לזה בירושלמי פ"ק דיומא מצינו דברים שאין מעכבים למדים מדברים המעכבים הובא בתוי"ש יומא ג: ועיין שיח יצחק שם ואף דודאי לאו כללא הוא ויש כמ"ד דהלמד דינו לגמרי כהמלמד מ"מ נקוט מיהו פלגא לענין נ"ד דאין הלמד מעכב את המפורש בתורה אך כיון דילפינן נמי ממלואים ובמלואים כתיב פתח אוהל תשבו יומם ולילה הנה בדרשא זו גם נילה כתיב וזה חיוב חדש ולגבי חיוב זה שמפאת דרשה זו שינה יעכב את אכילה ואם אי"ר לשינה אינו מקיים מצות ישיבה בסוכה שמפאת דרשה זו כלל אבל מ"מ נשאר חיוב מפאת משמעותא דקרא דכתי' בסכות תשבו ז' ימים ושפיר יכול לברך לישב בסוכה מפאת זה וע' אדרת אליהו ר"פ משפטים ותמצא סמוכין לדברינו [וכעי"ז יש דעה בתוס' ברכות כו: דמי שלא הזכיר של ר"ח בשמו"ע יי"ח גוף השמו"ע וע"מ מחזירין אותו ולכאו' ק' איך מותר לו להתפלל כל השמו"ע ברכות שכבר יצא יד"ח מהם] בשביל יעו"י לבד וצ"ל דיש ב' חיובים בשמו"ע בר"ח. א' כמו שאר יום חול וא' בתורת ר"ח. ומצד מהות ר"ח באמת אינו יוצא י"ח בשמו"ע בלא יעו"י ומ"מ שם שמו"ע עלה מצד יום חול דיש בכלל מאתים מנה ויום ר"ח יש בו גם מהות יום דעלמא וכע"ז כאן בכל אכילה בסוכה יש ב' חיובים א' מצד המפורש וא' מדרשא דמלואים ומצד דמלואים אינה מעכב ומ"מ הוא ג"כ מצוה מצד חיוב בסכות תשבו ז' ימים:

ות"א הק' ע"ז דא"כ סוכה שאין בה רק ז' על ז' וכן במקום הקור יהי' אסור לברך לישב בסוכה בסעודת לילה דזה הרי ילפי' ממלואים וא"כ שוב בעי' שיהי' ראוי לשינה ובמקום צינה שאי"ר לשינה אין מקיימין מצוה בסעודת לילה. וליישב זה אקדים מה דלכאו' ק'] על מה שקבעו לברך לישב בסוכה דוקא בשעת סעודה ולמה אין מברכין בכל פעם שנכנס לישב בה וע' רא"ש מש"כ בזה ונלע"ד דהנה בסוכה כ"ז. רא"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ויליף מדכתיב תשבו כעין תדורו מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' ביום וא' בלילה וחכמים מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל הנה דגדר דירה שלא יהיה מוכרח במעשיו וכעי"ז בפ"ק דיומא דירת בע"כ לא שמה דירה וה"נ מה שאדם הולך לפעמים חוץ לסוכה אין זה מנגד למצוה אדרבא זה משוי שיהי' כעין תדורו מה דירה אי בעי יושב בביתו אי בעי הולך מביתו החוצה ה"נ סוכה וכ"מ להדיא תוס' ישנים יומא יוד: ד"ה ר"י דמש"ה סוכה ל"ח דירת בע"כ משום דכשרוצה הולך לביתו עיי"ש וע"כ אין מברכין בכל פעם שנכנס לסוכה דל"ח הפסק כלל אדרבא מה שהי' חוץ לסוכה פעל וגרם שזמן היותו בסוכה יחשב כעין תדורו ודומה להא דאמרי' הבא מלח הבא לפתן ל"ח הפסק בין ברכת המוציא לסעודה שהוא מצרכי הסעודה מחמת שנותן טעם טוב בפת ה"נ בנ"ד. מה שהוא פעם בחוץ פעם בסוכה כחפצו זה נותן טעם בהמצוה שיחשב כעין תדורו יותר:

וסעד לדבריי מצאתי בפייט לסוכות שכ' דמקיימין מצות סוכה ביציאותי' ובביאותי' ולכאו' תמו' בביאותיה ניחא אבל ביציאותי' מה קיום מצוה יש בזה ולהנ"ל א"ש טובא וק"ל:

עתה נבאר למה מותר לברך על כל סעודה דהנה בסוכה כ"ז. ילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף הכא לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות משמע דילפינן מזה ב' דברים א' דלילה הראשון חובה ב' דמכאן ואילך רשות וכ"מ ברמב"ם. והנה ידוע מש"כ הגר"א ז"ל דאע"ג דז' ימים רשות אינו רשות גמור רק מצוה של רשות אך מצוה לגבי חובה רשות קרי לה וכ"כ בחזקוני על התורה. והנה בתוס' קדושין ל"א. דדעת ר"ת ז"ל דאשה יכולה לברך על מ"ע שהזמ"ג וכ' הר"ן משום דאצל אנשים הוא חובה וגם אצלה היא קצת מצוה ומקבלת שכר ע"כ יכולה לומר וצונו משמע דתרתי בעינן א' שיהי' דבר זה אצל אנשים חובה ותו דגם בנשים קצת מצוה וככה י"ל באכילה כל ז' בסוכה נמי תרתי איכא א' דגוף המצוה דישיבה בסוכה מצוה של חובה וא"כ שייך וצונו אך דלענין הברכה ל"ח היסח הדעת וכאלו לא הפסיק דמי ול"ש ברכה אמנם כשאוכל דאז יש קצת מצוה באכילה בסוכה לבד גם זולת מצות ישיבה מפאת דרשה דט"ו ט"ו מחג המצות שהוא מצוה של רשות [ונפ"מ דאפי' בירדו גשמים דאין חיוב ישיבה בסוכה היי"ד ישיבה בעלמא אבל באכילה אע"ג דחובה ליכא מ"מ אם יושב מקיים מצוה כמו בליל ראשון של חג דחייב לאכול בסוכה אפי' בשטת גשמים אך דאז יש חובה ובשאר ימים רשות דלגבי מצוה זו של רשות דילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות לא בעינן תשבו כעין תדורו. ולע"ד ל"ש בזה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דזה שייך דוקא בלא שעת אכילה דאז בעי' תשבו כעין תדורו אם יושב בשעת גשמים ליכא מצוה כלל משא"כ בשעת אכילה דאיכא מצוה של רשות דלענין זה לא בעינן כעין. תדורו לא נקרא הדיוט ואדרבא מצוה קעביד ובזה א"ש מנהג צדיקים ששמעתי וראיתי דבשעת הגשמים באמצע סעודה אפי' ברבוי גשמים אין יוצאין מן הסוכה ולהנ"ל א"ש] וכיון דבעצם שייך בזה וצונו כיון דמקיים בזה מצוה של חובה וגם לענין הברכה עתה יש קצת שייכות דהרי מקיים עתה מצוה של רשות דלגבי זה הי' הפסק בין סעודה ראשונה לשל עתה ע"כ קבעו הברכה בכל סעודה כנלע"ד בעזהי"ת.

ועתה נבא לנ"ד דאף אם נימא דסוכה שאין ראויה לשינה אין יוצאין בה אפי' באכילה היינו משום שאינו כעין תדורו מ"מ עכ"פ איכא קצת מצוה מפאת הגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות דכל שבעה איכא עכ"פ מצוה של רשות דלענין זה לא בעי כעין תדורו דהרי אפי' בשעת גשמים דל"ה כעין תדורו מקיים מצוה זו וא"כ שפיר מברכין על סעודת הלילה בסוכה אף במקום שאינה ראוי לשינה ואפשר דגם בזה שייכי קצת ב' טעמים כנ"ל א' דיש מצוה גמורה לאחרים שיש להם סוכה טובה ראוי לשינה וגם אצלו קצת מצוה בישיבה בסכה זו:

עוי"ל בפשיטות דאיכא ס"ס שמקיים מצוה א' דילמא הלכה כח"צ דא"צ שיהי' ראוי לשינה שנית דאולי גם היום ראוי לשינה כאשר עיננו הרואות בכמה אנשים חרדים שישנים בסוכה גם היום בסכות דידן ואין הצינה מונעתם מזה ע"כ מותר לברך לישב בסוכה בסכות דידן גם בסעודת לילה:

ולפי הנ"ל יעלה עוד דאף מי שיושב כסדר בסוכה מ"מ יכול לברך לישב בסוכה בשעת סעודה [וע' ב"ח ומג"א סי' תרל"ט מש"כ בזה דמ"מ לענין מצוה של רשות שיש בסעודה שזה חיוב נוסף על הישיבה גופה לענין זה שפיר הי' הפסק בין סעודה לסעודה ושפיר יכול לברך:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה