אריה דבי עילאי (שס)· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ
על קידושין דף נה.
תוס' ד"ה אמר ר' אושעיא כו' עיין מ"ש מהרש"א דהתירו חכמים לגזול כדי להוציאה מידי הקרש כו' הנה לכאורה אינו מובן כיון דלר"ב בשוגג לא שייך מעילה א"כ אין החשש רק שמא ומעל במזיד א"כ קשה לענין עה התירו חכמים כך בשלמא בלא דר"מ דנימא דיש מועל אחר מועל שייך שפיר דיתירו חכמים לאחד לגזול כדי למנוע רבים מעון דאל"כ יכשלו הרבה בני אדם דימעלו זא"ז אבל כיון דלר"מ במזיד כבר יצא לחולין א"כ מה חילוק יש בין כש גזיל הראשון או כשימעל אחר כיון דלא ימעול רק אחד ולא יותר א"כ לענין מה ית רו חכמים בכה"ג להראשון שיגזול. אך אפשר ע"פ מ"ש התוס' בד"ה אין מועל אחר מועל דשנהנה כ"א רק בטובת הנאה בפר שייך מעילה ויש מועל אחר מועל וע"פ מ"ש מהרש"א בתוס' דף נ"ד ע"ב ד"ה לא אמרו אלא לענין אכילה א"כ לק"מ:
ע"ב תוס' ד"ה אשתכח בת שנתה כו' אבל לעיל כו' יש לתרץ קו' התוס' הלז כך ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ודלמא בשם הר"ש מקוצי דח"ל שיתנה כו' שמא היום או למחר כו' ולכאורה קשה דיהנה ג"כ בפירוש כך דאם נתוודע לבעל האשם יהי' שלמים אך דמ"מ י"ל דאין החשש שמא כבר נתוודע לבעל האשם רק שמא יתוודע לו אח"כ וע"ז לא שייך תנאי רק דהלא יוכל להמתין שלשה רגלים דמסתמא בעל האשם לא יעבור בבל תאחר וגם אפשר ברגל אחד דמסתמא לא יעבור בעשה משא"כ זה שמצא הבהמות דאינו יכול להקריב קידם הרגל ודאי אינו עובר אף בעשה אך די"ל דקו' הגמרא כיון דבהמשנה אינו נזכר תקנה לו להמתין על רגלים ולפ"ז מתורץ קו' התוס' דלא מצי למיפרך אשתכח בת שתיים כו' די"ל דמצי להמתין עד הרגלים כנ"ל ואין להתעקש ולומר דתקנה זו להמתין על הרגלים אינו תקנה דאילו יעבור בעל האשם על בל תאחר כו' י"ל דז"א כיון דהיא מלתא דלא שכיח לעבור על בל תאחר לא חיישינן: