אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מה · ד)
ומכבר אמרתי לזה כדמות ראי' דאדרבה המ"ע היא באכילת כל הפסח והקדשים והמנחות דאל"כ יקשה. מ"ט הדין דאין שוחטין פסח על היחיד והטעם משום שיבוא לידי נותר. ליתי עשה דעשיית פסח ולדחי ל"ת דלא תותירו שידחה הל"ת בשב ואל תעשה. וכה"ג כתב המנח"ח במצוה צ' לפרש דברי הש"ס (בפסחים דף נ"ט) דאמר ר"י בנו ריב"ב אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה טובל ואוכל בקדשים לערב. ופריך הש"ס מאי אולמא דהאי עשה. היינו דאכילת קדשים. מהאי עשה דהשלמה ומשני דמעלה ומלינה בראשו של מזבח. והק' שם הא גם בראשו של מזבח עובר על לאו דל"י חלב חגי ע"ב. ותי' דעשה דוחה ל"ת דל"י. ול"ש דל"ה בעידנא דאדרבה העשה מקיים קודם שעובר אל"ת. וכ"ה ממש בזה. ועיי"ש שכתב דגם למ"ד אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. אפ"ל דבכה"ג שהל"ת נדחית בשב וא"ת נדחה. וע"כ דהמ"ע דאכילה היא על כל הפסח. וא"כ כיון דהיחיד לא יכול לאכלו כולו. נמצא דלא יקיים המצוה. וא"כ אין מ"ע בשחיטת הפסח כלל כיון דלא יוכל לאכלו שעיקרו לא בא אלא לאכילה. אכן באמת אין ראי' זו כדאי להכריע מכמה טעמים. ועי' (בדף צ"א ע"א בפסחים) וברש"י ז"ל במתני' שם וברמב"ם (פ"ב מה' ק"פ ה"ב):