ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן טז
ב"ה, ועש"ק תולדות ר"ח כסלו תפר"ח לפ"ק זאוויערצע יצ"ו. שוכ"ט לתלמידי אהו' האברך החו"ב מ' חיים יצחק נ"י בטשעלאדז.
א) יקרתו הגיעני זה כביר ולרגלי טרדותו לא השבתיו עד כה והנני בזה להשיבו קצת בס"ד אשר הקשה דמי שהוגדל ונעשה בר מצוה בלילה יהי' חייב לחזור ולומר ברכת התורה דבבוקר הי' קטן ואין דרבנן פוטר דאורייתא יפה העיר, ונלענ"ד לפי המבואר ברבינו יונה ברכות דכמו דאהבה רבה של שחרית פוטר ברה"ת כמו כן אהבת עולם בערבית פוטר ברה"ת שנזכר בו ג"כ תורה [תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת] וא"כ יי"ח בלילה בברכת אהבת עולם דערבית, אך ק' דבירושלמי הובא בתוס' והוא ששנה על אתר וי"א דאפי' קורא ק"ש תיכף ל"ח שנה על אתר עי' ב"י (סי' מ"ז) וי"ל דבסברא זו שאינו מועיל ק"ש לענין שיחשב שנה על אתר דרבנן היא משום שאין ניכר שהוא לשם ברה"ת אבל מה"ת ודאי חשיב שנה על אתר ולענין חיוב דרבנן שנשאר אחר אהבת עולם שוב מועיל ברה"ת של בוקר שלפני', מ"מ יותר נכון ללמוד תיכף אחר תפ"ע בליל שנעשה בר מצוה:
אך לפי זה יצמח דאף לנוהגין בכ"מ שמתפללין ערבית מבעו"י כמ"ש רש"י ותוס' ריש פ"ק דברכות וסומכין על ק"ש שעל המטה, מ"מ מי שנעשה בר מצוה באותו לילה לא יתפלל ביום רק בלילה ממש דביום אכתי הוא דרבנן ול"מ אהבת עולם לפטור ברה"ת [ומצד ק"ש דאורייתא הי' לו עצה לצי"ח בק"ש שעל המטה כמ"ש דאז כבר הוא בר מצו' מה"ת וברכות ק"ש דרבנן מועיל גם ביום בעת חיובו מדרבנן אך לפי הנ"ל צריך להמתין עם הברכות ג"כ עד צה"כ מצד ברה"ת] גם יש אנשים שמתפללין ערבית באיחור גדול ובליל שנעשה בר מצוה צריך להתפלל תיכף בצה"כ כדי שיהי' מותר ללמוד ובזה יש לבאר מה דמתחיל רבי מסכת ראשונה דברכות בדין ק"ש של ערבית וכבר כ' בחי' הרי"מ זצ"ל משום דמצוה ראשונה משנעשה בר מצוה הוא ק"ש ודפח"ח, ולענ"ד הקלושה יש להוסיף נופך דלכאורה מי לא משכחת לי' שיעשה מצוה א' בלילה משהגדיל קודם שיתפלל כגון שנזדמן לו למיתב ריפתא לעני או לבקר חולים או שאר מצוה וגמ"ח וכדומה ונלע"ד לפימש"כ בחדושי לבכורות דאע"ג דהפוסקים כתבו דברכת המצות דרבנן ומקורו בברכות (ט"ו.) אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן מ"מ היי"ד אם בירך בבוקר ברכה"ת ומה"ת ברכה"ת פוטר כל המצות דבמה שמברכין שנתן לנו את תורתו הרי כל תרי"ג מצות בכלל אבל מי שעדיין לא ברך ברכה"ת ברכת המצות דאורייתא, וחילי דהנה בבכורות (כ"ט.) הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו בטלים וכו' ובגמ' מנה"מ אר"י אמ"ר דא"ק ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם, וקשה לי דהא תינח תורה מצות מנלן וכ"ת דילפינן מצות מתורה א"כ קשה למה ברכת המצות דרבנן נילף מתורה דבה"ת דאורייתא, ואמרתי דאדרבא מכח הסוגיא הנ"ל יש טעם למה ברהמ"צ דרבנן דכיון דחזינן דאע"ג דליכא קרא רק על התורה שיהי' בחנם ילפינן ממנה מצוה הנה דמצוה בכלל תורה הוא א"כ כשמברך בבקר ברכה"ת פוטר כל המצות שיעשה ביום זה דמצוה בכלל תורה, ולפי"ז יצמח דאם עדיין לא בירך ברה"ת ברהמ"צ דאורייתא, ויצמח עוד חידוש לפי המבואר בתוספי רא"ש ברכות (ט"ו.) דאם ברהמ"צ הי' דאורייתא הי' מעכב המצוה א"כ קודם ברכת התורה דברכת המצוה דאורייתא אפשר שמעכב המצוה, ובזה א"ש דברי הספרי פ' תבא הובא ברש"י ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשר והק' הרא"ם דהא בהמ"צ דרבנן, ולהנ"ל א"ש דקאי על ברה"ת או כשירצה להפריש קודם ברה"ת צריך לברך על הפרשת מעשר:
**(ועוד נראה ליישב ד' הספרי לפמ"ש בלקוטי תורה תהלים עה"פ עוברי בעמק הבכא דעיקר אכילה לצורך בירור וכו' והצדיק בברכתו שמברך על המאכל הוא מברר, ולכאו' ק' דהא ברה"נ דרבנן וקודם שתקנו חז"ל נוסח ברכות הלא הי' ג"כ צריך בירורין וצ"ל דקודם, שתקנו הברכות הי' הבירורין ע"י כוונה באכילה לש"ש ואח"כ תקנו שיהי' כוונה זו בדיבור הברכה שעדיף יותר מכוונה לבד, ואעידה לי ב' עדים ע"ז א' דבברכות (כ"א.) ילפי' ברה"ת מכי "שם" ה' אקרא, הנה דהברכה הוא ענין לשמה של התורה, השני מריטב"א פסחים (ז'.) דהא דבעי עובר לעשייתן משום דעבודת הנפש קודם לעבודת המעשה ועיי' הק' לתקו"ז (די"ג.) ובגי"ד כוונה דאיהו, מחשבה צריך לאקדמא למצו', וככה י"ל לענין ברהמ"צ דבשעה"ק לרח"ו ז"ל דאחר חטא עה"ד טו"ר נתערב בכ"ד טו"ר ואפי' במצוות עיי"ש וע"כ גם במצו' צריך בירורין והיום הוא ע"י ברכה ומעיקרא הי' ע"י כוונה זכה ונקיי' לבד וע"ז קאי ולא שכחתי ומדוקדק ביותר לשון לא שכחתי דהיינו שלא חיסר הכוונה והזכרון מן המצו' אך היום שעושין בירורין אלו באמצעות ברכה נקיט הספרי קושטא דמלתא וכ"ה לא שכחתי מלברכך וי"ר שלא יאמר פי דבר שלא כרצונו ית']:)**
והשתא דאתית להכי נלע"ד עוד דכל המצות שלא תקנו להם חז"ל ברכה וכמבואר טעם לזה בשו"ת הרשב"א ובאבודרהם בשם ר"י בן פלט כ"ז משום דברכהמ"צ דרבנן הקילו בשביל טעם כ"ד לפוטרן אבל כ"ז שלא בירך ברכה"ת אפשר שאין לסמוך על טעמים אלו כיון דאז חיוב ברהמ"צ דאורייתא וא"כ אין לעשות שום מצוה דאורייתא (שלא תקנו לה ברכה] לפני בה"ת כדי שתפטרנו ברכה"ת, ואם כנים הדברים מי שנעשה בר מצוה בלילה אין לו לעשות שום מצוה ואפי' למיתב רפתא לעני עד שיקרא ק"ש וברכותי' כדי לפוטרן בברכת אהבת עולם ע"כ במי שנעשה ב"מ בהכרח שתהי' אצלו מצוה ראשונה, ק"ש וברכותי':
ובני החתן מר אברהם דוד שיחי' הזכירני עתה מה שחידשתי זה כביר דלפמ"ש האבנ"ז יו"ד ת"ב (סי' של"ט סק"ט) דקטן הנימול חשיב הוא עצמו מתחייב במצות מילה ומקיים המצוה עי"ש דלפי"ז י"ל דה"ה כל מצות האב על הבן גם הבן עצמו מצו' ומקיים מצוה וא"כ אפשר דקטן מקיים מצוה דאורייתא בת"ת כיון דמצוה על אביו ללמדו, והבאתי ראי' לזה דבש"ס פ' כל כתבי דהעולם עומד על הבל פיהם של תנוקות של בית רבן. ולכאורה יפלא כיון דקטן אינו מצווה ואינו מקיים כלל מצוה מה"ת ואיך יהי' כחו יפה כ"כ שהעולם יהי' עומד ע"ז, ומצאתי אח"כ בשו"ת מהר"ם שי"ק שהקשה כן, ולהנ"ל א"ש:
ולפי"ז לפמש"כ בתוס' רא"ש ברכות (ט"ו.) דברכה דאורייתא מעכבת המצוה א"כ כמו דקטן מצוי' על ת"ת דאורייתא כן מצווה בבכה"ת דאורייתא כי בה"ת מעכבת המצו':
אך חידוש גדול לומר כן דקטן עצמו מצווה במילה ובת"ת חיוב דאורייתא, ובני הנ"ל שיחי' הקשה דהרי חזינן דקטן שלא נימול אף שהגדיל והוא קטן חריף אינו חייב למול את עצמו עד שנעשה בן י"ג שנים, וצ"ל דאף לדברי האבנ"ז אין הקטן מחויב בזה בעצמו רק בעת שאביו מצוו' למולו, והאב פועל יוצא על הבן אז גם הבן חשיב מצווה לקבל פעולת המילה מן האב אבל לא שיהי' בעצמו מצווה בלעדי האב, וא"כ אפי' ניהוב דקטן מקיים מ"ע דאורייתא בת"ת היינו בעת שאב לומד אותו או מלמד בשליחות האב וכמ"כ כשאב נותן שכר למלמד דחשיב האב כרבו כמ"ש הרמ"א יו"ד (סי' רמ"ב סעיף ל"ד) בשם ס' חסידים אבל קטן הלומד בעצמו בלא אב ובלא רב שהוא שליח האב אינו בכלל זה, אך י"ל דאב הזן ומפרנס את בניו הגדולים מבני שש כדי שיעסקו בתורה ושילכו הבנות בדרך ישרה הרי זה בכלל צדקה כדאיתא ביו"ד (סי' רנ"א ס"ג) וש"ך שם סק"ד נמצא כל בן יתר על שש הסמוך על שלחן אביו מסתמא כוונת האב כדי שילמוד תורה וילך בדרך ישרה ובזה ודאי סתמא לשמה קאי] ולולא זאת הי' נותנו לבעל מלאכה שירויח פרנסתו לעצמו וגם לאביו כידוע ובזה עצמו שהוא זנו ומפרנסו חשיב האב שהוא מעשה את הבן לת"ת וחשיב הבן שלומד ע"פ פעולת האב עליו בפרט למש"כ האו"ז דאין חיוב על האב למול בעצמו רק שישתדל שיהי' הבן נמול [וכעי"ז מצאתי לענין וכתב דכ' בגט כ' הנמוק"י סוף בב"ת דאי"צ לכתוב בעצמו רק שיהי' הבעל מכתיבו] וה"ה במצות ושננתם סגי בזה נמצא מה שהאב מספיק לבניו מזונותיו וכל צרכיו כדי שיוכל לעסוק בתורה מקיים בזה ושננתם לבניך [בפרט דמצינו גם במי שמחזיק איש זר שאינו בנו יש לו חלק בתורתו כמו יששכר וזבולון ובמדרש נשא קורא לזבולון גדול המעשה יותר מן העושה עי"ש כש"כ במי שעושה כן לבנו דחשיב מעשה אותו לת"ת] ממילא כל מה שהבן לומד בבית אביו הוא השלמת מצות ושננתם לבניך של אביו ממילא מקיים בזה מ"ע דאורייתא:
ויש לי קצת הערה על דברי אבנ"ז הנ"ל מתוס' פ"ק דר"ה (דף ו':) ד"ה אשה בעלה משמחה דמפרש ר"ת דהחיוב על בעלה ולא עלי' הנה דאע"ג דמצוה על הבעל להיות פועל יוצא על האשה במצות שמחה, מ"מ אין המצוה עלי' וא"כ ה"ה במצות האב על הבן ואכמ"ל יותר עיי' לקמן (סי' רמ"ז) עוד בענין זה:
ב) אשר הקשה אהא דר"ה (כ"ח.) דאם אכל בעת שטותו אינו יוצא וצריך לאכול אח"כ כשנתפקח דמ"ש מהא דירושלמי פ"ב דמגילה דגר שנתגייר משהאיר המזרח פטור ממגילה הנה דגם בגברא אמרי' דיחוי וכש"כ בנראה ונדחה עכ"ד המעיין בירושלמי מגילה שם יראה לעינים דשאני מגילה דתלי במקום אם הוא פרוז או מו"ח [ומה"ט כ' בירושלמי שם בן כרך שעקר דירתו בליל י"ד נפטר מכאן ומכאן ולא מצינו כזה במצוה אחרת] ולירושלמי דזה תלי בהאיר השחר כמ"ש שם לפני זה דאם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר ע"ש וע"ז קאמר מעתה גר שנתגייר משהאיר המזרח כבר נפטר והיינו דאין עליו תורת פרוז בן יומו ולא תורת מוקף בן יומו כייון דלא הי' בעיר זה בתחלת האיר המזרח עי"ש בירושלמי בסוגי' דבן עיר שהלך לכרך ותראה שהוא דבר הלמד מענינו דוק ותשכח, משא"כ בשאר מצר שהוא חובת גברא וחיוב זה חל בכל רגע ואי"צ האיר המזרח וז"ב:
ג) אשר הקשה בתמורה (ה'.) למ"ל קרא דאין תורמין מן הרע על היפה תיפ"ל מואנוהו, נראה דואנוהו אין בו איסור רק מצו' והעובר ע"ז ל"ח עבריין כי אין לדב"ז קצבה וגבול כי יש לעשות יותר מהודר ויותר מהודר ע"כ אין דב"ז איסור, משא"כ בתורם מן הרעה על היפה העובר ע"ז נקרא עבריין כיון דיש ע"ז פסוק בפרט:
ותו דבב"ק (ט'.) דהידור מצוה עד שליש אפי' באתרוג דכתיב בי' הדר וא"כ משכח"ל דע"י שיתרום מן היפה יעלה לו הפסד יותר משליש לעומת שווי' הרע וא"כ מצד ואנוהו יהי' פטור וח"א העיר לפמש"כ ברכ"י דכמו דבלאו שבכללות קיל מלאו בעלמא כן עשה שבכללות קיל מעשה פרטית וע"כ ל"ח כל לאו ניתל"ע לתשובה משום דתשובה עשה שבכללות וע"כ אצטרך קרא פרטות לתורם מרעה על היפה לבד ואנוהו הכולל עכ"ד ולדברנו י"ל טעם דואנוהו אינו מעכב והדר באתרוג מעכב כתוס' ר"פ לולב הגזול משום דהדר הוא עשה פרטית ואנוהו עשה שבכללות, ובח"ס גיטין (דף כ.') חודש דלגבי שם ואנוהו מעכב דכתיב זה "קלי" ואנוהו קאי בפרט על השם הק' ע"ש ולהנ"ל יש סמוכין לזה:
ד) אשר נסתפק לדעת תוס' פסחים (ג'.) דמי שאין לו קרקע פטור מפסח אם הפקיר קרקע שלו אחר חצות אם פטור, וה"ר מחולין (ק"א.) המקדיש חי' ואח"כ שחטה פטור מלכסות, שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות דכבר נתחייב בכיסוי קודם שיבא לידי הקדש יע"ש ראי' זו נכונה, וכעי"ז נסתפקו התוס' חגיגה (ט'.) ד"ה כיון דלא חזי צ"ע פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרי' כיון דחיובא עלי' רמי' תו לא פקע ע"ש, אך התם י"ל דכמו דאמרי' בחיגר בראשון ונתפשט בשני דל"מ תשלומין משום דלא חזי בראשון והוא כר' יוחנן לשיטתו דס"ל בירושלמי פ' מי שאחזו דהנותן גט לאשה לאחר ל' ואחזו קרדיקוס הגט פסול דאזלינן בתר חלות ובשעת חלות לאו בר גירושין הוא ה"נ בנ"ד להיפוך דעיקר חיוב בראשון ושני רק תשלומין חשיב המעשה בשני והחלות בראשון ולר"י דאזלינן בתר חלות הוי כאלו המעשה הי' בראשון ופטור, וע"כ נסתפק התוס' גם להיפוך בפשוט בראשון וחיגר בשני דכיוון דשני תשלומין דראשון יחשב כאלו עשה בראשון בזמן חלות ומקיים מצוה וממילא חייב, וכ"ז התם משא"כ בנ"ד אפשר דאינו מקיים מצוה בעת שאין לו קרקע [וכעין פסחים (צ"ג:) בדרך רחוקה דמדחיי דחיי' רחמנא] ממילא לא יועיל אם יקיים:
והנה אם נימא דאינו מקיים מצוה פשוט דחייב כרת בזה שמפקיר את נכסיו אחר חצות דבפסחים (ס"ט.) ערל שלא מל ענוש כרת וכ' רש"י דל"ד לדרך רחוקה דהתם בהגיע זמן חיובא דהיינו חצות תו אין לו עצה משא"כ בערל יש לו עצה למול בהגיע זמן חיובו, וא"כ ה"ה בנ"ד וקו"ח שמפקיר נכסיו ועיקר חיובו בידים דחייב כרת, ולפי"ז יש ליישב ג"כ קו' חת"ס (סי' קכ"ד) שהביא כ"ת לר"א למה מכשירי פסח דו"ש הא בידו להפקירו כדאמרי' שבת (קל"א:) לענין ציצית ולהנ"ל ניחא דאחר חצות אם יפקיר יהי' ענוש כרת וע"כ מכשירי פסח דו"ש דאז אחר חצות תו אין לו עצה להיפטר מחיובו: