ארץ חיים· רבי חיים סתהון
כיבוד אם
הנני מציג פה שני גרגרים נפלאים מחידושי הש"ס כת"י להרב אדוני אבי ועטרת ראשי זצוק"ל למען תהיינה שפתותיו דובבות בקבר:
שבת דף ק"ד ע"א כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן רהב בהר סרו ורם. וכתבו התוס' ד"ה נבוב וז"ל תימה דאמאי נקט להו כיון דלא הוה בלוחות עכ"ל. ואפשר לומר דהכוונה היא דכתב שבלוחות היה נקרא בדרך נס בכל אופן שהיו תופסים אותם. דידוע שהלוחות היו מרובעות ארכן כרחבן ששה טפחים על ששה טפחים כדאיתא בב"ב דף י"ד ע"א (א"ה עי' שיטה מקובצת שם ובתוס' מנחות דף צ"ט פ"א ד"ה מלמד) והיו נקראים באיזה אופן שיסוב הלוח מימין לשמאל ומשמאל לימין ומלמעלה למטה ומלמטה למעלה ומפני הלוחות ומאחורי הלוחות. ולדוגמא נקט ג' תיבות הנז"ל שנקראים באופן כזה נבוב בה ר ורם ב סוכה דף ז' ע"ב אמר רבי יוחנן סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשרה יכו' כמאן כרבי וכו' ושקלו וטרו שם עלה טובא ומסקינן דלא דק ולחומרא ע"ש. וקשה לי טובא דכיון דבשיבסר נכי חומשא סגי. אמאי קא מטפי בשיעורא כולי האי. דשפיר הוה מצי למימר כ"ג בני אדם. ודוחק לומר דמשום דמספר כ"ד הוא יותר שלם החלקים משו"ה נקט ליה. ועוד קשה הא דנקט העשויה ככבשן ואמאי ש קאמר סוכה עגולה. והכי נמי קשה בברייתא שם אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויות. למה לא אמרו סתם סוכה עגולה. ועוד קשה למה לא נקט רבי יוחנן ג"כ דמיון שובך. ועוד קשה דאטו רבי יוחנן חושבנא בעלמא אתא לאשמועינן שאם רצונו לומר דהלכה כרבי דבעינן ד' אמות על ד' אמות. לימא הלכה כרבי. ואם ללמדינו דכל שיש בהיקיפו ג"ט וכו' או דכמה מרובע יתר על העיגול וכו'. הרי משניות ערוכות הן בעירובין פ"א ואהלות פרק י"ב. ועוד דאדרבה מדבריו לא משמע הכי כיון דלפום הנך כללי אין חשבונו מכוון. ואי לאשמועינן שצריך לרבע מתוכה הארבע אמות על ארבע אמות. טפי הו"ל לפרושי בהדיא ולומר סוכה עגולה צריכה להיות בכדי לרבע מתוכה ד"א על ד"א. וכדי ליישב כל הנז"ל לענ"ד. הנני מקדים קצת הקדמות בחכמת התשבורת. הקדמה א') בידיעת אלכסון המרובע נתנו חכמי התשבורת כלל. שכל מרובע נצב הזויות. הן שיהיה שוה הצלעות. הן שיהיה מרובע ארוך. לעולם אלכסונו הוא שורש למספר המקובץ משני שטחי המרובעים העשוים על שני צלעיו. והאריכו להוכיח כן גם במרובע הארוך. האמנם במרובע שוה הצלעות הדבר נראה לעינים וכמ"ש התוס' בסוגיין שאלכסון מרובע חמשה על חמשה הוא שורש למספר חמשים שהוא כפל מספר כ"ה של שטח אותו המרובע של ה' על ה'. והוא שוה לשני שטחי המרובעים העשויים על שתי צלעותיו. הקדמה ב') כל המספרים שבעולם הם שני מינים. האחד מספר נגדר והשני בלתי נגדר ואולם המספר הנגדר הוא שיש לו שורש מספר שלם שמהכאתו בעצמו יתהוה אותו המספר כמו התשעה וט"ז וכ"ה ול"ו ודומיהם. שמספר התשעה הווה מהכאת השלשה בעצמם. וכן הט"ז מהכאת ד' על ד'. והכ"ה מהכאת ה' על ה'. וכן הרבה. ואמנם רוב המספרים הם בלתי נגדרים שלא ימצא להם לעולם שורש מדוקדק כמו מספר יו"ד י"א י"ב י"ג וזולתם רבים. שאין לך שום מספר ידוע שמהכאתו בעצמו יתהוה יו"ד ולא י"א ולא י"ב וכו' ולעולם אי אפשר לעמוד בצמצום על שורש מספר הבלתי נגדר אלא על צד הקירוב וכמו שיתבאר. הקדמה ג') אם תרצה לידע שורש מספר הבלתי נגדר בקירוב. תדע מספר הנגדר היותר קרוב לו מלפניו וכן מספר הנגדר היותר קרוב לו מאחריו ועל פיהם תדע בקירוב שורש מספר המבוקש לפי מה שהוא עודף על מספר הקודם לו או פוחת ממה שאחריו. המשל. רצינו לידע שורש י"ג הנה הנגדר הקרוב לו מלפניו הוא ט' ושורשו ג'. ומספר הנגדר שאחריו הוא ט"ז ושורשו ד'. וההפרש ביניהם ז'. ולפי שמספר י"ג המבוקש עודף על הט' ארבעה ארבעה. א"כ נאמר ששורש י"ג בקירוב הוא ג' וארבעה חלקים מז' בשלם. וכן אם תרצה לומר שלפי שמספר י"ג הוא פחות מט"ז שלשה א"כ יהי' שורש י"ג ארבעה חסר שלשה שביעיות. משל אחר. רצינו לידע שורש מספר ל"ב. הנה מספר נגדר הקרוב לו מלפניו הוא כ"ה ושורשו ה'. והנגדר שאחריו הוא ל"ו וביניהם י"א ולפי שמספר ל"ב הוא עודף על הכ"ה ז'. א"כ יהי' שורשו ה' שלימים וז' חלקים מי"א בשלם. או כלך לדרך זו שורש הל"ו הוא ששה ולפי שמספר ל"ב חסר מן הל"ו ארבעה א"כ יהי' שורש הל"ב ששה שלימים חסר ד' חלקים מי"א בשלם. והטעם לזה פשוט שמאחר ששורש הכ"ה הוא ה' ושורש הל"ו ו' א"כ ידענו שבעבור הי"א העודפים בל"ו על כ"ה ניתוסף השורש אחד שלם א"כ לכל אחד שנוסף על הכ"ה ראוי שיוסיף שורשו על שורש הכ"ה אחד מי"א בשלם. וכן לכל אחד שנגרע מל"ו ראוי שיפחות שורשו משורש ל"ו אחד מי"א בשלם. וכבר הודעתיך שכל זה על צד הקירוב. ודע שיש אופן לצמצם ולדקדק יותר השורש ולהתקרב יותר א האמת על ידי שתוסיף על המספר המבוקש שורשו זוגות סיפרי"ש וכמ"ש הראשונים ז"ל וכל מה שתוסיף יותר זוג סיפרי"ש תחקרב יותר אל האמת. אבל לעולם א"א לעמוד על האמת בכיוון אפי' אם תוסיף לבלי תכלית ולכן אין ראוי למחשב לטרוח יותר. כ"ש במספר קטן שאין בו אלא קירוב מעט שאין לחוש לו אלא במספר מרובה הקדמה ד' שהכלל דכל שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח אינו מדוקדק בהיקף של העגולה שהוא מקו אחד לבד מבלתי שום זוית. והדבר נראה לעין שהרי תמונת המשושה והיא הנעשית בתוך העגולה מששה צלעות וששה זויות. הדבר ידוע שכל צלע אחד מששה צלעותיה הוא בכדי חצי אלכסון העגולה. והמופת על זה שאם תמשוך בתוכה ג' אלכסונים שכל אחד ואחד הולך מזוית אחת שבה עד הזוית שכנגדה כזה יתהוה בתוכה ששה משולשים שכל אחד מהם שוה הצלעות והזויות שהרי הזוית הפנימית של כל אחד מהם היא שתות העגולה והיא ס' מעלות מש"ס מעלות של היקף העגולה. ולפי שכל משולש שבעולם קיבוץ שלש זויותיו יחד הם בכדי שני נצבות שהם ק"פ מעלות. א"כ כשתגרע ס' מעלות שיעור זוית הפנימית מק"פ. ישאר ק"ך מעלות שיעור שתי הזויות החיצונות. ולפי שאילו שתי הזויות החיצונות הם שוים זה לזה לפי שכל אחת מהם היא נוכח חצי האלכסון. א"כ מוכרח הוא שכל אחת מהם חצי הק"ך מעלות שהוא ס' מעלות. א"כ מבואר מזה שהם שוים לזוית הפנימית. ולכן יחויב בהכרח שגם הצלע המקביל לזוית הפנימית והוא צלע המשושה הוא ג"כ בכדי חצי אלכסון העגולה המקביל לשתי הזויות החיצונות מאחר שהיא שוה להם. ולפי שהמשושה הוא בנוי מששה צלעות שכל צלע מהם בכדי חצי האלכסון א"כ מבואר נגלה מזה שהיקף המשושה בכללו הוא בכדי ג"פ מאלכסון העגולה. ומעתה הדבר פשוט שהעגולה הקוית ר"ל שהיא מקו אחד לבד המקפת סביב המשושה היא גדולה מהיקף המשושה וזה דבר הנראה לעין מאחר שכל צלע אחד מששה צלעות המשושה יקיף בו קו עקום של העגולה והוא גדול מצלע המשושה שהוא קי ישר והוא היותר קצר שבין שתי הנקודות וכמו שגדרוהו הראשונים. ואולם שיעור הקו המקיף בעגולה ביחס אל האלכסון שיערו חכמי המדות שהוא ג"פ ושביעית פעם בקירוב וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ פ"א דעיריבין ולכן כל החכמים נהגו בחשבון ג"פ ושביעית שהוא קצר וטוב וקרוב ל האמת ואין בו אלא קירוב מעט שאין לחוש לו ובפרט במספרים המועטים שהם למטה ממאה. והנה אין ספק שלא נעלם מרז"ל זה שהיקף העיגול עודף על ג"פ מאלכסונו שמלבד מופת חותך הנז"ל הנה גם בניסיון קל יכול אדם לעמוד עליו ע"י חוט המדידה וכמ"ש התוס' בעירובין דף י"ד. ומה שלא חשו לזה נ"ל לפי שבימיהם כל דברים העגולים שלהם או רובם הן בבנין הן בכלים היו לטושים ומחודדים בזויות וצלעות סביב. שהדבר ידוע שלשלימות יופי העיגול בעמודים או בקורות או בבנינים או בכלים כל שהעיגול עשוי מצלעות וזויות סביב הוא יותר יפה ומהודר וכמו שגם באבנים יקרות ספיר ויהלום והקורא"ל וכיוצא כל שירבו ללטוש עיגולו בצלעות וזויות יהי' יותר יקר הערך ונחמד למראה. ואמנם לכובד המלאכה ולמיעוט ההוצאה. הנה רוב האבנים יקרות המה לטושים בששה צלעות וששה זויות. וכן רוב בנינים של הראשונים העגולים או הכלים היו עשוים על תמונת המשושה ונראה שגם הים שעשה שלמה לשלימות יופי מלאכתו והוא מנחושת מוצהב לא עשאו עגול מקו אחד לבד אלא לטוש ומחודד על ששה צלעות וזויות ולכן דייק הכתוב יפה בחשבונו שאמר עשק באמה וכו' וקו שלשים באמה וכו' וצ"ל שהי' עגול ממש מבפנים ומבחוץ משושה כמו צורה הנז"ל שהוא יותר יותר יפה. וזה העיגול המשושה הוא שאמרו עליו רז"ל כל שיש ברחבו טפח וכו' וכמו שהוא באמת בדיוק כנז"ל יען שהוא הנהוג יותר אצלם בכל דברים העגולים. ועם שבאחת ימצא כמה עיגולים שהם לטושים יותר לשמונה או לי"ב או לכ"ד צלעות או יותר. וגם ימצא עיגולים בלי שום זוית. מ"מ הם ז"ל שיערו בדבר המצוי יותר ונ"ל שלזה כיוונו ז"ל בעירובין דף הנז"ל כשאמרו מנא ה"מ דכל שיש בהיקיפו ג"ט וכו' והביא רבי יוחנן ראי' מים של שלמה. ולכאורה הדבר תמוה מה זו שאלה מנה"מ על דבר הנמדד ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דמשום דקי"ל להש"ס דהא דכל שיש ברחבו טפח וכו' אינו צודק בעיגול האמיתי שאין לו זויות כלל רק בעיגול הלטוש ובעל ששה צלעות ואהא קבעי מנה"מ דכל היכא דאמרינן עגול סתם שפיר מפרשינן ליה בבעל ששה קצוות ואמרינן ביה כל שיש ברחבו טפח וכו' דלכאורה שם עגול לא יצדק ע"ז ואהא מייתי שפיר מיש"ש שקראו הכתוב עגול סתם ואפ"ה כתב ביה וקו שלשים באמה וכו' ומזה אנו למידים דסתם עגול הכי הוה. ומשו"ה כשבאו אחרים ור' יוחנן לדבר מדין סוכה העשוי' בעיגול ממש מקו אחד לבד מבלתי שום צלע וזוית. לא אמרו סוכה עגולה סתם דהוה משמע בעלת צלעות וזויות כסתם עגול שבש"ס ולכן הוכרחו לדמותה בפירוש לשובך וכבשן שהם דברים עגולים שאינם עשוים לנוי כלל. ואין דרך לעשותם לטושים מצלעות וזויות סביב וזהו שאמרו אחרים פסולה לפי שאין לה זויות ומשמע שאם היא בעלת ששה צלעות וששה זויות מודו דכשירה. ור' יוחנן כשרצה לדבר ג"כ בדין סוכה העגולה ממש בלי שום צלע או זוית לא רצה לומר העשוי' כשובך. לפי שגם בשובכות יש נפש רחבה שעושה שובך בזויות וצלעות סביב לנוי. ואחרים לא חששו לזה שסמכו על מה שסיימו בסוף דבריהם פסולה לפי שאין לה זויות ור' יוחנן לא בעי למימר הכי דהא לדידי' כשירה היא ולא שייך למימר הך טעמא ומשו"ה בחר בקיצור ונקט העשוי' ככבשן שהוא דבר ידוע שאין מי שיעשה כבשן אלא עגול ממש בלי שים זויות בכדי שתהי' האש שולטת בכל סביביו בשוה ולא יהיו אותם חרסים שבזויות רחוקים ואותם שאצל הצלעות קרובים. וכ"ש שאין מקום כלל להתנאות בכבשונות והיינו דאתא ר' יוחנן לאשמועינן דאע"ג דקיי"ל כל שיש ברחבו טפח וכו' אל תטעה בסוכה כזו להכשירה בשיעור היקף שבסר נכי חומשא דמילתא כדנא דאורייתא צריך לדקדק בשיעורה לחומרא ולכן צריך עכ"פ שיהיו כ"ד בני אדם מקיפים אותה מבחוץ. והטעם דמאחר דבעינן שתהיה בכדי לרבע בתוכה ד"א על ד"א. ואלכסון ריבוע זה הוא שורש ל"ב אמות שהוא כפל שטח מרובע הצלע שהוא ט"ז אמות. וכבר הודעתיך למעלה ששורש ל"ב הוא חמשה וז' חלקים מי"א. וכשנוסיף על זה אמה מזה ואמה מזה בעודף לישיבת האנשים מבחוץ. יהי' האלכסון הראוי להכשר סוכה זו שבעה אמות וז' חלקים מי"א באמה. וכשנכה זו בשלשה פעמים ושביעית. לדעת היקפה. הנה השבעה אמות יהיו כ"ב והשבעה חלקים מי"א יהיו כ"ב חלקים מי"א באמה שהם שתי אמות שלימות ועם הכ"ב אמות שבידינו הרי כ"ד אמות שלימות שצריך שיהי' בהיקף סוכה זו מבחוץ כדי להכשירה בדיוק יציב ונכון. ודע שהגם ששורש ל"ב הוא באמת עודף מעט על חמשה וז' חלקים מי"א. מ"מ הנה לנגד זה חסר בהיקף משלשה פעמים ושביעית באלכסון שלפי דקדוק החשבון הוא חסר מעט משביעית. ועם ששנים הקרובים האלו אינם משלימים זה לזה מ"מ לא יוותר ביניהם אלא דבר דק שאין לחוש לו. ודע דהך כללא. דכל שיש ברחבו טפח וכו' צודק בדיוק בעיגול המשושה הנז"ל אבל הכלל דכמה מרובע יתר על העיגול רביע צודק בו בדיוק בחוט המקיף ולא בשטח. ואמנם בעיגול בעל י"ב צלעות יוצדק הכלל הנז"ל בשטח ולא בחוט המקיף עכ"מ ותע"ד: