אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מד · ח)
אכן מה שנ"ל בזה. דלא דמי האי ניתק לעשה לדעלמא. דלא שייך לומר דאיכא מלקות בלאו הניתק לעשה אם לא קיים לעשה למ"ד קיימו ולא קיימו או כשביטלה למ"ד בטלו ולא בטלו. רק היכא דחייבתו תורה לקיים עשה בתר עבירת הלאו כגון באונס שגירש או בלא תכלה דפאה או בלאו דלא תגזול. דהתם קיום העשה הוא ענשו של הלאו. כאילו אמרה תורה אם עברת על הלאו עשה זאת והנצל. ואין עבירת הלאו נגמרה עד שיבטל לעשה או שלא יקיימה וכ"ז מבואר ברש"י ז"ל שם.. משא"כ בלאו דהקדמה מה שניתקה התורה לעשה דמכל מתנותיכם תרימו. אין הכוונה שעל המקדים לקיים העשה בתר עבירת הלאו. דהרי העשה כתיבא רק בלוים שהם יתרמו תרומה גדולה מן המעשר. ואיך שייך לומר דבמאי שיתרום הלוי ינתק הלאו שעבר הישראל. ואם לא יקיים הלוי להעשה או יבטלה ילקה הישראל אתמהה. וע"כ דמאי דהוי בכאן לאו הניתק לעשה. היינו דהוי כמו לאו דתמורה שניתקה תורה לעשה דוהי' הוא ותמורתו דהוי ג"כ עשה דממילא וכמ"ש תוס' בחולין דפ"א. והיינו דניתקה התורה הלאו ממלקות ורק העשה דממילא היא ענשו של הלאו וכן הוא כאן בלאו דל"ת ניתקה התורה אותו ממלקות. והוי כאילו אמרה תורה אין בלאו זה אלא מה שאמרתי לך. דהיינו בתמורה מה שיהי' שניהם קודש. ובכאן שיתרום הלוי תרומה גדולה. אבל בוודאי לא שייך לומר דמלקות הישראל העובר. יהי' תלוי בקיום וביטול העשה אצל הלוי וע"כ דלגמרי נתקה אותו התורה ממלקות: