אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן לט

סימן לח

ב"ה תשובה לעלקיש להרב החריף ובקי ר' יחיאל ניימאן יחי'.

ע"ד שאלתו בא' שקנה מפטירים של ד' פרשיות. והגבאי נתן שביעי לאחיו של הקונה ובשו"ע (קמ"א ס"ו) דאין לקרות ב' אחין זאח"ז משום עה"ר ואפי' א' שביעי וא מפטיר ויש מתירין כשאינו קורא בשמו וכן התיר בשערי אפרים אם יש לסמוך על השערי אפרים גם דיש כאן עוד סניף שאינו קורא המפטיר בס"ת זה רק בס"ת אחר או שגולל ואינו דומה לשאר מפטיר והקונה אינו רוצה למחול:

נלענ"ד דכיון דבשעה שזה קנה קנה כדין ודב"ז שלא ליתן לב' אחין בזאח"ז הוי רק חומרא כמבואר להדיא מלשון השו"ע שכ' יכולין לקרות ב' אחין בזאח"ז וכו' ואין מניחין אלא בשביל עה"ר ואם הי' בזה חשש סכנה איך יכולין והרי סכנתא חמירא מאיסורא וע' באה"ט דאם כבר קראוהו ועלה לא ירד משמע ג"כ דאינה סכנה גמורה רק חומרא בעלמא ואין זה כדאי להפקיע זכות קנינו של זה ואף דהבה"ט כ' דאפי' העולה אינו רוצה להקפיד ע"ז אין משגיחין עליו ואין נותנין לו, היי"ד בשלא קנה והעלי' שייך להקהל אין להם לעבור על המנהג בשבילו אבל כשזה קנה אין בכוחנו לבטל ממנו קנין שלו בשביל חשש וחומרא בעלמא:

ואם כי לכאו' ל"ח זה קנין גמור ע"פ דין כי הוא דבר שאין בו ממש ועי' חו"מ (סי' רי"ב ס"א) דאין יכול להקנות דירת בית משום דהוי דבר שאי"ב ממש רק בית לדירה וע' אוה"ח עה"ת פ' תולדות בפסוק השבעה לי דלכן הוצרך שבועה על מכירת הבכורה ליעקב משום דהוי דבר דאי"ב ממש ואין מועיל בו קנין אמנם במג"א (סי' ש"ו סקט"ו) בשם יש"ש דהכרזת המצות הי' ראוי לאסור משום מו"מ אם לא שנאמר דל"ש מו"מ רק בחפץ הנקנה ולא במצות וכ' שהוא דוחק עיי"ש משמע דהוא קנין דאל"כ לק"מ, ונראה דקנינו הוא מצד סיטומתא כיון דהמנהג הוא שכל שנותן יותר קינה, ונלענ"ד דאף למש"כ הקצה"ח והנתיבות (סי' ר"א) בשם מרדכי דבשלבל"ע ל"מ סיטומתא הנה דל"ש סיטומתא רק בדבר שנתפס בו קנין גמור, וכ"כ בפת"ש שם (סק"ב) בשם יש"ש ב"ק, מ"מ בנ"ד מועיל דהא שייך בו קנין שיקנה ס"ת לעלי' כמו בית לדירה דמהני [וגם כיין דהמנהג דכל העושה כן אמדינן לדעתי' דכוונתם להקנות ס"ת לעלי' כעין בית לדירה דמסתמא כוונתם שיהי' באופן המועיל, שוב נאמר לי שכ"כ בשו"ת דברי חיים חחו"מ (סי' כ"ו) דהוי כדקל לפירותיו וברוך שכוונתי לדעתו הרמה וכעי"ז כ' הרא"ש פ"ק דקידושין לענין טבעת שאולה דמסתמא כוונתו שיהי' באופן המועיל, שו"ר דז"א דהתם כיון דניתן לו לקידושין סתמא רצונו שיהי' באופן המועיל דאל"כ מאומה לא יש בעמלו, משא"כ כאן אפי' אם לא יהי' לו קנין מ"מ מועיל ומועיל עלייתו לתורה לזכות במצו' ולמ"ל הקנין ואדרבא י"ל דכוונתם שלא יקנה קנין גמור כדי שלא יהי' איסור מו"מ בשבת]:

עוד י"ל דאי' בחו"מ (סי' ר"ד ס"ח) דבמתנה מועטת אפי' בדברים בעלמא צריך לקיים ואיכא משום מחוסרי אמנה, ושם (ס"ט) דבציבור אפי' במתנה מרובה איכא משום מחוסרי אמנה, וכאן תרתי איתנהו דהוי של ציבור וגם דהוי מתנה מועטת ואף דכל חפציך לא ישוו בה מ"מ סו"ס צריכין לחלק העליות להאנשים המתפללים שם פעם לזה ופעם לזה, ואין בזה רק טוה"נ למי ליתן עלי' זו ולמי ליתן עלי' אחרת ובזמן אחר, וטוה"נ זו נראה דהוי רק כמתנה מועטת אך בזה יש לדון קצת דברמ"א שם סוף הסימן הביא דעות אם בתרי תרעי איכא משום מחוסרי אמנה, וכאן דהוי כמו תרי תרעי דבשעה שמכרו לזה עדיין לא ידעו שיקראו לאחיו לפניו שיצטרכו לעבור על המנהג, אך מסקנת הרמ"א לעיקר דאפי' בתרי תרעי איכא מחו"א, הא חדא, ותו דהקהל עצמם חייבים בדבר, ול"ד לתרי תרעי דהמוכר לא גרם לזה שיהי' תרי תרעי משא"כ בנ"ד הגבאי שהוא שלוחם של הקהל פשע בזה שקרא לאחיו שביעי:

ומש"כ דהטוה"נ הוי כמתנה מועטת יש לדון דמפטיר של ד' פרשיות הוא עלי' חשובה והוי כמתנה מרובה, אך טעם קמא נכון דבציבור אפי' מתנה מרובה דינה כמתנה מועטת יעיי"ש בסמ"ע (סקי"ד):

ועיין ש"ך יו"ד (סי' רס"ד) במכבד למוהל במצות מילה וקנהו מידו אם חשיב קנין סיטומתא או לא וכ' הש"ך דאפי' להרא"ש אית בי' משום שארית ישראל לא יעשו עולה ומותר לקרותו רשע וכו' יעו"ש וגם ברמ"א שם כ' איסור לחזיר בו, ונראה ג"כ הטעם משום דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור בו:

גם ילה"ע ממש"כ המנ"ח מצו' (שפ"ט) על החינוך שחידש כהן שסייע לכהן בעבודה חייב מיתה ביד"ש עיי"ש וכ' המנ"ח דהעבודה שייך לכהן כשהראש בית אב מחלק העבודות לכ"א נעשה העבודה שלו ואם אחר מסייעו חייב מיתה בידי שמים, ולכאו' איך נקנה העבודה להכהן ע"י דיבורו של הראש בית אב ואין לומר דכיון שהעבודות שייך לכלם כשמחלקים ביניהם נקנה לכן העבודה עבודה שמניח לחברו עבידה ז"א דאפי' חלוקת שותפין ויורשין צריך קנין על חלקי ובלי קנין ל"מ וכמפורש בב"ב (מ"ב.) במשנה וע"כ צ"ל ד"ה היי כמתנה מועטת כיון דלכ"א מגיע עבודה שלי באיזה זמן חשיב זה שמברר לו עתה חלקו כמתנה מועטת לחשוב כקנין עי' בב"מ (מ"ט.) וכמי שהראש בית אב שמחלק בשליחות כל הכהנים לכ"א חלקו חשיב קנין ה"ה הגבאי שנתמנה ברצון הקהל שמחלק לכ"א עלי' או ע"י מכירה חשיב קנין וכאן ג"כ שייך טעם הנ"ל כיין דסו"ס צריך ליתן לכ"א עלי' באיזה פעם הוי כמתנה מועטת:

ומה שנסתפק עוד אם התפללו ששה אנשים בציבור וא' שכח טו"מ או יעו"י באופן שצריך לחזור ולהתפלל אם מותר להש"ץ לחזור התפלה בקול רם, הנה בשו"ע (סי' ס"ט סוף סעיף א') דאם לא נמצא ששה מתפללין כל השמו"ע גם בשביל א' שלא שמע קדושה אך במג"א שם סק"ד) בשם רדב"ז דאם כלם כבר התפללו רק שלא שמע קדושה אין מתפללין כדי לצאת בקדיש וקדושה וכ' ג"מ שכפי הנראה הרדב"ז חולק על השו"ע, ובשו"ע רב ז"ל פ' כהשו"ע אך במ"ב (סי' ס"ט סק"א) כ' דמודה הרדב"ז דאם יש א' שלא התפלל עדיין יכול לפרוס על שמע וגם ירד לפני התבה אך לא יתפלל התפלה בלחש [ידין זה כ' גם המג"א, אך המ"ב הביא זה בשם רדב"ז והיינו חידושא שגם הרדב"ז מודה לזה] ע"כ נלענ"ד דבנ"ד גם הרדב"ז מודה דאף דהש"צ התפלל בלחש מ"מ ל"ה כוונתו אז לצי"ח רק להסדיר תפלתו כי הי' מחשבתו לחזור התפלה בקול רם, וא"כ לא יי"ח תפלה בתפילת לחש, ואף דכ' המג"א (סי' ק"ח) בשם רדב"ז דטעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית ב' אם הוא ש"ץ יוצא יד"ח בתפלת לחש ותפלה בקול ל"ב יעו"ש והיינו כשמתכוון לכך משא"כ בנ"ד לא התכוון לצי"ח בזה, וחשוב כאלו יש א' שלא התפלל שמותר לו להתפלל לפני התבה, ואף דלכתחלה אין לו להתפלל בלחש מ"מ בדיעבד ל"ח לבטלה גם מה שהתפלל כיון דאז כדין התפלל להסדיר תפלתו [ודומה למש"כ הריטב"א חולין (ק"ד.) בנטל ידיו ובירך ולא אכל ל"ח לבטלה כיון דבשעתו כדין בירך] ואיך שיהי' מותר לו להתפלל בקול מטעם הנ"ל:

ואף דבתפלה דרבנן ובדרבנן קיי"ל מצאצ"כ כמג"א (סי' ס') בנ"ד הוי מצו' שבדיבור ולכו"ע צריך כוונה כרבינו יונה ברכות (י"ב.) ועוד יש לי לומר סברא דבתפלה לכ"ע מצ"כ, דהא דמצ"כ נפקינן מלעבדו בכל לבבכם כמ"ש החרדים ומפסוק זה ילפי' תפלה איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה, מסתברא דבתפלה לכ"ע מעכב בזה כוונה כיון דבגופי' כתי' כוונה, ודווקא במצו' אחרת כוונה לא מעכב כיון דלא כתב בגופי', וכעי"ז כ' בחת"ס ר"פ לולב הגזול לענין ואנוהו יעו"ש:

ותו דאע"ג דמצאצ"כ לכתחילה בעינן כוונה כרבינו יונה רפ"ק דברכות וי"ל דמותר לחזור ולעשות המצוה בשביל לכתחלה ואפי' בברכה כמ"ש הברכ"י (סי' ער"ב) לענין קדוש ביין מגולה עיי"ש:

ובנידן דידן יש עוד סניף לפי המבואר בתוס' ברכות (כ"ו:) בשם הר"י דאף השוכח טל ומטר או יעלה ויבא אף דצריך לחזור ולהתפלל מ"מ ייד"ח גוף התפלה ומ"מ צריך לחזור כדי לקיים גם מצות הזכרת המאורע, ובספרי שיח השדה (סי' ח') אריכות דברים בזה, ולפ"ז בנ"ד הוי שפיר כאלו כל הששה התפללו בלחש תפלה הגונה ושפיר דמי לחזור התפלה בקול רם:

עוד יש לומר טעם בנ"ד דהנה הרדב"ז כ' דכיון דכ"א התפלל ביחידות פקע חובת קדושה מינייהו כעין דאמרי' בסי' (קצ"ד) בג' שאכלו ובירכו לעצמן פקע חובת ז זימון מינייהו ולכאו' אין מובן כלל הדמיון דהתם אין זימון למפרע משא"כ כאן לעולם מצוותו בכך שמתחלה יתפללו כ"א לעצמו ואח"כ יחזור הש"צ התפלה, ואני אמרתי ט"א דחזרת הש"צ וקדושה הוא רק פרט מצות שמו"ע והידור מצוה אלי' ובשבת (קל"ג:) דציצין שאין מעכבין אם פי' אי"ח עליהם וכשלא פי' חוזר עליהם ודו"ש כמו גוף המילה, וה"נ אם התפללו ציבור ביחד ע"ד שיחזור הש"ץ התפלה חשיב שלא נגמר עדיין המצו' כיון שע"ד כן התפללו שיחזור הש"צ התפלה אבל אם התפללו כ"א לעצמו חשיב כפירש ועקרו רגליהם משמ"ע, ושוב לא ניתן לדחות איסור לא תשא בחזרת הש"ץ, שו"ר סמך לדבריי בח"ס (סי' י"ז) שביאר ד' רדב"ז דקדושה הוא עטרה לתפלה כמו זימון עיי"ש, ויש להוסיף ביאור לדבריו ז"ל לדעת הרמב"ם דאפי' בחול אי"ח על ציצין שאי"מ וכ' השאג"א (סי' נו"ן) דל"ש הידור מצו' רק כל זמן שלא פי' עיי"ש וה"ה בנ"ד כיון שהוא רק עטרה לשמו"ע ל"ש הידור זה רק כל זמן שלא פי' והיינו שהתפללו לו בציבור והי' דעתם לחזור השמו"ע משא"כ בהתפללו ביחידות ועקרו רגליהם של"ה דעתם לחזור השמו"ע ונכון בס"ד, ולפ"ז בנ"ד שהי' דעתם לחזור התפלה שהרי סברו שיש ששה מתפללין שוב ל"מ פי' ומותר לחזור התפלה ודו"ק:

אך לענ"ד גם מטעמא קמא לבד יש להקל, ולפ"ז גם בזה שלפעמים כשיש ו' אנשים מתפללים ואיש א' מאריך בתפלתו ואין רואה והעולם עומדים בתפלת י"ח ואיש הלזה עדיין עומד באמצע פסד"ז נלענ"ד ג"כ להקל דמ"מ יוכל הש"ץ לחזור התפלה כיון דהוא סבור שיש ששה שמתפללים נמצא שלא נתכוון לצי"ח רק להסדיר תפלתו, וכיון דלהשו"ע אפי' בהתפללו כלם כבר מותר להתפלל בקול רם כדי לומר קדושה וגם בשו"ע הרב ז"ל פ' כוותי' בנ"ד יש לסמוך ע"ז ברווחא כנלע"ד:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה