אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מד · יב)
ולפליאה אצלי על כתה"ג. דאין נ"מ כלל בנידון דידן משי' התוס' רי"ד ז"ל והחולקים עלי'. דהלא אף אם יש שיעור מדאורייתא למצות נתינה, מ"מ לא הפסידו הלוי כלל לכהן. דהלא אף דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרו"ג. אינו רק חלק המעשר אבל שאר הכרי של בעה"ב חייב כמבואר ברש"י ז"ל שם ע"ב. א"כ נמצא דלא הפסידו כלל. דגם עתה על בעה"ב להפריש. ולתוס' רי"ד ז"ל עלי' להפריש כדי נתינה. ולהחולקים חטה אחת. ומה זה שכתב כת"ה דאין סברא שיקנסו על שהפסיד לכהן אותה חטה. דהרי גם חטה לא הפסידו. ולומר דנ"מ היכא דהקדמה דמעשר הי' רק בשבלין. וחלק בעה"ב כבר נתרם מלבד דדוחק הוא. עוד לא פשוט הוא דבכה"ג איכא לאו דלא תאחר כיון דע"י ההפרשה נפטר המעשר מתרו"ג. ואיך כתב רש"י ז"ל דגרם לעבור על ד"ת. ובעיקר מ"ש להכריח דכל הני ראשונים ז"ל חולקים אתוס' רי"ד ז"ל. דאל"כ דילמא הא דתני דיש לה שיעור לתרומת מעשר כתרומה היינו לענין מצות נתינה דיש גם לתרומה שיעור מה"ת. לדעתי אין מזה הכרע. דאם אין להפרשת תרומה שיעור מצד עצמה. לא שייך למתני דשוה לה תרומת מעשר לענין נתינה. דחלוקין הן לגמרי דתרומת מעשר. נתנה בה תורה שיעור בהפרשה.. להוציא מידי טבל. וממילא הוא חלק הכהנים וצריך ליתן מה שהפריש. ובתרומה גדולה אין בה שיעור בהפרשה להוציא מדי טבל. ורק מצד מצות נתינה. ובפרט לשי' הרמב"ן ז"ל דהפרשה ונתינה הן שתי מצוות. וכבר כתבו האחרונים להסביר בזה גם דיני' דתוס' רי"ד ז"ל. א"כ נמצא דחלוקין הן. דבתרו"מ יש שיעור להפרשה. ואין שיעור כלל מצד הנתינה. ובתרו"ג השיעור רק מצד נתינה ולא מצד ההפרשה. והפרשה ונתינה שתי מצוות הן: