ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן מד
להב' המופלג ומאד נעלה מו' שבתי נ"י בן ר' אהרן ראפפורט נ"י בקראקא.
אשר העיר שזה לא כביר הסכימו האומות לחלוק התחלת העולם מעיר גרעעוויטש הסמוכה ללאנדן, וכיון דכדור העולם נחלק לפי מהלך החמה לש"ס מעלות, ע"כ חולקין ש"ס מעלות אלו לשנים ק"פ למזרח גרעעוויטש וק"פ למערב וק"פ של מזרח נקראים מעלות מזרחיות וק"פ של מערב נק' מערביות ולפי חשבונם סוף מזרח העולם עם סוף מערב העולם פוגשים עצמם בסוף מזרח אזיען ע"כ הסכימו אשר שם הי' קו חילוף היום ולכן הנוסעים מאזיען לאמעריקא דרך ים אוקינוס בעברם קי זה הנקרא פאציפין הם מתחילים לחשוב כאלו הוא עכשיו יום קדום ליום שהם עומדים בו, ולהיפך הנוסעים מאמעריקא לאזיען בעברם קו זה מתחילים לחשוב כאלו הוא יום מאוחר מן היום שהם עומדים בו וכו' וזה מוכרח שימצא מקום בכדור העולם אשר הזמן יתחלף עליו יום שלם וכו' ואולם פשוט שהסכמת האומות לא מעלה ולא מורדת לענין שבתות וימים טובים שלנו בנ"י שהם ע"פ התורה, וכ' דע"פ התורה ודאי התחלת החשבון הוא ק"פ מעלות מא"י מדא"י נקרא טבור הארץ בסנהדרין (ל"ז.) וכיון שהוא באמצע בהכרח שיהי' ק"פ מעלות במזרחו וק"פ במערבו דאז הוי א"י באמצע, ומינה דסוף מזרח ומערב העולם רחוק מירושלים ק"פ מעלות ושם ראוי להיות קו חילוף היום וא"כ צריך לפרסם זה שלא יטעו היחידים הנוסעים דרך פאציפין שלא ישנו שם את היום כמו שעושין האו"ה רק כפי הראוי לפי חשבוננו שיהי' קו חילוף היום מרוחק מגרעעוויטש למערב קמ"ד מעלות וכו' עכת"ד ומעלתו חשב שמצא איזה חדשות אבל אין כל חדש בזה כי כבר קדמך רבנן עי' בס' הכוזרי מאמר שני פרק י"ט ופרק כ' ובפירוש אוצר נחמד "וקול יהודה" שהרחיבו הדיבור בזה שיש חילוף בין חשבון האו"ה לחשבוננו, וע' באוצר נחמד שם הקדמה ז' בתחלתו דלפנים הי' מוסכם אצל האומות לחשוב התחלת האורך יוד מעלות הלאה ממדינת פורטיגאל, ובסוה"ד הביא שמקצת האומות התחילו לחשוב מאי קאנארי הנק' טאעריפע ויש מאי הנקרא דעל פעקי ואחרים מאי דעל קארפע ופלארעס ועוד אחרים מאי פאלמה והצרפתים חושבין מאי דעלל פעררא עיי"ש והכוזרי כ' שם דהתחלת השבת אצלינו בסיני ובאלוש ובא"י וכ' כמה טעמים לזה א' משום דתחלת צווי השבת הי' בסיני וגם שהוא המקום שהורד בו אדם מג"ע בע"ש ושם התחיל אדם לקרות שם לימים עיי"ש ולא כמו שכתבת שהוא ק"פ מעלות מירושלים, ומש"כ מדנקרא טבור הארץ בסנהדרין (ל"ז) [וכן מפורש גם ביחזקאל (ל"ח) דירושלים נקרא טבור הארץ] אין הטעם כדבריך משום דיש ק"פ מעלות למזרח וק"פ למערבו, דהא גופא קשי' למה נחשב התחלת העולם ק"פ מעלות רחוק מירושלים שיהי' ירושלים נקרא מפאת זה טבור הארץ, אך טעמו משום דאע"ג דהעולם כדוריי ובכדור לא שייך אמצע מ"מ חשבינן ירושלים טבור הארץ מחמת שהוא אמצע הישוב ברוחב כי כל הישוב נחשב ס"ו מעלות לצד צפון וירושלים ל"ג מעלות מצד הישוב כמש"כ באוצר נחמד שם ואע"ג דבאורך אינו אמצע הישוב הנה בזה י"ל כמ"ש מעלתך דסגי כשהוא באמצע ברוחק א' אע"ג שאינו באמצע ברוחק האחר, ולע"ד י"ל דבזה פליגי ר"ש וחכמים בפי"ג דתרומות משנה ה' באומר תרומת הכרי זה בתוכו אם חשיב שירים נכרין יעיי"ש במשנה ראשונה שנתקשה בזה במאי פליגי ולהנ"ל יתכן דלר"ש בתוכו פירוש באמצע כמ"ש הרב. ז"ל שם [ומקורו בת"א בראשית בתוך הגן במציעות גינתא] היינו באמצע מכל צד וא"כ מקום התרומה מוגבל לגמרי ע"כ הוי שירים ניכרין וחכמים ס"ל דגם ברוחק א' חשיב באמצע וא"כ עדיין אין מקום התרומה מוגבל ע"כ ל"ה שירים ניכרים, אך באוצר נחמד שם כ' עוד טעם לזה משום דחז"ל חשבו התחלת האורך מקצה מזרח המדינה שהיא אצל שפת הים המזרחי והדעת מכרעת שנחשב המדינה שהיא ברוחב נגד א"י ואנחנו נראה כי ארץ הצינים שהיא חינא שאצל ים המזרחי ואמצעיתה היא ברוחב ל' מעלות מן הטבור וכו' הרי ירושלים מקצה ישוב המזרחי תשעים מעלות שהיא רבע הכדור בצמצום וע"כ נק' טבור גם מצד האורך עיי"ש:
ובקול יהודה שם הערה וי"ו הביא ג' דיעות מחכמי ישראל אי' אפוא מתחיל חשבון היום, דעת יסוד עולם שהוא מקצה המזרח ודעת הר"א ן' חייא שהוא באמצע היבשה ודעת הכוזרי שהוא מא"י:
הנך רואה כי מעולם הי' דיעות חלוקות בענין זה בין חכמי ישראל לחכמי או"ה ואין כל חדש בזה אך שזה מקרוב התחילו לחשוב מגרעעוויטש ומעיקרא הי' חשבונם ממקום אחר אבל סו"ס ל"ה חשבונם מתאים עם דעת חכמי התורה, ומש"כ שראוי לפרסם זה, הנה אם יתברר שיש שם יהודים שוכנים בקביעות באי פאניפין או סמוך לו מזה ומזה במקום שהוסכם אצלם להיות קו חלוף היום הי' ראוי לפרסם ולכתוב להם שלא ימשכו אחר הקאלענדער שלהם למנות ימי השבוע לפיהו אמנם כמדומני שאין שם יהודים דרים בקביעות במקומות אלו, ואין חשש רק לאותן הנוסעים מאזיען לאמעריקא ומאמעריקא לאזיען, ולהם אין נפ"מ בזה כי בודאי כל יהודי חרד מונה לעצמו ששה ימים ואח"כ שובת יום שבת ואינו משגיח במה שהנכרים משנים להם שם את הלוח, ואדרבא יותר הי' ראוי לפרסם כי מי שנוסע דרך מקום אשר בו קו חלוף היום לפי דעת חכמי התורה שישנה לעצמו סדר הימים בבואו שמה ולהתחיל החשבון ביום מאוחר או ביום מוקדם, אמנם קודם שנפרסם זה ראוי להכריע בין ג' השיטות הנ"ל ולברר הלכה כדברי מי, ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים בדבר רום הערך כזה הנוגע לכל העולם לחוות דעתו, וכש"כ שאין דעת יחיד מכרעת בענין גדול כזה אך בקבוץ כל גדולי ארץ ובדיבוק חברים ובפלפול התלמידים ע"כ אין לנו לדבר מזה:
אשר כ' עוד דמשכח"ל שלא יצטרך לשמור שבת כלל כגון הדר במקום הקו בצד שהוא ע"ש עם חשיכה ומעבר השני של הקו כבר הוא בש"ק סמוך לחשיכה והולך מצד זה לצד זה וכן להיפך משכח"ל תרי שבי בהדי הדדי אם ילך ממקום שהוא ש"ק עם חשיכה לצד השני אשר שם עדיין ע"ש עם חשיכה, אך נסתפק אם מותר להפקיע עצמו קודם הזמן כמו מי שהוא בדרך רחוקה קודם חצות פטור מכרת אע"ג דהי' יכול לכנוס קודם חצות ערה"פ כמ"ש רש"י פסחים (ס"ט.) עכת"ד:
הנה באבני נזר או"ח (סי' שכ"א) דאסור מה"ת להפקיע עצמו מן המצוה גם לפני הזמן מצד שבועת הר סיני ומ"מ דרך רחוקה פטור מכרת דעל השבועה ליכא כרת עיי"ש ובכל זאת הי' מקום לומר דהיי"ד התם בהגוף הזמן מחויב בפסח אלא שאין יכול לקיים חיובו ע"כ איכא איסור דאורייתא משא"כ בנ"ד שגורם שלא יהי' חיוב כלל דאם ילך למקום שאין שם שבת אין חיוב לשמור שבת ודומה למי שאינו קונה בגד ד' כנפות כדי להשמט מחיוב ציצית דליכא איסור דאורייתא אך בעידן ריתחא ענשינן עלה כדאי' ר"פ התכלת טצדקי למפטר נפשך מציצית:
אך לענד"נ מלתא חדתא דבשבת אסור להפקיע עצמו מה"ת משמירתו גם לפני הזמן מדאי' במכלתא והובא ברמב"ן פ' יתרו זכור עד שלא תבא שמור משתבא הנה דגם עד שלא תבא חל עליו עשה דזכור לשמור השבת כשיבא ול"ד לשאר מ"ע דקודם הזמן ליכא עדיין חיוב העשה כמ"ש ב"ח או"ח (סי' תקפ"ה) משא"כ בזה דחל החיוב קודם לכן ואולי זה כוונת התו"כ שבת אין היתר לאיסורו היינו שלעולם אין נפקע ממנו חיוב השבת לשומרו כשיבא וקצת ראי' לזה מקו' הנמ"י פ"ב דב"ק שיהי' אסור להדליק נר בע"ש משום אשו משום חציו וק' דהא קודם הזמן עדיין ליכא חיוב ולהנ"ל א"ש:
שוב ראיתי דהמכלתא כ' לה בשם שמאי הזקן ורמב"ן פ' יתרו כ' ע"ז דהלכה כב"ה עיי"ש ואין ראי' לדברינו מ"מ לולא דברי רמב"ן הי' מקום לומר דגם לב"ה זכירה עד שלא תבא דלמה לעשות פלוגתא בין התנאים, אך לענין שמור בא' בשבת זו לשבת אינו נראה לו דכל מעשיו לש"ש [היינו ע"ד הכתוב בכל דרכיך דעהו ע"כ גם סעודת חול הי' נחשב אצלו סעודת מצוה אך כיון שכוונתו אך להברות את גופו לעבה"ב וע"כ לא הוטב בעיניו להניח מחד בשבת לשבת דאין מעבירין על המצוות ומצוה שבא לידך אל תחמיצנה] ואולי הא דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת מקורו דהא דזכור עד שלא תבא:
אשר העיר אם הולך ממקום שראוי להיות היום שבת למקום שאינו שבת אם שייך נותנין עליו חו"מ שיצא משם וע"ז כ' דלא שייך דחובת המקום הוא, לא אדע דמסברא שבת חובת גברא ולא חובת המקום אך י"ל בלשון אחרת דל"ש חומרי מקום שיצא משם רק אם נרצה לפוטרו מחמת דהמקום שבא לשם אין שייך שם חומרא זו משא"כ בזה שבת נוהג בכל מושבותיכם, אך דבמקום זה היום אינו שבת א"כ ל"ש נותנין עליו חו"מ שיצא משם דגם במקום שיצא משם אי"צ לשבות ביום שאינו שבת אך ק' ע"ז מהא דפסחים (נ':) במוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו חייב לבער משום חו"מ שיצא משם וק' הא גם במקום שהלך לשם שייך חומרא זו אך דשם לא כלו, וא"כ מה בכך שנותנין עליו חו"מ שיצא משם הרי אפי' בהמקום שיצא משם פטור מלבער אם לא כלו, אך י"ל דשא"ה דשביעית איסורה ע"י קרקע כדאי' נדרים (נ"ח:) וא"כ האיסור מחמת שגדל בקרקע ע"כ אזלי' בתר המקום שגדלו הפירות כי עיקר שורש האיסור מחמת זה, וראי' לזה דהרי בכ"מ חומרי מקום שיצא משם אזלי' בתר האדם ואולי לענין פירות שביעית אזלי' בתר מקום הפירות כמבואר בתוס' פסחים (נ"ב.) ד"ה במקום וכ"כ בפשיטות באבני נזר או"ח (סי' תנ"ד סקי"ח) עי"ש וע"כ דשאני פירות שביעית דעיקר סיבת איסורן היא מצד שגדלו בקרקע א"י ע"כ אזלי' עיקר בתר מקום גידולן ואין ללמוד מזה למקום אחר:
וי"ל עוד דהיוצא ממקום ששם ש"ק למקום שהוא חול מ"מ צריך לשבות דעיקר ש"ק חל בתחלתו כמו דחזינן לענין מוקצה תלי העיקר בבהש"מ ומגו דאתקצי בהש"מ אתקצי לכולי יומא משא"כ בנעשה מוקצה באמצע שבת ל"א מגו דאתקצי כו' כדאי' ביצה (כ"ו:) אין מוקצה לחצי שבת וכן לענין עירובי תחומין תחלת היום קונה עירוב וכן לענין עירובי חצירות הכל תלי בתחלת היום ואם נאכל העירוב משחשיכה לית לן בה, ה"נ י"ל לענין נ"ד עיקר תלי במקום הוויית האדם בתחילת כניסת ש"ק ובאותו רגע חל עליו חיוב שמירת ש"ק על כל הש"ק ואפי' הולך אח"כ למקום שאין שבת לא פקע מיני' חיובא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומצינו דאיסור דינו כקדוה"ג לענין זה בהא דהקדש מפקיע מידי שעבוד וביבמות (ס"ו.) איצטלא דפרסי אמיתנא הוי כקדוה"ג ומפקיע מידי שעבוד עי' רש"י פסחים (ל"א.) ובתוס' גיטין (מ':) מבואר דעיקר הטעם דקדוה"ג מפקיע מיד"ש ולא קדושת דמים משום דקדוה"ג לא פקעה בכדי משא"כ קדו"מ עיי"ש וה"נ באיסור גברא איסור לא פקע בכדי ועי' באבנ"ז או"ח (סי' פ"ט סק"ד) אם האיסור התלוי בזמן חל בכל רגע מחדש ולד' הה"ק מטשעכאנאווי ז"ל שהביא שם דהאיסור חל בכל רגע ליתא לדברינו אבל לפי מ"ש אבנ"ז שם י"ל כדברנו, וצ"ע בזה:
ויש להסתפק מי שהוא במקום שהוא ש"ק אם מותר לומר למי שעומד חוץ לשבת לעשות מלאכה עבורו מי אמרי' דחז"ל לא גזרו רק אמירה לנכרי שבות ולא בישראל ועי' בשו"ע הרב ז"ל (סי' רס"ג סכ"ה) ובקו"א שם:
כן יש להסתפק אם מי שהוא במקום חול יכול להוציא חברו שעומד במקום שבת בקידוש היום אם הוי כמו אמחב"ד כמו שכ' ירושלמי דבן עיר אינו מוציא בן כרך א"ד שאני הכא דבידו לילך למקום שבת ויתחייב גם הוא:
יש לי עוד ס' מי שדר סמוך לקו חילוף היום אם מותר לו לילך בש"ק למקום שהוא חול די"ל דבמקום חול אינו קונה שביתה דעיקר קנין שביתה תלי בשבת ופליגי בש"ס ח"א סוף יום ע"ש קונה עירוב וח"א בתחלת שבת וסו"ס הכל תלי בשבת וא"כ במקום שאין שבת ל"ש לקנות שביתה וא"כ אפשר דאפי' הוא בתוך התחום אסור לילך לשם ודומה קצת לירושלמי פ"ד דעירובין ה"ה שנסתפק בגר שטבל בש"ק אם קונה שביתה והיינו משום דבתחלת שבת ל"ה אצלו שבת ה"נ לגבי מקום זה שאינו שבת ל"ש קנין שביתה א"ד ממנ"פ א"ת דשם חשיב כחול גם אצלו א"כ מותר לילך חוץ לתחום וא"ת דאם דנין לגבי מקום שהוא במקום שבת חשיב כאלו גם שם שבת [וכעי"ז נמצא בתוס' גיטין (פ"ב:) ד"ה אפי' ותוס' יבמות (יוד.) ד"ה לעולם דוק היטב ותשכח] א"כ שפיר קונה שביתה גם שם מ"מ י"ל דלעולם שם חשיב חול לגבי' ומ"מ אסור לו לצאת ממקומו כיון דהמקום שיוצא ממנו הוא שבת ועיקר איסור תחומין הוא מצד מקום שיוצא ממנו כמ"ש אל יצא איש ממקומו וכעי"ז יש חידוש ברמב"ן שבת (ב':) אהא דאמרי' כל עקירת חפץ ממקומה הוצאה קרי לה וכ' דעיקר איסור ההוצאה הוא מצד מקום עקירת החפץ ממקומה עיי"ש ואכמ"ל: