אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מב · ה)
אפס כשאני לעצמי נלע"ד דיש עוד מקום עיון בזה. דהנה קיי"ל בעלמא דאם מגביה דבר של חבירו ע"מ לחסרו מן הבעלים ולאבדו. נעשה עלי' גזלן תכף בהגבהה ונתחייב בהשבה. וכמבואר בש"ס גיטין (דנ"ג ע"ב) גבי מנסך למ"ד מנסך ממש. דמשו"ה לא אמרינן דקלב"מ. דמעידנא דאגבי' קניא מתחייב בנפשי' לא הוי עד שעת ניסוך. והיינו דבהגבהתו ע"מ לנסך. כיון דהוא לחסר מן הבעלים נעשה גזלן. ועי' תורת גיטין שם. וכן מבואר בב"ק (דף צ"ח ע"א) גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול דקאמר וה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידי' מגזל גזלי' השבה בעי מיעבד. ויעוי' בחו"מ סי' שפ"ו ובש"ך שם. וא"כ אם באמת שייך גזילה ממש במעכב מתנות כהונה. וקי"ל בכ"מ דאינו נעשה גזלן רק בעושה מעשה גזילה בקנין דאז נעשה גזלן ונתחייב בהשבה. אבל המזיק ממון חבירו ולא עשה קנין כלל ולא שקלי' גם בידי'. זהו רק מזיק ולא גזלן. ומזיק לחוד. וגזלן לחוד. והוא פשוט ומבואר בכ"מ. וביחוד בש"ס דב"ק דצ"ח שם דמחלק בין אדיי' אדויי לשקלי' בידי'. וא"כ אם נאמר דשייך במעכב מתנות כהונה גזל ממש וא"כ אם הגבי' או נטל בידי' ע"מ לשרוף ולאבד. תכף נעשה גזלן בהגבהתו כמו בעלמא במגבי' חפץ חבירו ע"מ לאבדו. ומתחייב תכף בהשבה מעליא. דהוי גזלן גמור בקנין גזילה. וכששרף אח"כ ביטל ממש לעשה דהשבה. וא"כ משכחת לה שפיר בבטלו בכה"ג והדר תקשי קושי' ה"גדול" ז"ל. ועי' כתובות דף ל' ע"ב). וע"ע בס' ים התלמוד בריש ב"ק דכ' ג"כ בכה"ג: