אור ברסלב
ארץ חמדה בהעלותך

ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

בהעלותך

נשא

חלק א

(במדבר ח ג)
ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. יל"ד איך תסקי אדעתך שאהרן ישנה את הנאמר לו מפי הגבורה. ונראה עפ"י מ"ש בשבת (דף ק"ב) עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל זו נר מערבי שנותן בה כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים. עוד שם ברש"י שכ"ז שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי הולך. משמת מצאו שכבה. נמצא דבהיות הכ"ג צדיק היה נר מערבי דולק בנס ולא היה צריך להוסיף בו שמן יותר על מדת חברותיה. אבל כשהיה כ"ג שלא כהוגן היה כבה והיה צריך לתת בה שמן יותר על מדת חברותיה. וזה שמספר שבחו של אהרן במה שנצטוה אל מול פני המנורה שהוא הנר המערבי יאירו שבעת הנרות, ויעש כן אהרן. ונתן בכולם שמן בשוה (כמו כן בנות צלפחד דוברות ואומר במדרש כן שכוונו דבריהם) ואעפ"כ אל מול פני המנורה שהוא הנר המערבי העלה נרותיה וז"ש מגיד שבחו שלא שינה לתת בנר מערבי שמן יותר על מדת חברותיה כי בצדקו נעשה נס במנורה:

עוד נראה לפרש עפ"י הידוע שבנרות המנורה היה מאיר אור הגנוז ובירושלמי אמר דלזה לא נכתב ויהי כן במעשה יום ראשון משום דנגנז אור הגנוז ולא היה גמר בריאת יום כתיקונו, ועתה ע"י המנורה נשלם בריאת יום ראשון על מתכונתו. וז"ש ויעש כן אהרן שאהרן תקן מלת כן מבריאת יום ראשון שהי' לכתוב ויהי כן, ועז"א ששנה לכתוב ויהי אור שלא כנכתב בשאר ימים ויהי כן:

חלק ב

(במדבר יא יא)
ויאמר משה אל למה הרעות לעבדך ולא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי. נראה כי ידוע שיש באדם שלש כחות הנפש. הטבעיית והחיונית ומשכלת. והנה שני החלקים הראשונים סבתם היא אביו ואמו. ונפש המשכלת יוגמר ע"י המלמדו תורה שהוא כאילו ילדו, ועז"א כל המלמד לבן חבירו תורה כאילו ילדו דוקא כי שני החלקים הראשונים מתחילים כחותיהם להתנוצץ מעת ההריון אבל כח נפש המשכלת מתחיל מעת הלידה שהתינוק מעת הולדו יתאוה לדברים מזהירים ויטה אחריהם. ובשעת הלידה מתחיל נפש המשכלת, ועז"א המלמדו חכמה כאילו ילדו לא כאילו הרה אותו. וממילא על האב והאם מוטל לפרנסו ולזונו שהם בקיום חלקיו הטבעי והחיוני ועל רבו אין מוטל כל זה רק ללמדו מוסר וחכמה ומדות טובות להשלים נפשו המשכלת. וידוע דכל טונא דמדלי אינש על כתפיו הוא שליש המשא מאם היה מדלי בעצמו. וז"ש משה למה הרעות לעבדך שיהיה מוטל עלי להספיק להם לחם ומזון שזה אין מוטל על המורה רק עליך שאתה אביהם. ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי ר"ל מהראוי היה שאתה תשים המשא עלי ואז יהיה עלי רק שליש המשא דכל טונא דמדלי איניש הוא שליש משאו. וזה על צד המליצה שכל החלקים מוטלים עליך ועז"א האנכי הריתי את כל העם הזה. אף אם האמת הוא כי אנכי ילדתיהו כי המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו אבל אינו כאילו הרה אותו, ולכן אין מהראוי דק כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק, שאין מוטל עלי רק מה שמוטל על האומן שהוא הפדגוג לנהלו ולהדריכו עד יבוא אל ארץ חפץ ולא לזונם ומאין לי בשר. ועז"א לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם שאני אשים המשא עלי רק אתה תשים המשא עלי:

חלק ג

(במדבר יא טז)
עוד לפרשת בהעלותך
אספה לי שבעים איש וכו'. במדרש רבה (פט"ו) אספה לי וכו' זש"ה הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. למה"ד לפלטין שהיה בנוי ע"ג ספינות. כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שע"ג עומדת. כך הבונה בשמים מעלותיו כביכול כסאו מבושם למעלה בזמן שישראל עשוים אגודה אחת, לכך נאמר הבונה בשמים מעלותיו, אימתי ? ואגודתו על ארץ יסדה. וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך:

יבואר עפ"י הקדמה שכתבתי שישראל בכלל הם מרכבה לשכינה, וע"י אחיזת חבל הנפשות כמ"ש בחבורי א"ח בדרוש ג' ולכך אמר אספה לי שבצירוף השבעים שרתה השכינה, וגופי בני אדם מכונות לספינות בם תעבורנה הנפשות בים החיים. ועל הספינות הללו בנוי הפלטין והמרכבה בצרופן וכשאין שלום כל אחד בפרטו אין ראוי להחזיק כלל הפלטין, רק ויהי בישרון מלך בהתאסף כנ"ל:

חלק ד

(במדבר יב א)
"ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות)
האשה הכושית אשר לקח
. תרגם יונתן על עסק אתתא כושייתא דאנסיבו כושאי למשה במערקיא מן קדם פרעה וכו'. והוא פלאי מה בעי הכא. ובפרט לפי מה שפרש""י והוא מדברי חז""ל בשעה שקבלו להזקנים אמרה צפורה אוי לנשותיהם של אלו ואז ידעו דבר זה. ומה שייכות לזה האשה הכושית. ונראה כי ביבמות (דף ס""ג) כתבו התוס' לחד תנא שגרש משה לצפורה ובסוף גיטין אומר אם שנאת שלח. וח""א שנוי המשלח ולא פליגי הא בזווג ראשון אסור לגרש ובזווג שני מותר. וא""כ אהרן ומרים שלא ידעו שמשה עשה כן עפ""י הדבור בודאי לא חשדו אה משה שעשה איסור לגרש. והוכיחו דצפורה אצלו זווג שני ומזה נדע שנסב את אשת מלך כוש וצפורה הוית זווג שני:"

חלק ה

(במדבר יב י)
ויפן אהרן אל מרים. איתא בספרי שכ"ז שהיה רואה את מרים נתנגעה יותר. נראה לי לומר דכבר הקשו המפרשים מדוע מרים היתה בצרעתה ז' ימים ואהרן נתרפא מיד כדכתיב ויפן מלמד שפנה מצרעתו. ונראה משום דבאמת לפנחס הותר ג"כ לראות נגע אהרן אף שהיה קרוב מאחר שראה נגע מרים וממילא יהיה אהרן ג"כ מצורע דלשניהם הי' נגע אחד אך אחר שנעה ימים יהיה מן הצורך לראות מקודם נגע אהרן מפני שחייב בכבוד אבי אביו וראית הנגע היא בשעה תשיעית בסוף ז' ימים כמו שפירשתי במקום אחר ואין רואין ב' נגעים כאחד ואח"ז לא ימתינו ישראל דאז יהיה יותר מת"ק פעמים בצמצום (ועיין בדבור הסמוך לזה ולפי זה צ"ל דעולה החשבון ת"ק בצמצום ולא תק"ד). ואין לומר דממילא תהיה מרים טהורה שהיה לה נגע אחד וכו'. זה אינו כיון כשהיה אהרן רואה לנגע מרים היה מוסיף וא"כ למרים היא עתה יותר מלאהרן ושפיר אין למהר מרים בשביל שנטהר אהרן שאין נגעיהם שוין ודוק:

חלק ו

(במדבר יב טו)
ותסגר מרים. במסכת סוטה מרים המתינה שעה אחת וכתיב ותסגר מרים שבעת ימים פרש"י לאו דוקא שעה אלא שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות א' מת"ק ופרש"י שליש שעה עולה בשבעה ימים תק"ד שלישים אבל רביע שעה הם ביותר. ונ"ל עפ"י דאיתא בנגעים אין רואין את הנגעים לא בשחרית ולא בערבית ולא בשעה ב' אלא בתחלת שעה ג' עד סוף תשיעית, ואיתא בס' אור יקרות בפ' מצורע דמרים נתנגעה ביום שני לשבוע עפ"י חשבון מבורר. ואיתא בתוספות מנחות דלא היה מסעות ביום השבת כלל ועוד סילוק מסעות עיי"ש, וא"כ לפי הגמ' דב"ק מהראוי היה לענוש למרים י"ד ימים משום דק"ו לשכינה י"ד ימים אך אמרינן דיו. לכך לא היה רק ז'. והנה בודאי לא יתכן שיהיה פחות מז' כיון דלפי הדין יש להיות כפלים ממילא היה הסגר מרים בתחלת שעה ג' ביום הב' דהא בשעה א' וב' א"א להסגר. א"כ היה בתחלת ג' דאי בד' וה' ממילא יחסר אף מז' ימים וממילא ביום השני היה עיכוב לישראל עבורה יו"ד שעות די"ב שעות היום ויום ג' ד' ה' ו, היה להם ג"כ עיכוב דאף בלילה היה נוהג מסעות הוה ד' פעמים כ"ד שעות הוה צ"ו שעות, ס"ה ק"ו, ושבת לא היה להם עיכוב דבל"ז אין נוהג מסעות, ואיתא בב"ח וב"פ מנהיג סטרונאי דבשבת צריך ב' שעות הוספה מחול על הקודש כמו שביעית מוסיף חודש והוה חלק מי"ב חדשי השנה כן בשבת חלק י"ב מכ"ד ממילא הוה ק"ד שעות עד שבת. ומו"ש י"ב שעות של יום הוה קי"ו שעות וביום א' היה הז' להסגר ופטרה משעה התשיעית, בודאי דקודם א"א דלא יהיה ז' ימים, ואחר ט' אין רואין נגעים א"כ קי"ו וט' שעות ס"ה קכ"ה שעות, חלקם לרביע שעות הוה ת"ק רביעי שעות במכוון משום דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מת"ק:

חלק ז

(במדבר יב יג)
ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא. מה שהזכיר שם אל י"ל עפמ"ש המקובלים ובראשם האר"י ז"ל, שני שמות ה' ה' הם המקור והשרש לי"ג מדות הרחמים והשלש עשרה מדות מתחילין משם אל והוא נגד מדות הק"ו מהי"ג מדות שהתורה נדרשת, ובזה יובן מ"ש ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. התשכח אשה עולה ואומר בילקוט (ישעיה) שני מדות הרחמים שכתוב בו ה' ה' אל רחום וחנון הם עזבו אותי ומדוע זכר דוקא השני מדות והלא י"ג מדות הם אך תפס השני שמות שהם שרשים לכל הי"ג מדות וגם הם עזבו אותי וכ"ש שהענפים שהם יתר הי"ג מדות עזבו אותי וע"ז השיב בק"ו שהוא נגד שם אל הראשון מי"ג מדות ואמר התשכח אשה עולה וק"ו שאין להעלות על הדעת שה' ישכח אותך כי הסברא נותנת שגם אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך כי אין שכחה לפני. וק"ו כיון שאלה לא תשכחנה בודאי אנכי לא אשכחך. וזה מדת הק"ו בהוא הראשון לי"ג מדות וכן כאן ששמע מרע"ה מהקב"ה מדות הק"ו ואביה ירוק ירק ק"ו לשכינה זכר תיכף שם אל:

מה שאהרן פנה מצרעתו ולא כן מרים יש ליתן טעם עפמ"ש במ"ק מנודה מהו שינהוג נדוי ברגל ולא איפשטא. ולפ"ז י"ל דנזיפה אין לנהוג ברגל ושם אומר בענין אבלות ברגל יליף מכ"ג דתמיד אצלו כרגל, וממילא כיון שנזיפה שבעה ימים ילפינן ממ"ש ואביה ירוק ירק כמ"ש במ"ק שם באהרן שהיה כ"ג אין נוהג אצלו נזיפה ובטל הק"ו ולזה פנה מצרעתו תיכף:

תוכן העניינים

ארץ חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה