אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן יט

סימן יח

לזאריק.

אשר שאל בניעור כל הלילה ומסופק אם לומר ברה"ת וכו' המג"א (סי' תצ"ד) דעפ"י דין צריך לברך דספד"א לחומרא אך נכון לשמוע מאחר ואין לפניו איש אחר להוציאו גם נכון להמתין עד שיישן שינת קבע ויהי' עוד סניף לברך לדעת האומרים בשינה אף באמצע היום צריך לברך ברה"ת אם יאמר ק"ש בלא ברכה"ת או מי שנזהר שלא לברך שום ברכה קודם טבילה לקריו כתקנת עזרא וירא שבין כך יעבור זמן ק"ש אם מותר לקרות ק"ש עתה ואחר טבילה יברך ברכה"ת ע"כ שאלתו:

כבר דנתי בענין זה בס' שיח השדה (סי' א') ושם לא ביררתי הדבר רק דרך הערה בעלמא לא בחוט של מתון ומסיק ע"כ אשנה פרק זה בס"ד, והנה יש כאן ב' ספקות א' מצד ברכת המצוות דאמור רבנן כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן הב' מצד ברכה"ת דק"ש נמי תורה היא ועיי' רא"ש רפ"ק דברכות בשם ר' עמרם גאון ז"ל דאנו שמתפללין ערבית מבע"י בביהכ"נ וסומכין על ק"ש שעל המטה צריך לברך על ק"ש שעהמ"ט אקב"ו לקרות את שמע, מזה נראה בעליל דגם ק"ש צריך ברכהמ"צ לעצמו אך שסמכו על הברכות שלפני ק"ש וע"כ כשקוראהו בלא ברכות שוב צריך לברך וכ"כ בחי' הרמב"ן לפ' אלו דברים דאהבה רבה ברהמ"צ לק"ש ע"ש וכ"כ בריטב"א ר"ה (י"ז:) ד"ה כדי לערבב דברכת ק"ש הם במקום ברכה על המצו', וכן מבואר להדיא בשבלי הלקט השלם (סי' רי"ח) סדר פסח בד"ה כנגד ארבעה בנים ונראה דאף למש"כ הב"י באו"ח (סוס"י נ"ט) בשם רשב"א ותר"י דברכות ק"ש לאו על ק"ש נתקנו אין זה היפך הראשונים הנ"ל דהן אמת דברכות ק"ש הם חיוב בפ"ע אפי' בלעדי ק"ש ולא נתקנו עיקרן דוקא על ק"ש וע"כ יכולין לברך ברכות ק"ש בלי ק"ש ג"כ מ"מ חז"ל סמכו עליהן משום ברכת ק"ש ג"כ והוא כעיש"כ הריטב"א ר"ה (י"ז:) דברכות תפילה הם במקום ברכות התקיעה והתם ידוע דהתפלה לאו על התקיעה נתקנה דהתקיעות אין מעכבות הברכות בר"ה (ל"ד:) מ"מ כיון שמקום התקיעות הם באמצע התפלה סמכו על התפלה במקום. ברכת תקיעה וה"נ כיון דמקום ק"ש הוא באמצע ברכות סמכו ע"ז משו ברהמ"צ:

מ"מ מש"כ ר' עמרם גאון ז"ל דאם קורא בלא ברכותי' צריך לברך ברהמ"צ אקב"ו לקרות את שמע לא הובא בפוסקי' ולא נהוג עלמא כוותי' דהרי קורין בבוקר ק"ש קודם אתה הוא כדי לצאת כדאי' (בסי' מ"ו), וגם מי שקורא בערבית אחר צה"כ [כשהתפלל מבע"י] קורא בלא ברכותי' מזה נראה דדברי רע"מ גאון ז"ל אינם הלכה וכבר אמרו במקום שההלכה רופפת הלך אחר המנהג מ"מ בנ"ד אכתי יש ס' מצד ברה"ת שהיא דאורייתא כאמור:

וביותר יש לדון לפימ"ש בתוס' הרא"ש ברכות (ט"ו.) דאם ברהמ"צ היא דאורייתא הי' מעכב המצו' וכאן ברכה"ת היא דאורייתא כמ"ש הרמב"ן ז"ל בספהמ"צ שוב מעכב המצו' [שו"ר בפמ"ג או"ח (סי' תרפ"ה) שכ"כ להדיא וכ"מ בט"ז שם עיין עליהם] וככה ראיתי בס' אוצר החיים להה"ק מקמארנא זצ"ל דף (כ"ח:) כ' דלרמב"ן דברה"ת מה"ת הוא מצו' א' עם הלימוד דהברכה והלימוד מעכבין זא"ז ע"ש, ואין יוצא יד"ח ק"ש בלא ברכה אך ע"ז י"ל דכיון שאינו מכוון למצוות ת"ת לא בעינן ברכה כדאי' באו"ח (סי' מ"ו ס"ט) לי"א מותר לומר פסוקי תחנונים קודם ברה"ת כיון שא"א רק דרך תחנונים וכו' וכ' הרמ"א דכן המנהג וכזה מבואר בס' האשכול הלכות שחיטה (ס"ס ו') שכ' ומיהו לכתחילה יכוון למצות שחיטה כי היכי דמצי לברוכי משמע דבלא כיונה לשחיטה ל"ש ברכה וכ"מ קצת במג"א (סי' קנ"ח סקי"ג) בנדה שנפלה למים וטבלה ל"ש ברכה אך מזה אין ראי' כ"כ ובמג"א (סי' שכ"ג סקי"ג) דאם רוצה לטבול כלי בשבת ימלאנה מים וכ' המג"א דלא יברך דאז אין מוכח שעושה לשם טבילה ומינה דאינו עושה לשם טבילה פטור מברכה דאל"כ איך מותר לו לטבול בלא ברכה וע"כ כדאמרן וכיון דבש"ק אסור לטבול בכוונה ממילא עיקר כוונתו לשאוב מים וחשיב הטבילה כמו שלא בכוונה ופטור מלברך וכזה מבואר ברמ"א ותה"ד (סי' רנ"ג) שמותר לשפחה נכרית להעמיד התבשיל על התנור בית החורף ואח"כ מסיקה את התנור משום דעיקר כוונת השפחה להסיק בית החורף הוי דבר שאינו מתכוין [ופס"ר באמירה לנכרי שרי] וכזה מבואר בריטב"א ע"ז (ל"ח.) ד"ה לשרורי מנא קמתכויין דאם עיקר כוונתו לד"א חשוב לגבי ד"א דשא"מ עשה"ט ועי' אבני נזר או"ח (סי' ר"נ) ה"נ כאן דלטבילה אסור לו לכוין ועיקר ההיתר משום דכוונתו לשאוב המים חשיב כאלו כוונתו לשאוב ולהטביל אינו מתכוון וע"כ פטור מברכה:

ובהאי ענינא אמרתי בדברי הספרי הובא בפרש"י פ' תבא בוידוי מעשר ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר, והק' הרא"מ דהא ברכת המצות דרבנן ואיך פירשו כן המקרא דלא שכחתי ונלע"ד דעיקר טעם חכמז"ל שתקנו לברך ברכת המצות על כל מצוה הוא מצד חיוב כוונת המצוה דאפי' למ"ד מצות א"צ כוונה לכתחלה מצו' לכוין כמו"ש הרבינו יונה ריש ברכות ובס' חרדים כ' שהיא דאורייתא מקרא דלעבדו בכל לבבכם ועיקר קרא דלא שכחתי לרמז על הכוונה שלא שכח מלכוון לשם מצוה אך בתר דתקנו חז"ל ברכה לתועלת זה כ' הלשון לא שכחתי מלברכך אבל עיקר המכוון שלא שכח מלכוון ושלא עשה המעשה בשלילת כוונתו והיסח דעתו שזה נרמז בשכחה, וסמוכין לדברינו בריטב"א פסחים (ז':) סוד"ה כל המצוות וז"ל וטעם שאמרו חז"ל לברך על המצוות עובר לעשייתן וכו' כי המצוות הם מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהוא עבודת הגוף עכ"ל, וקצת סמך לזה בהקדמה שתקי"ז (י"ג.) ובגין דא כוונה דאיהי מחשבה צריך לאקדומי למצו' [ולדברי הריטב"א יש ליתן טיב טעם בהא דציצית קודמת לתפלין דכתיב בציצית וזכרתם את כל מצות ד' חשיב זה עבודת הנפש וקודמת לתפלין שהיא עבודת הגוף]:

ואם כנים דברינו יש בזה טעם לשבח להמבואר בפוסקים הנ"ל דבלא כוונה א"צ ברכה וק"ל:

וא"כ בנ"ד שאין כוונתו לתורה א"צ ברכה"ת ותו דאין זה ענין לתוס' הרא"ש הנ"ל דכיון דאין דנין על חלק תורה שבק"ש רק על חלק המצו' שבה הוי כבהמ"צ דרבנן שאין הברכה מעכבת:

אמנם בחי' לבכורות (כ"ט.) כתבתי וז"ל במשנה הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש כו' משמע דבכל המצוות אסור ליקח שכר וכ"מ בפ"ב דב"מ לענין השבת אבדה וק"ל דהא קרא דמה אני בחנם בתורה כ' ראה למדתי וגו' למצו' מנלן וא"ל דילפינן מצו' מתורה דא"כ למה קיי"ל ברכה"ת דאורייתא כמ"ש רמב"ן בסהמ"צ ואלו ברכהמ"צ דרבנן כברכות (ט"ו:) ובשערי הקדושה להרח"ו ז"ל ראיתי חידוש שחשב ברכת הנהנין בין מ"ע של תורה וברכהמ"צ בין מצוות מד"ס] וק' נילף מצו' מתורה, ולולא דמסתפינא נלע"ד לחדש דלעולם מצוות טעונות ברכה מה"ת דילפינן מתורה והא דבהמ"צ דרבנן הוא משום דכבר בירך ברה"ת וכמו דילפינן מצו' מתורה משום דהוי ד"א עם תורה ה"נ נפטרת בברה"ת מהאי טעמא גופא, וכיון דלענין ת"ת לא איכפת לן נמלך והיסח הדעת כמ"ש תוס' ברכות (י"א) וב"י (סי' מ"ו) א"כ נשאר כח התורה כל היום ממילא פוטרת מדאורייתא כל המצוות שעושה כיון דהברכה עדיין בעולם לגבי ת"ת ולא נפסקה עדיין ויצמח מזה דין חדש דמי שעושה מצו' קודם ברה"ת אז ברהמ"צ ג"כ דאורייתא, ובזה י"ל דברי הספרי הובא ברש"י פ' תבא ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר והק' הרא"מ דהא ברכת המצות דרבנן ולהנ"ל א"ש דקאי על ברה"ת דכיון דברה"ת פוטרת כל המצות וגם מצו' הפר"מ שפיר שייך להתוודות ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר:

ולפי"ז בנ"ד שעדיין לא בירך ברה"ת גם ברהמ"צ דאורייתא ושוב הברכה מעכבת גם את חלק המצוה אשר בק"ש, אך יש להביא ראי' דעכ"פ מה"ת א"צ לברך בה"ת על ק"ש שקורא לצאת יד"ח מברכות (כ':) בע"ק מהרהר בלבו ק"ש ואינו מברך לא לפני' ולא לאחרי' ומבואר בש"ס משום דק"ש דאורייתא התירו לו להרהר אבל לא ברכות דרבנן והשתא קשה א"כ יברך נמי ברה"ת שהוא דאורייתא קודם ק"ש ואף דקיי"ל בש"ע (סי' מ"ז) דמהרהר בד"ת א"צ לברך אבל ק' דבגמ' שם גרסינן אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי דאי ס"ד לאו כדיבור דמי למה מהרהר ופריך ואלא מה כדיבור דמי יוציא בשפתיו וכו' והשתא קשה טובא אם נימא בק"ש שקורא לצאת יד"ח בעי ברה"ת מה"ת והא דבע"ק פטור משום שאינו קורא בפיו א"כ מה פריך יוציא בשפתיו הא כשיוציא בשפתיו יתחייב לברך ברה"ת וכשמהרהר בלבו מרויח שא"צ לברך ברה"ת, והנה ראיתי בשאגת ארי' (סי' כ"ה) שכתב לתרץ דעת הרמב"ם דבה"ת דרבנן וכ' שלמד מסוגיא זו דבע"ק קורא ק"ש ואינו מברך ברה"ת [וכ"כ הצל"ח בברכות (כ"א.) לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל] אלא שדחה אח"כ דעל הרהור בד"ת א"צ לברך ואני בעניי סלקתי כבר דיחוי זה מדפרכינן יוציא בשפתיו והוא לכאו' קושיא עצומה לדעת הרמב"ן ז"ל דברכת התורה מה"ת וע"כ דכשקורא ק"ש לצי"ח עכ"פ אין בו חיוב מה"ת, ומזה ראי' למנהג שהביא הרמ"א (סי' מ"ז ס"ט) לומר פסוקי רחמים קודם ברה"ת דכיון שא"א אלא דרך תחנונים א"צ ברה"ת ואיך שיהי' פלטינן מדברי תוס' הרא"ש הנ"ל דברכה דאורייתא מעכבת המצו', והנה באבודרהם בסדר שחרית של חול ופירושה (דף כ"ד.) וז"ל והטעם שאין מברכין ברוך אקב"ו על ק"ש כמו בשאר מצות מפני שעדיין הברכות כלן הוא לקבל עומ"ש עלינו כדאמרינן בפ' כיצד מברכין כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם הוא נחשב כמו מלכות כדאי' בר"ה [(ל"ב:) אחד זה מלכות] והרי הוא חשיב כברכה עכ"ל:

ונלע"ד להוסיף נופך דענין כל ברכה קודם כל מצו' הוא משום דאנכי ולא יהי' לך הם שורש כל המצות כלן כדאי' בתקו"ז תיקון כ"ב וע"כ קודם כל מצו' מקבלים על עצמינו מחדש ב' מצות אלו אנכי ולא יהי' לך שהם שורש כל המצות אתה ד' אלקינו הוא קבלת המצוה דאנכי ד' אלקיך ומלך העולם הוא קבלת לא יהי' לך אלהים אחרים כי בר"ה שם (ל"ב:) אחד זה מלכות הנה דזה גדר מלכות שיהי' אחד לבד ואין לזרים אתו ע"כ בתיבת מלך העולם מרומז לא יהי' לך וכ"ז בשאר מצוות שהם רק ענפי המצוה של אנכי ולא יהי' לך צריך להזכיר השורש אמנם במצות ק"ש דעיקר המצו' לקבל ע"ע מצות אנכי ולא יהי' לך כמבואר ברמב"ן פ' יתרו וגם באבודרהם (דף כ"ה.) וכיון שזה עצמו הוא קבלת מצות אנכי ולא יהי' לך א"צ ברכה לפני' להזכיר שורש המצו' כי הוא עצמו הוא השורש:

ונלע"ד עוד לפימ"ש בתשובת מהר"י הלוי שבט"ז או"ח (סי' כ"ה סק"ו) דאף שא"י לברך אחר המצוה מ"מ אם המצוה נמשכת פוטרת גם למפרע וכ"כ בשיטמ"ק ברכות (ט"ו.) ד"ה רב קרי ע"ש וכנלע"ד מוכרח מדברי הרא"ש פ' לולב וערבה שכ' דכל מה שאדם יושב ומטייל בסוכה א"צ ברכה דברכת אכילה פוטרתו הנה דפוטרת למפרע וכ"מ בש"ע או"ח (סי' ת' סעי' י') וא"כ בנ"ד כשישמע אח"כ הברכה מאחר תפטרנו למפרע וחשיב כאלו בירך ברה"ת גם על ק"ש שאומר עתה [ונלע"ד להוסיף לזה דהנה ברש"י בכורות (נ"ז ע"ב) ד"ה ג' גרנות דמותר לבהמה לאכול קודם מעשר דמצוה בעלמא לעשר בהמותיו ע"ש והרבה נתקשיתי בזה דאיך מותר לאכול ולבטל המצוה וא"ל דכוונת רש"י ז"ל דאין חיוב כלל לעשר בהמותיו רק מצוה של רשות והתורה משמיענו שאם קורא שם חל המעשר ז"א חדא דכל מוני המצות מנו זו למ"ע לעשר בהמותיו משמע דחיוב גמור הוא ותו דבש"ס בכורות (ל"א:) דאי בעי להפקיע עצמו מחיוב הקרבת מעשר בהמה שדי מומא בכולא בקרי' ותיפ"ל דאי בעי אינו מעשר כלל דלאו חיובא הוא כלל עו"ק מב"מ (ז':) הספקות נכנסין לדיר להתעשר וא"א ת"כ אין מוציאין מידו נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן וק' מה פוטר ממונו איכא דבידו שלא לעשר כלל עוד העירני ח"א דבת"כ פ' בחוקותי ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר קאי ת"ל עשירי קודש מלמד שמע"ב בעמוד ועשר קאי ר"ג אומר נאמר כאן אשר יעבור ונאמר להלן גבי בכור והעברת מה להלן בעמוד ועשה אף כאן בעמוד ועשה ר"ע אומר עשר תעשר בב' מעשרות הכמ"ד א' מעשר בהמה וא' מעשר דגן וכתי' תעשר מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשה קאי עכ"ל הנה מפורש דלכל התנאים מע"ב בעמוד ועשר קאי וע"כ כוונת רש"י דאינו טובל ואין עצם איסור באכילה בלא מעשר רק מצוה וס"ס קשה כיון דחיוב גמור ומ"ע לעשר בהמותיו איך מותר לאכול ולבטל המצוה ונתקשיתי בזה זמן כביר גם כתבתי להגאון מטארנא זצ"ל ובסי' קפ"ג מספרו נדחק בזה הרבה ואסיק בצ"ע, והנלע"ד לפי המבואר בש"ס בכורות (נ"ט. ודף ס'.) דמי שהי' לו י"ד או ט"ו טלאים צריך לצרף גם החמשה הנותרים לגורן אחר ומחויב לקנות עוד ה' ולצרפם לעשרה כיון שכבר הי' להם צירוף לעשרה וחל עליהם חיוב מעשר. ע"ש וכ"ש כשאין לו אלא יו"ד טלאים ואכל חמשה מהם דצריך לצרף השאר אל חמשה טלאים אחרים ולעשרן וע"כ מותר לו לאכול בלי עישור כל שמשאיר מהם א' או ב' כיון דסו"ס תתקיים מצות מעשר באותן הנותרים כי יהי' מחויב לצרפם עם עוד טלאים ולהשלימם לעשרה וסו"ס תתקיים המצות מעשר וזה המחוור:

ונלע"ד סעד לזה דהנה המרדכי כ' דבשבת מותר ללבוש בגד בלא ציצית דהרי לא כתי' אל תלבש בגד בלא ציצית אך מ"ע לעשות ציצית ובשבת הרי אינו יכול לעשות ציצית ועצם הלבישה היתר ולכאו' ק' ע"ז מריש ביצה השוחט ביו"ט לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן מבעו"י שיוכל לכסות וק"ל אטו כתי' אל תשחוט בלא כיסוי אך כתי' מ"ע וכסהו בעפר וכשא"י לכסות השחיטה עצמה היתר הוא ולמה א"כ לא ישחוט כשאין לו עפר לכסות. עו"ק מפ"ק דתרומות והובא ברכות (ט"ו.) החרש לא יתרום מפני שא"י לברך וק' ג"כ אטו אמרו חז"ל אסור לעשות מצו' בלא ברכה הרי לא אמרו רק כל המצות מברך עליהן וחרש שא"י לברך יהי' מותר לו לקיים המצו' בלי ברכה. ותירצתי דאף דאין איסור בשחיטה בלא כיסוי ובמצו' בלא ברכה מ"מ כיון דמ"ע לכסות ולברך אסור לגרום ביטול המצו' וע"כ דוקא בציצית בשבת דאפי' לא נתיר לו ללבוש הבגד בלא ציצית מ"מ לא יוכל לקיים מצות ציצית היום בבגד זה וכיון דסו"ס לא תתקיים המצו' דציצית שפיר מתירין לו הלבישה מטעם שכ' המרדכי דהלבישה גופה אין בה איסור משא"כ בהא דריש ביצה דאם נאסור לו השחיטה ביו"ט ישחוט בחול ויכסה שפיר אסור לו לשחוט ביו"ט משום ביטול מצות כיסוי וכן בהא דברכות (ט"ו.) אם לא נתיר לו לחרש לתרום יתרום אחר ויברך אסור לחרש לתרום משום ביטול המצו'. וה"ה לענין מעשר בהמה דלא כתי' אל תאכל בלא הפרשה אין האכילה בעצמה איסור רק הביטול מצו' דמעשר וכיון שאין האכילה איסור בעצם רק מצד הפסד המצו' וא"כ כשנשאר עוד טלאים שמחוייב לצרפן לגורן אחר ולקיים מצות מעשר וכיון דסו"ס תתקיים המצו' ולא תופסד לית לן בה באכילת טלאים הראשונים וו"ב בס"ד. שוב מצאתי כעין סברא זו בראב"ד פ"ת מה' ברכות הי"ב בסופו דוק ותשכח [אך שכ' זה אפי' לענין ברה"נ. ואף דשם אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה י"ל דס"ל דכל האיסור נצמח מן המצו' לברך. ואם ליכא מצו' ממילא ליכא איסור ג"כ וכעי"ז מצינו איסור טבל איסורו רק משום מצות הפרשה והיכא דליכא מצו' גם איסור ליכא כמבואר בכורות י"ב:] והרי זה בא ללמד ונמצא למד דכמו במעש"ב אף דמצו' על אותן עשרה טלאים מ"מ מותר לאכול מקצתן כיון דסו"ס תתקיים המצו' במקצת הנשאר לית לן בה וה"נ לענין ברכת ציצית וברכת סוכה מותר לקיים המצו' בלא ברכה על סמך לברך אח"כ בטרם יגמור המצו' כיון דלא אמרו אסור לעשות מצו' בלא ברכה אך דמצו' לברך ואין איסור רק משום ביטול מצו' וכיון דסו"ס תתקיים מצות הברכה בטרם יוגמר ולא תופסד המצו' ש"ד כנלע"ד נכון בס"ד:

ויש להעיר בעירובין (ל"ב:) דאין מערבין במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומפרש בגמ' דמיירי בנטלה ממנה ת"מ ולא נטלה ממנה ת"ג ובדאדגן ע"ש ומבואר שם בתוד"ה מה ראית דאפי' לא ראה פני בית כל דאדגן הוי בכלל זה וע' תוס' שבת קכ"ז: וק' למ"ש פנ"י ביצה (י"ג.) דטבל שלא ראה פני בית אף שנתמרח אינו טבל רק דאיכא מצו' הפרשה ע"ש ולהנ"ל היכא דל"ה טבל אף דאיכא מצות הפרשה מותר לאוכלו כל שמשייר ממנו מעט וא"כ יועיל העירוב דהרי ראוי לאוכלו וישייר מקצת אך ב' תשובות בדבר א' י"ל דאיכא שיעור ב' סעודות בצמצום, ועוד דשם מיירי דאחר הפרשת תמ"ע ראה פני בית וכיון דנתחייב בת"ג מעיקרא חל אח"כ שם טבל עלה ג"כ וז"פ:

האמנם כי בתשו' אחי הט"ז (בסי' כ"ה) הנ"ל מבואר דאפי' לענין ברכת המוציא אם שכח ואכל ולא בירך ומברך אח"כ ואוכל פוטר למפרע [וכן דעת ראב"ד פ"ח מה' ברכות הי"ב וכ"נ דעת הכלבו שהביא ב"י סי' קס"ז ע"ש] כבר כתבתי לעיל דאפשר גם בברה"נ ליכא איסור להנות רק מצד המצו' וכשפטור מן המצו' גם איסור ליכא וכיון שבררנו מן הש"ס ברכות (כ':) דעכ"פ ליכא חיוב דאורייתא לברך ברכה"ת לפני ק"ש ולגבי דרבנן שפיר יש לסמוך על כל הלין טעמי. ומי שנזהר שלא לברך קודם טבילה לקריו שפיר יש לקרות ק"ש ולברך אחר הטבילה וכן בספק בירך או ניעור בלילה:

אך נלע"ד דאם אפשר למהר הטבילה שיהי' עכ"פ קודם שעה 9 אף שכבר עבר רבע היום לפי שעות זמניות מ"מ ימהר יחיש לברך ברה"ת ולקרות ק"ש עוד הפעם דכמה שיטות דק"ש זמנו לעולם עד ג' שעות ביום ושמעתי מפי ת"ח ששמע מפה קדוש הגה"ק מסאנדז שמקובל בשם הרה"ק מלובלין זצללה"ה במי שחלוש יכול לסמוך ע"ז, לכתחילה הנה דס"ל עיקר הלכה כדיעה זו:

יש לחדש עוד דכשניעור בלילה אפי' נימא דצריך לברך כיון דאז צריך לברך ביום הרי דינו ככל המצות שמצוותן ביום במגילה (כ':) דלכתחילה מצו' להמתין עד הנץ החמה ממילא נשאר כח ברה"ת של אתמול עד נה"ח וע"כ נכון לקרות ק"ש קודם נה"ח ואע"ג דבדיעבד אם עשה המצו' מעלות השחר כשר כדאי' במגלה שם וכן בברכת התורה מסתמא כן מ"מ כיון דלכתחילה צריך להמתין עד נץ החמה נשאר כח ברכת התורה עדיין

ויותר נכון לברך ברה"ת ע"י הרהור דמפורש בגמ' דהרהור מותר בבע"ק. ויי"ח לדעת רמב"ם ואו"ז דס"ל להלכה הרהור כדיבור. ויכוון בפי' שלא תפטרנו הברכה רק על ק"ש זו. ואחר טבילה יברך עוד הפעם בדיבור ממש ויש בזה כמה ספיקות שיוכל לברך עוד הפעם. א' מצד התנאי כמבואר במג"א סי' תצ"ד. ב' דילמא הרהור לאו כדיבור כדעת רוב פוסקים. ג' י"ל אע"ג דהרהכ"ד מ"מ דיבור ממש חשיב יותר הידור מצו' כתוס' ברכות כ': לענין שומע כעונה וא"כ אפשר דמותר לברך עוד הפעם בדיבור כעין מנחות ס"ד. דאם שחט כחושה אומרים לו הביא שמינה לכתחילה ושחוט וכמ"ש ברכ"י סי' ער"ב דאחר שקידש על יין מגולה מותר לקדש עוד הפעם כדי לקיים הידור מצו' וגם זה עצה נכונה. ואם ניעור כל הלילה כבר פ' המג"א סי' תצ"ד דלכתחלה נכון לשמוע ברה"ת מאחר אמנם כשאין אחר להוציא יברך בעצמו ואף שיש חולקין מ"מ ברה"ת דאורייתא. וראיתי במ"ב סי' מ"ב סקכ"ה הביא פלוגתא בניעור כל הלילה אם לברך ברה"ת וסיים וס' ברכות להקל וצ"ע דהא ברה"ת דאורי' ודומה לס' ברך בהמ"ז דצריך לחזור כדאי' בסי' קפ"ד וכ"ה בירושלמי רפ"ק דברכות. אך זאת נראה דאם ירצה לברך בעצמו יברך רק ברכה אחת מג' ברה"ת וטוב יותר לבחור ברכת אשר בחר בנו מכה"ע ונתן לנו א"ת שהוא המעולה שבברכות ואח"כ אחר שינה או כשיבא אחר להוציאו יברך ב' ברכות אקב"ו לפסוק בד"ת והערב נא [ולדיעה אחת זהו ברכה א' כידוע] או אחר יוציאנו בכל הג' ברכות יחד ויותר טוב להדר שיוציאנו אחר משיברך בעצמו אחר שינה ואף דלכאו' אם ישן אח"כ שינת קבע ממ"נ מותר לו לברך בין למ"ד לילה גורם בין למ"ד שינה גורם יתבאר לקמן שז"א גם נכון לכוון בפירוש שלא תפטרנו הברכה עד שיבא אחר ויוציאנו ולפנינו יתבאר טעם לכ"ז בס"ד:

וכ"כ השאג"א דס' ברך ברה"ת יברך רק ברכה א' אשר בחר בנו שהוא המעולה שבברכות ולא יותר דמה"ת סגי בברכה א'. ואף דלכאו' מבואר במג"א (סי' קפ"ד) להיפוך שכ' בשם מהרש"ח דס' ברך בהמ"ז חוזר גם ברכת הטוב ומטיב אף שהוא דרבנן שלא יהי' זלזול להדרבנן, יש לחלק דהתם חיוב גמור דרבנן לברך הטומ"ט ואם לא יברך עבריין הוא משא"כ לענין ג' ברכות התורה משמע בברכות (י"א:) דמעיקר הדין סגי בברכה אחת דגרסינן התם מאי מברך אר"י א"ש אקב"ו לעסוק בד"ת ור"י מסיים בה הכי והערב נא וכו' ורה"מ אמר אשר בחר בנו וכו' הלכך נמרינהו לכלהו והני הואיל ונפיק מפומא דהני אמוראי ראוי לקיים כדברי כולם כעין דאמרינן פסחים (קי"ד:) הואיל ונפיק מפומא וכו' וכזה בסוכה (ל"ג ע"ב) ואפשר דאפי' חיוב דרבנן ליכא, וגם בעיקר דינו של מהרש"ח אף שכל האחרונים הסכימו לדבריו הנה ברמב"ן (שבת כ"ג.) הובא בגליוני הש"ס לברכות כ"א] כ' דס' בירך ברהמ"ז אינו חוזר הטוב ומטיב וכבר כ' הרמ"א חו"מ (סי' כ"ה ס"ב) כ"מ שדברי הראשונים כתובים על הספר והם מפורסמין והפוס' האחרונים חולקין עליהם וכו' הלכה כבתראי וכו' אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על הספר ונמצא אחרונים חולקין עליו א"צ לפסוק כדברי האחרונים דאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי ידעי הוי הדרי בהו עכ"ל וכיון דהמהרש"א והמג"א לא הזכירו דברי הרמב"ן משמע שלא ראו דבריו ז"ל ואלו הי' רואים דבריו אולי הוי הדרי בהו ע"כ למעשה צריך עוד להתיישב בדבר אם לסמוך ע"ד מהרש"ח הנ"ל וכש"כ שאין לדמות מלתא למלתא ולהתיר גם בס' בירך ברה"ת ולומר ג' ברכות:

ולכאו' עלה ע"ד דברה"ת עדיף אפי' לרמב"ן דס"ל דלא יברך הטומ"ט בבה"ת מודה, די"ל כמ"ש המהרי"ל והשל"ה לענין מצה דאע"ג דסגי בכזית מ"מ כל מה שאוכל בכלל המצו' ומקיים המ"ע דאורייתא ובעי' הסיבה ה"נ לענין בה"ת אע"ג דסגי ברכה אחת מ"מ כל מה שמברך בכלל ברה"ת הוא ומקיים מ"ע דאורייתא וכן בברכת הטומ"ט וכמו בנוסח בהמ"ז עצמו דסגי מה"ת בברכה א' מעין ג' כמ"ש הב"י (סי' קצ"א) והרב ז"ל בש"ע (סי' קס"ח ס"ח) ומ"מ אם מחלקן לג' ברכות כלם הם דאורייתא כמו כן בענין ברכה הנוספת, ולפי"ז דכמו דאמרינן שבת (קל"ג) לענין ציצין שאין מעכבין את המילה דאם לא פירש דוחה שבת ואם פירשו אין דוחה שבת ה"נ כ"ז שלא פי' דוחה שוב איסור לא תשא וא"כ שפיר כתבו האחרונים בספק בירך לברך כל השלש ברכות התורה, ושאני ברכת המזון דאחר בונה ירושלים עונין אמן על ברכת עצמו להורות שכבר סיים ברכות דאורייתא ועניית אמן לכוונה זו הוי כפירש ושוב לא חשיב אחד עם המצו' על כן אינו דוחה ספק לא תשא ועל כן כתב הרמב"ן בספק בירך ברכת המזון לא יברך הטוב ומטיב מה שאין כן בברכת התורה שאינו עונה אמן הוי כלא פירש, ותו דכל זמן שלא אמר הפסוקים שאחר ברכת התורה אסור להפסיק לכמה פוסקים דגם אחר ברכת התורה צריך ללמוד על אתר כמו באהבה רבה וכיון דאסור להפסיק חשיב שעדיין לא נגמרו הברכות עד שיאמר הפסוקים ושפיר הוי כלא פירש דחוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין ודוחה שבת, הכא נמי דותה ספק לא תשא והיא סברא ישרה ומוחוורת בסייעתא דשמיא, מכל מקום הואיל ונפיק מפומא דהגאון רבן של כל בני הגולה השאגת ארי' זכרונו לברכה שלא יברך רק ברכה אחת וגם סוף דבר יהי' שיברך כל הברכות אחר שינה או ישמע מאחר ולשיטה מקובצת ברכות (ט"ו.) יוצא ידי חובתו למפרע וחשיב כאלו ברך כל הברכות עתה ע"כ מהיות טוב אל תקרי רע ולא יברך עתה רק ברכת אשר בחר בנו:

ומתוך הדברים האמורים אתה למד טוב טעם למ"ש לעיל דיותר טוב שיבא אחר ויוציאנו משיברך בעצמו דאפשר דהא דהתירו חז"ל לברך ג' ברכות התורה אע"ג דמעיקר הדין סגי באחת [כמש"ל דאפשר דאפילו מדרבנן סגי בא'] היינו משום דלא פירש והוי כציצין שאין מעכבין דכ"ז שלא פירש חוזר עליהן משא"כ בנ"ד שאומר הפסוקים אחר ברכה אחת ועושה הפסק גדול בנתיים אין לך פירש גדול מזה ושוב לא יוכל לברך אח"כ שאר הברכות וע"כ נכון מאד יותר שישמע הברכות מאחר משיברך בעצמו, וגם מה"ט כתבתי שיכוון שלא יפטור עד שישמע הברכות מאחר וגם דקדקתי בדבריי שישמע כל הג' ברכות מאחר ואף דכבר בירך אשר בחר בנו והיינו משום דאפשר דאחר שכבר יצא יד"ח ברכה א' שוב אין שום מצו' בשמיעתו שאר הברכות כדעת הרמב"ם דאפי' בחול אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין והיינו משום דאחר שפי' אין כאן מצו' ולאו מצו' נינהו כלל כמו"ש השאג"א (סי' נו"ן) וע"כ נכון שיכוון שאם יבא אחר ויוציאנו לא תפטרנו ברכה זו רק עד אז ותנאי זה מהני כמבואר במג"א (סי' תצ"ד) וא"כ שפיר יוצא עתה יד"ח כל הג' ברכות יחד, ולכאו' נכון לעשות כן גם כשדעתו לברך בעצמו אחר שינה שיכוון שלא תפטרנו הברכה עד אחר שינה ואח"כ יברך ג' ברכות אך כיון דבמג"א (סי' תרל"ט) מבואר להיפך ממש"כ (סי' תצ"ד) י"ל דאין לסמוך ע"ז למעשה להתיר ס' ברכה וע"כ אין לכוון כן רק אם יוציאנו אחר:

ובעיקר סתירת המג"א הנ"ל אם שייך לברך ולהתנות שלא תפטרנו הברכה רק עד שעה זו, וכעי"ז פליגי הפר"ח והתב"ש (סי' יו"ד טי"ת) במי שיש לפניו כמה פירות לאכול או כמה עופות לשחוט ומברך ברכה ע"מ שלא תפטור רק חציין אבל יודע ברור שישחוט ויאכל גם השאר עיי"ש לענ"ד ראי' דמהני תנאי ממש"כ הפוסקי' דלצורך סעודה ג' על ש"ק מותר לחלק הסעודה לב' ולברך בהמ"ז בנתיים וק' הא דבהמ"ז מצריך אח"כ ברכה אחרת הכא רק מצד היסח הדעת דמיכלי וברוכי בהדי הדדי א"א כדאי' בפ' כיסוי הדם וגדולה מזו כ' המג"א (סי' ) דמי שבירך בורא נפשות בטעות ואח"כ נזכר שהי' לו עוד פירות לאכול מותר לאכלן בלי ברכה ואע"ג דודאי אם לא ירצה לאכול עוד יוצא יד"ח בברכת בורא נפשות שברך בטעות וכן אם לא יאכל אח"כ רק חצי זית שאין בו שיעור ברכה אחרונה ג"כ א"צ לברך אחריו [אף דבצירוף מה שאכל קודם בו"נ יש בו הרבה יותר מכשיעור] משום דכבר יצא יד"ח בבו"נ ומ"מ כיון שאין בו היסה"ד אינו נזקק לברכה אחרת ואי נימא דאפי' אם מתנה בתחילת ברכתו שלא יפטור רק פרי אחת ולא יותר לא מהני משום דיודע נאמנה שסופו לאכלן כלן א"כ גם במברך ברהמ"ז ויודע בעצמו שיאכל עוד ל"ח הסה"ד וסופו כתחלתו, וע"כ דגם מעיקרא מועיל תנאי ואכל ה"ה אח"כ יכול להתנות שהברכה לא תפטרנו רק עד כאן ובהמ"ז חשיב סילוק סעודה כתוס' פ' כיסוי הדם והר"ז כמפרש שלא תפטרנו הברכה יותר וכ"כ המג"א והרב ז"ל (סי' ק"צ ס"ז) דאם ברך במתכוון אע"פ שדעתו לשתות עוד א"צ ברכה אחרונה:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה