אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לח · ו)
עוד האריך כת"ה במכתבו לפרש כונת התוס' שהקשו דבמעידין עלי' שהוא מצרי שני דלא באו לפסול זרעו נפסול להעדים. והקשה המהרש"א ז"ל מנ"ל לתוס' ז"ל דלא יהי' כן לקושטא דמילתא. וכ' כת"ה דהתוס' הכריחו דין זה דאין בהם דין הזמה מש"ס דגיטין דנ"ט ע"ב דאמר ר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ופריך מ"ש לוי אחר לוי דאיכא פגם שניהם דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא. כהן אחר כהן נמי אמרי חד מיינייהו לאו כהן הוא. כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא. הכא נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא אלא אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעי' הכ"נ אמרי גרושה או חלוצה נסיב ואחלי' לזרעי'. סוף סוף לוי מי הוה. וקשה לכאורה מאי נ"מ מזה לדינא אי איכא פגם ראשון לחוד או פגם שניהם. וי"ל דנ"מ בבן אחר האב. דבכהן אחר כהן דליכא רק פגם ראשון. א"כ בן אחר האב מותר לקרות. דליכא בזה פגם ראשון. דאם אבי' אינו כהן. א"כ הבן ג"כ אינו כהן. משא"כ בלוי אחר לוי דאיכא גם פגם שני. גם בן אחר האב אסור לקרות. דעכ"פ איכא פגם שני. די"ל ממזרת או נתינה נסיב ופסלי' לזרעי'. ואי נימא דעדים שמעידין באחד שהוא מצרי שני והוזמו. יעשו מצריים שניים. א"כ גם בכהן אחר כהן יהי' אסור לקרות בן אחר האב דמשכחת לה שפיר שהאב נפסל מכהונה והבן יהי' כהן. כגון שנצטרף האב עם עוד אחד להעיד באחד שהוא מצרי שני ונעשו זוממין. ונעשה האב מצרי שני. והבן נשאר בכהונתו. ואכתי גם בבן אחר האב איכא פגמו של ראשון ומוכרח מזה דגם במעידין שהוא מצרי שני לא נפסול להעדים. עכ"ד כת"ה: