אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מג · ד)
והנראה בזה לתרץ דברי הטו"א ז"ל. דבאמת צריך להבין דעתו דמהניא שאלה במעשר בהמה. דמאי מהני אם ישאל ויעקור דיבורו למפרע כיון דמאלי' הוא קדוש. ונראה דהסברא כך היא. למאי דמבואר בבכורות שם (דף נ"ח ע"ב) יכול הי' לו מאה ונטל עשרה. עשרה ונטל אחד יכול יהי' מעושרין ת"ל עשירי ואין זה עשירי. ומבואר מזה דבעינן דוקא שיהא מנין לשם מעשר ואז הוי על העשירי קדושת מעשר. ופשוט דאף אם העביר הצאן בפתח הדיר ומנה א' ב' עד י'. ולא הי' בדעתו כשמנה. לשם מעשר להקדיש העשירי. בודאי לא שייך במנין כזה שלא הי' במחשבה לשם מעשר כלל. דנימא דהעשירי מאלי' קדוש. וגם דיפטרו במנין הראוי. דלא הוי מנין מעשר כלל. וא"כ כיון דלא קדוש העשירי. אם לא בירר ע"י מנינו מי הוא העשירי. שקרא ומנה א' ב' עד ט' ונברר מאלי' העשירי ושיהי' מנינו כולו לשם מעשר דוקא. נמצא דגם העשירי אף שגזה"כ הוא שקדוש מאלי' אף אם לא קרא שם עשירי. מ"מ ע"י מנינו התשעה הוברר להיות עלי' שם עשירי. ומה לי אם קרא עלי' שם עשירי בהדיא. או דע"י שקרא להיוצא בתשיעי תשיעי. ממילא גרם ובירר בזה דעל הבא אחרי' הוה שם עשירי וממילא שוב קדיש מאלי'. אבל כיון שע"י מנינו הוה עלי' שם עשירי ועי"ז קדיש. שוב מהני שאלה דהוי ככל הקדש פי' דעלמא דמהני שאלה. והכא נמי ע"י המנין שלו נתקדש העשירי וע"י שאלתו באמת עוקר כל עיקר מנינו שהי' לשם מעשר ועי"ז נתקדש העשירי. וזה לא קשה דאיך שייך שאלה אמנין דהוי מעשה ולא דבור. דז"א. דהמנין בעצמו אינו כלום בלא מחשבת עשורי. ונמצא דעיקר הוא דבורו ומחשבתו וע"י שאלה הוי למפרע כמנין בעלמא שלא במחשבת מעשר. וממילא לא שייך דיהי' העשירי קדוש מאלי' דכ"ז דוקא אם מנה תשעה ובמחשבת מעשר, משא"כ כאן דע"י שאלתו עוקר מנינו למפרע. ואין על עשירי שם עשירי כלל. ולא שייך גם דין דמנין הראוי בזה. דכ"ז אם הי' מנין לשם מעשר, אבל כאן דעוקר המנין למפרע. ל"ש בזה יעבור ולא שכבר עבר. דעקר מחשבת מעשר ממנינו למפרע. ולא עבר תחת השבט לשם מעשר כלל. ומנין כזה אינו כלום לפטור. וא"ש סברת הטו"א ז"ל דמהני שאלה. ולא תקשה גם מש"ס דף ל"א דלא קאמר גבי מעשר מגו דאי בעי מתשיל עלייהו. דאף דמהני שאלה. מ"מ ל"ש דיפטרו במנין הראוי כמ"ש. וא"כ כשישאל יצטרך תו לעשר מחדש. ולא ירויח כלל מזה ולא הוי מגו. וא"ש: