אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן מא · ו)
ואמרתי בההוא ענינא דבר חדש. והוא. דלכאורה יש להבין במאי דקאמר הש"ס שם דאיכא בינייהו איש דאמר לאשה אקפי לי קטן. ובתוס' כתבו דה"ה דהו"מ למימר אקפי לי גדול אלא שהגדול לא יניח עצמו להקיף עיי"ש. וקשה דאמאי לא אמר איש דאמר לאשה אקפי לי. ובזה ל"ש תי' התוס' דאינו אומר לעשות כן באחר כמובן. דלמ"ד דכל היכא דשליח לאו בר חיובא מחייב שולחו. א"כ ה"נ הו"ל כאילו הקיף את עצמו וחייב. ולמ"ד כל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מחייב שולחו. ה"נ לא אמרינן בזה שליחות ופטור ובשיטה מקובצת שם תי' בשם הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל מה שהקשו תוס' דלימא איש דאמר לאשה אקיף לי גדול משום דבכה"ג כיון דאי בעי גדול לא עביד דכו"ע לא מחייב שולחו דלאו שליחותי' עביד אלא שליחותי' דניקף עיי"ש. ואכתי תקשי דלימא דאמר לאשה אקפי לי ולכאורה אפ"ל למאי דמבואר בש"ס דמכות (דף כ' ע"ב) דאחד המקיף ואחד הניקף חייב דלא תקיפו שנים במשמע א"כ באיש דאמר לאשה אקפי לי. אף דלא נימא בזה שליחות. מ"מ עכ"פ חייב משום לאו דניקף, ורק דאם נאמר שליחות הו"ל כאילו הקיף את עצמו ולוקה שתים כמבואר במכות שם. עכ"פ לא הוה נ"מ גדולה כ"כ. ולזה אמר אקפי לי קטן דלחד מ"ד מחייב שולחו ולאידך לא מחייב שולחו. ועוד שהרמב"ם ז"ל לא הביא לפסק הא דמקיף לעצמו חייב שתים. ועי' במנחת חינוך מצוה רנ"א שכ' דנראה דלא ס"ל כן. וא"כ א"ש מאד:
אמנם שבתי וראיתי דאכתי קשה. למאי דמבואר בש"ס דמכות שם דאין הניקף לוקה רק במסייע להמקיף. ופרש"י ז"ל מזמין השערות להמקיף דאל"כ הו"ל לאו שאין בו מעשה. א"כ אכתי הו"ל לש"ס בב"מ שם למימר נ"מ באמר לאשה אקפי לי. ובאופן שלא סייע בהקפה. ואם נאמר בזה שליחות והו"ל כאילו הקיף את עצמו.. א"כ מחייב בודאי אחת אף לדעת הרמב"ם ז"ל. ואי לא נאמר שליחות בזה. לא מחייב כלל דאף דעכ"פ עבר על לאו דניקף. מ"מ לא מחייב כיון דלא סייע הו"ל לאו שאין בו מעשה: