אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לח · ג)
עוד הקשה הריטב"א ז"ל מובא בתוס' רעק"א ז"ל על מ"ש התוס' בד"ה בעינן כאש"ז לעשות וליכא וז"ל קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כי אם לפוסלו אם כן נפסול. וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו כאש"ז לו ולא לאשתו עכ"ל. וע"ז כתב הריטב"א ז"ל דלא מחוור דדוקא בבנו דכרעי' דאבוה הוא. שייך לומר בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. אבל באשתו דל"ש זה. כיון דבדידי' מקיים שפיר כאש"ז. קרינן בזה כאשר זמם לעשות לאחי'. ולר"ל כיון דנגדו נוכל לקיים כאש"ז אף דלא נוכל לקיים נגד אשתו קרינן שפיר כאש"ז לעשות לאחי'. וצריך לקיים בהו כאש"ז. ועי' בתוס' כתובות דל"א ע"א ד"ה זר. ובגליון רש"א שם בשם הר"ן עיי"ש. וצריך להבין באמת דעת תוס' ז"ל. דהאיך מדמי זרעו לאשתו. ובתוס' רעק"א שם ה"ר להריטב"א מדלא קאמר הש"ס האי טעמא דלו ולא לאשתו גם גבי בן גרושה דהי' מספיק גם למצרי שני. וע"כ דלא דמיא אשתו לזרעו בזה. יעוי"ש: