אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן ס

סימן נט

בעזהי"ת זאוויערצע יצ"ו ד' לסדר ראה תרפ"ד לפ"ק. לכבוד קדושת הרב הגאון הקדוש פאר הדור וכו' וכו' האדמו"ר הרה"צ מגור שליט"א

כאשר כ"ק שליט"א בקרעניץ הביע לפני רצונו הטהור לדעת כדת מה לעשות בענין קבלת שבת ותפלת מנחה, ואני העני אמרתי אשר בביתי כתבתי בענין זה, הנני להציע מש"כ בעניי בענין זה בס"ד, לעשות רצון צדיק, וז"ל בחדושיי. מעודי אני נבוך בענין קבלת תוס' שבת שהוא מ"ע דאורייתא וצריך לקבל תוס' שבת קודם ביהש"מ כמ"ש הר"ן ביצה ובשו"ע או"ח (סי' רס"א ס"ב) דצריך שיהי' ודאי יום, והיום שמסיימין מנחה ברוב בתי מדרשות ובתי כנסיות וגם בהשטיבלעך אחר שקיעת החמה וא"כ מתי יקבלו תוס' שבת, אם יקבלו בשעת ברכו אז כבר עבר הזמן דמתחלת השקיעה הוא בין השמשות לדעת הגאונים וכן פסק הרב ז"ל בסידור וכ"כ הגר"א ז"ל כדעת הגאונים ז"ל שהביא בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ו) והמה ר' שרירא גאון ורב האי גאון ורבינו נסים גאון דמתחלת שקיעת החמה מתחיל בין השמשות וכן דעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' רס"ו ס"ק י"א), ואם יקבל תוס' שבת קידם שקעה"ח א"כ לא יוכל להתפלל אח"כ מנחה כדאיתא בשו"ע סי' רס"ג סט"ו) דאחר שקיבל תוס' שבת אינו יכול להתפלל תפלה של חול רק יתפלל ערבית שתים וכאן הבן שואל כדת מה לעשות לצאת ידי שניהם:

ונלע"ד עצה לזה לקבל שבת על תנאי אם הלכה כהגאונים דביהש"מ מתחיל מתחילת שקיעה מקבל תיכף תוס' שבת ואם הלכה כר"ת דביהש"מ אין מתחיל עד ג' מילין ורביע אחר שקיעה"ח [וכ"כ בשו"ע (סי' רס"א) כר"ת וכן פסק בשו"ע הרב ז"ל (סי' רס"א וסי' של"א ס"ה), אך בהסדור שלו פ' כהגאונים כמ"ש לעיל, וכ' שם שבמדינות אלו אין חוששין כלל לדברי החולקים על ר"ת יעוש"ה, וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם והר"ן והסמ"ג ועוד ראשונים קיבצם כעמיר גורנה בספר מנחת כהן] הוא מקבל תוספ' שבת שני מינוטען קודם ביהש"מ של ר"ת וא"כ שפיר יכול להתפלל מנחה דלענין מנחה דרבנן הלכה כדברי המיקל כמפורש בר"פ תפה"ש דלענין תפלה דעביד כמר עביד ועביד כמר עביד, והטעם משום ספק דרבנן לקולא כמש"כ השאג"א (סי' ג') ומזה יש לפשוט ספקו של הגאון נודע בשערים (סי' ט') דהיכא דעושה מצוה מצד ס' דרבנן לקולא מותר לברך ג"כ דהרי כאן מתפללין כל י"ט ברכות של שמו"ע מצד סד"ר לקולא, וכ"כ גם המג"א (סי' קנ"ט סקט"ו) דהיכא דניטל ידיו מצד ס' דרבנן לקולא מותר לברך ענ"י, ואני העני מצאתי מבואר כן להדי' בתוס' מנחות (ס"ו.) דמותר לספור ביהש"מ ולברך מצד סד"ר לקולא, הנה דמצד דסד"ר לקולא מותר לברך ג ג"כ] וכ"כ בסדור הרב ז"ל דמותר להתפלל מנחה בין השמשות משום ס' דרבנן להקל, וא"כ לענין תפלה דרבנן שפיר יש לסמוך על ר"ת ז"ל וסייעתו דעדיין ל"ה ביהש"מ וא"כ עדיין לא חל שבת ג"כ ושפיר מתפלל דאכתי לא חל תוס' שבת, ולענין מלאכה שהוא דאורייתא יחמיר שלא לעשות מלאכה מעכשיו דלענין ספד"א לחומרא דילמא כהגאונים וכדעת הרב ז"ל בסדור וכדעת המהר"ל ז"ל והגר"א ז"ל שפסקו כן, וכ"כ גדולי אחרונים להלכה למעשה, וזה לענ"ד עצה מחוורת:

וגם מי שמדליק נרות בעצמו ורוצה לצאת לדעת הבה"ג דבהדלקה חשיב קבלת שבת יכול ג"כ להתנות כנ"ל ויוכל להתפלל מנחה אח"כ, דעיקר סברת בה"ג משום דמברך להדליק נר של שבת צריך לקבל שבת תיכף וגם דאמרו חז"ל ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, וכשאינו מקבל שבת תיכף הוי הברכה קודם דקודם כמו דאסור לברך להניח תפלין קודם שמניחן על הזרוע, אמנם כשמקבל שבת על תנאי שפיר חל עליו המצוה להדליק מיד מצד ספד"א ושפיר הוי עובר לעשייתן:

ונלע"ד עוד דיכול להתנות כן פעם א' על כל ימי חייו דאם הלכה כהגאונים יחול עליו תמיד תוס' שבת שני מינוט קודם שקה"ח ואם הלכה כר"ת יחול תוספ' שבת שני מינוט קודם ביהש"מ שלהם, ושפיר דמי:

ומש"כ שיעור תוספ' שבת שני מינוט אבאר דבריי, דהנה הרא"ש פ' המביא והובא ב"י (סי' רס"א) כ' דתוס' שבת לא סני בשיעור כל דהו אלא קצת יותר, ולא נתברר בפוסקים שעורו ונלע"ד להוכיח מן הבה"ג דעכ"פ הוא פחות משני מינוט דהנה הר"ן בסוגיא דכבתה מייתי בשם הבה"ג דצריך להדליק נ"ח דוקא משתשקע החמה ואפי' בע"ש וכר' יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשו' לתחתון יום עכ"ל, וצריך להגי' כר"י דאמר משתשקע עד שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון יום, והיינו עד ולא עד בכלל כי כן מפורש בגמ' שבת (ל"ד:) דמשתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום לר' יוסף ומשהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביהש"מ הכסיף העליון והשו' לתחתון לילה עיי"ש. והנה שם (ל"ה.) מבואר דמשתשקע החמה עד ביהש"מ לר' יוסף הוא א' מי"ב במיל ושיעור מיל פלוגת' הפוסקים אם היא י"ח מינוט או כ"ד מינוט יעוי' חק יעקב (סי' תנ"ה), וא"כ א' מי"ב במיל לכל היותר אינו רק ב' מינוט, וקשה איך יכול להדליק נ"ח אחר שקה"ח לר' יוסף הא צריך לקבל תוספ' שבת קודם ביהש"מ והבה"ג עצמו ס"ל תוספ' בשבת כמבואר בר"ן שבת (כ"ג:) בהא דנ"ח ונר ביתו דנ"ב עדיף יעש"ה שכ' להדיא דס"ל לבה"ג תוספ' שבת דאורייתא, וע"כ צ"ל דבאותן ב' מינוט יש די לקבלת תוס' שבת והנותר כדי שיוכל עוד להדליק אחר שקה"ח קודם תוספ' שבת, ומינה דהתוספ' שבת הוא פחות מב מינוט:

ולכאורה יש לדון דמקבל שבת על תנאי תלי בברירה ולדעות דתוספ' שכת מדאורייתא כתוספ' יוהכ"פ הרי קיי"ל בדו בדאורייתא אי"ב, ולמצא עצה גם לזה אקדים גמרא עירובין (דף ל"ט:) כיצד אר"י מתנה עליו על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני הי' לפניו ב' כלכלות של טבל אומר אם היום חול ומחר קודש תהי' זו תרומה על זו ואם היום קודש ומחר חול אין בדברי כלום וקורא עליו שם ומניחה ולמחר אומר אם היום חול תהי' זו תרומה על זו ואם היום קודש אין בדברי כלום וקורא עלי' שם ואוכלה יעו"ש, ובלמדי סוגיא זו נשתוממתי שעה חדא על תיבות וקורא עלי' שם שנראין לגמרי מיותרת לכאורה, דהרי כבר קרא שם על תנאי, גם מה שאמר כיצד אר"י מתנה אדם על הכלכלה אין מובן כ"כ כי הדברים פשוטים לכאור' ובביצה (דף י"ז) אר"ח בר אשי א"ר מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחברו ומתנה, אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה, ואינו מפרש כלל כיצד מתנה, אף דאמורא צריך לפרש **(רש"י יבמות (פ"ו.) דעיקר איסור טבל מחמת תרומה דפתיך בי' אבל זה תימה דהרי התוס' בעצמן ביבמות (פ"ו.) חלקו על רש"י, לכן נלע"ד כוונתם ע"ד הנ"ל דכיון דגם מעיקרא הי' אסור אף שהי' מטעם אחר מצד טבל מ"מ ל"ת הוא האוסר כעין דברי רש"י גיטין (י"ט.) הנ"ל דסיקרא ע"ג דיו ל"ח כותב כיון דמעיקרא הי' כתב הגון מעתה ואע"ג דעתה ליתא לכתב זה דהרי מחייבת לי' משום מוחק דכתב דמעיקרא אזיל לי' והשתא אחריתי הוא מ"מ א"א לייחס אליו מעשה כותב כיון דגם בלעדי מעשיו הי' כתוב ה"נ א"א לייחס אליו מעשה אוסר כיון דגם מעיקרא אסור הי']:)** דבריו, והיינו משום דהדברים פשוטים ומה פריך כאן כיצד אר"י מתנה אדם על הכלכלה:

ע"כ נראה דבגמ' כאן משמיענו עצה חדשה ומוחכמת דלכאורה ק' איך מתנה אדם על הכלכלה לר' יהודה והרי לעיל (ל"ז.) איכא מ"ד דלר"י אין ברירה, ובשלמא בהא דביצה (י"ז.) לק"מ דשם קאי על שאר ימים טובים וכבר נתוודע לב"ד הגדול שבירושלים מתי יקבע יו"ט ודומה לכבר בא חכם דלא תלי בברירה כיון דכבר נתברר במקום אחר אף דהוא אינו יודע עדיין לא תלי בברירה כדאי' עירובין (ל"ו:) אבל כאן דמיירי ביו"ט של ר"ה כמבואר שם להדיא וא"כ ביום ראשון אפשר דעדיין לא באו עדים ועדיין אין ידוע לב"ד. מתי יבואו היום או מחר, ע"כ אומר דמעיקרא יתנה [על מה שאומר אח"כ סתמא, הרי זה תרומה] אם היום חול ומחר קודש תהי' זו תרומה על זו [היינו שיחול קריאת השם שאח"כ] ואם היום קודש אין בדברי כלום [היינו בהדבור שיאמר אח"כ] וקורא עלי' שם סתמא הרי זה תרומה, וא"כ לענין איסור טבל שהוא דאורייתא ובדאורייתא אין ברירה, אומרים סתמא הר"ז תרומה בלא תנאי כדי שיהי' חלות תרומה ברור ולא יתלה בברירה, דאם נימא אי"ב אדרבא לא יחול התנאי הראשון דהיינו הבטול שמבטל התרומה שיקרא אח"כ כיון דביטול זה על תנאי הוא, ועיקר התנאי נצרך לנו רק לענין שבות דאין מגביהין תו"מ ביו"ט ובדרבנן הרי יש ברירה והכל שריר וקיים כנלע"ד נכון בס"ד:

וכעין עצה זו כ' בשו"ע אהע"ז (סי' נ' ס"ו) לענין שידוכין שלא יהי' אסמכתא יתן שטר חיוב סתם ושטר מחילה על תנאי עייש"ה:

ומה דנקט גם בסיפא וקורא עלי' שם אף דביו"ט שני כבר ידוע לב"ד שלא באו עדים מאתמול, י"ל דאגב רישא נקטא וגם דקצת שייך גם בשני דאלו קדשו ב"ד החודש אתמול ע"מ שירצה נשיא כגון של"ה שם אתמול בבית הועד ע"כ נקט ג"ז בסיפא]:

והנה בנ"ד דהוי ספיקא דדינא מתי הוא ביהש"מ ויש להסתפק אם זה שייך לברירה כיון דאינו תלוי בתנאי דלהבא דומה לכבר בא חכם א"ד כיון דהס' לכל העולם תלוי בברירה ומדברי הד"מ אהע"ז (סי' קכ"ט) לענין הכותב ב' גיטין לאשתו שיש לה שני שמות דתלי בברירה, משמע דספיקא דדינא לא דמי לכבר בא חכם וי"ל הטעם משום דבס' פלוגתא אלו ואלו דא"ח ע"כ ל"ש בזה קמי' שמיא גליא וע' ריטב"א עירובין (י"ג:) שנאמר בסיני על כ"ד מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ותלי בחכמי כל דור ודור לברר הדין עיי"ש וע"כ לא דמי לכבר בא חכם דהתם קמי' שמיא גליא משא"כ בזה:

והנה אם נימא דספיקא דדינא תלי בברירה יש כאן עצה להתנות קודם קבלת השבת שאם הלכה כהגאונים יחול קבלתו ואם הלכה כר"ת לא יחול קבלתו דאח"כ, ואח"כ יקבל שבת סתם, ודומה ממש להא דעירובין הנ"ל דלענין תוס' שבת שהוא דאורייתא לא תלי מידי בברירה דהרי קבל סתם, ואך הבטול שביטל הקבלת שבת זה תלי בברירה וזה אינו נוגע לדאורייתא רק לענין תפלת מנתה ובדרבנן הרי יש ברירה, עוד יש עצה שיוסיף בתנאי שמתנה התנאי רק אם הלכה יש ברירה, ואל"כ מקבל שבת כלא תנאי, וא"כ לתפלת מנחה דרבנן קיי"ל יש ברירה ומועיל התנאי ואי"צ לכל הנ"ל:

אמנם אם נימא דספיקא דדינא דומה לכבר בא חכם וכך נוטה הסברא [אף שהחמירו האחרונים בגט י"ל דשאני לשמה דגט דבעינן שיהי' מבורר כעין שכ' התוס' גיטין (כ"ד:) דלענין זה לכו"ע אין ברירה כך י"ל דלענין לשמה אף תנאי דלשעבר ל"ח מבורר] לח צריך לזה:

ובגוף דין (דסי' רס"ג סט"ו) הנ"ל דמי שאמר ברכו עם הצבור אסור לו להתפלל מנחה דכבר קבלי' לשבת ק' לי מהא דאיתא לקמן (סי' רצ"ג ס"ג) דאם אנוס יכול להתפלל תפלת של מוצ"ש מבעו"י מפלג המנחה ואע"ג דעדיין שבת גמור מה"ת ואסור במלאכה מדאורייתא עד הלילה מ"מ מצי להתפלל תפלת חול א"כ ה"ה כאן אף דכבר קיבל שבת מ"מ כיון דעדיין יום יהי' מותר לו להתפלל מנחה של ע"ש, והשתא קו"ח הוא דהתם מבדיל בתפלה ואומר בפי' שמבדיל בין קדושת שבת לחול כש"כ כאן שאינו מזכיר להדיא שום דבר של חול רק שאומר י"ח ברכות דמדינא גם בשבת הי' צריך להתפלל י"ח ומשום טורח שבת לא אטרחוה' רבנן כדאיתא ברכות (כ"א) ואין ניכר שהוא תפלת חול רק בשלילה במה שאינו מזכיר של שבת, ואף דלקמן (סי' רצ"ג) אין מתירין רק באונס היינו לכתחלה משא"כ דכבר קיבל שבת בדיעבד ואין לו עתה עצה להתפלל מנחה אין לך אנוס גדול מזה והי' ראוי להתיר לו עתה להתפלל מנחה:

לכן נלענ"ד דהיי"ד התם שאומר ברכו עם הצבור וברכו הוא התחלת תפלת ערבית ומה"ט חשיב זה קבלת שבת כדאיתא (סי' רס"ג ס"י) וכיון שקיבלו ללילה גם לענין תפ"ע חשיב תרתי דסתרי אם יתפלל מנחה אבל כשמקבל שבת שלא ע"י ברכו מותר להתפלל מנחה, וראי' לדבריי דהרי שם (בסעיף ט"ו) דאם לא אמר עמהם ברכו מותר לילך לבית אחר ולהתפלל מנחה והק' הפמ"ג הא בע"כ חל עליו שבת כדאיתא לעיל (סעיף י"ב) ותירץ דה"ד לענין מלאכה ולא לענין תפלה יעו"ש, הנה דמשכחת לה שיהי' שבת לענין מלאכה ולא לענין תפלה וצ"ל דדוקא באמירת ברכו הוי שבת גם לענין תפלה, אך במג"א (סי' רס"ג סקי"ט) מבואר היפך דבריי דאפי' קבלת שבת ע"י הדלקה צריך להתפלל מנחה קודם, ועל המג"א לק"מ מהא (דרצ"ג) הנ"ל דהמג"א קאי אלכתחילה ושם (בסי' רצ"ג) אין מתירין רק באנוס, ואה"נ בדיעבד אם הדליק ולא התפלל מנחה יכול להתפלל אח"כ מנחה אף בלי התנה:

ולדברי פמ"ג דהיכא דאינו מקבל שבת בפי' אף שחל עליו שבת מ"מ מותר להתפלל מנחה, א"כ י"ל דה"ה במקבל שבת בלב מותר להתפלל מנחה, ולפ"ז מיושב קו' שבתחילת דברינו דיש עצה לקבל שבת בלב בשעת הדלקת נרות ולהפסיק ממלאכה ומ"מ מותר להתפלל מנחה כיון שלא קיבל שבת בדבור, אך זה דוקא כשאינו מדליק בעצמו כמובן אך יש עצה להתנות בפי' שאינו מקבל שבת בהדלקה, ואחר זמן מה, יקבל שבת בלב:

והנני משתחו' מרחוק מול הדרת קדשו.

אחרי גמרי המכתב, בינותי בספרים, ומצאתי באבני נזר או"ח (סי' תצ"ח) וראיתי שהביא ד' הבה"ג הנ"ל ותמה עליו הרבה שהוא נגד הגמ', ולא הוטב בעיני קדשו להגיה, כמו שהגהתי לעיל דעד שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון יום משום דאין בזה רק ב' מינוט וא"א לצמצם בזמן מועט כזה להדליק בתוך ב' מינוט אלו לא קודם לכן ולא אח"כ. אח"כ הביא בשם סידור הרב ז"ל דשיעור תוספת שבת הוא ד' מינוט עיי"ש, ואיני כדאי לדון בקרקע בדברי קדשו, אך תורה הוא וכו' כי בסידור הרז"ל כ' וז"ל מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ושלא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקודש מעט כי אחר סילוק האור מראשי האילנות וגגין הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים שקורין מינוטין משעה אזי הוא שקיעה האמיתית שהוא סילוק האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י ואז הוא תחלת זמן ביהש"מ לר"י וכו' עיי"ש והוא גמ' ערוכה בשבת (ל"ה:) אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשי בריש דיקלי אתלי שרגא, אך שהוסיף ביאור דמאז עד שקה"ח האמיתית הוא ד' מינוטען, אבל לא שיהי' חיוב ד' מינוט מצד תוספ' ואדרבא לכאורה מוכח להיפך מהא גופא מדאמר אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אתלי שרגא, משמע דמאן דקי"ל בשיעורא דרבנן יכול להמתין עד שיתכסה השמש מראשי האילנות ולהדליק אח"כ, וא"כ ידליק תוך ד' מינוט לשקה"ח דהרי כ' הרב ז"ל דמשקיעה הנראית עד שקיעה האמיתית ליכא אלא ד' מינוט וצע"ג ה' יאיר עיני:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה