אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לז · יב)
וראיתי לכת"ה שי' בקונטרסו שכתב דדברי השואל בתשו' שיבת ציון מובאים ג"כ בחח"ס חאהע"ז סי' ק"נ והוא הגאון מהר"ם מינץ ז"ל מאובן ישן ובסי' קנ"ב שם היא תשו' הגאון רעק"א ז"ל למהר"מ מינץ ז"ל. ודחה שם סברתו מהא דאסורה לבועל ולתרומה כ"ז שלא שתתה אף אם צווחא טהורה אני כמ"ש בב"ש סי' י"א ס"ק י"ב ובמלמ"ש פ"ב מה"ס הי"ב. וע"ז כתב כת"ה דמהא דאסורה לבועל אף דהוא טוען ברי. אין ראי' כ"כ די"ל דעיקר מה דנאסרת לבועל הוא משום שנאסרת לבעל דהא אנוסה שריא לבועל כמבואר בכתובות ד"ט יעוי"ש ובמל"מ שם ובב"ש שם. אמנם מתרומה לכאורה צדקו מאד דברי רבינו הגרע"א ז"ל דמוכרח דגם היא קיימא באיסור דונטמאה אף דברי לה שטהורה היא. ולפי"ז קשה מש"ס דסוטה (דכ"ח ע"ב) דקאמר וכ"ת כהונה ל"צ קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה תרומה נמי לא תבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה. וקשה אמאי לא אמר דאי לאו קרא הו"א דוקא לבעל ולכהונה אסורה משום דספק אצלם. אבל לתרומה דאין נפ"מ אלא לדידה לחוד סד"א דמהני ברי שלה. ומשו"ה גלי קרא דטמאה בהחלט אף שטהורה היא ול"מ ברי דידה. אע"כ דגם השתא דגלי קרא שריא לאכול תרומה בצינעא. ושפיר פריך הש"ס ומוכח כמהר"מ מינץ. עכ"ד:
ולא אבין איך נוכל לומר כזה לחלק באיסור אכילת תרומה בין בצינעא לפרהסיא ואם באמת מהני ברי דילה וכמו שהביא כת"ה מכתובות (דכ"ב ע"ב) גבי ניסת לאחד מעידי'. א"כ אמאי אסורה בתרומה. וע"כ דבכאן גזה"כ הוא שאסרה התורה את הספק ואף היא בכלל האיסור. ומה שהקשה מהא דאמר תרומה נמי לא תבעיא קרא. י"ל דכוונת הש"ס דאי נימא דעיקר מה דמצרכינן לקרא לאיסור תרומה. הוא משום דלגבה לא ידעינן שגם היא בכלל האיסור א"כ אכתי כהונה גופה בעי קרא משום דידה. דגם היא מוזהרת. וע"כ מקרא דונטמאה דידעינן דאסורה לבעל. והכתוב אסר את הספק כודאי וקרי לה טמאה ידעינן דגם היא בכלל האיסור. כיון דגם אם כלפי שמיא גלי דטהורה היא מ"מ עובר הבעל באיסור עשה. וכמ"ש תוס' שם (דכ"ח ע"א). א"כ ממילא גם תרומה ל"צ קרא. וכן צ"ל באמת לדברי הירושלמי שמובא בתוס' שם שא דכ"ט ד"ה שכן דלא מצריך באמת קרא לכהונה ולתרומה ויליף מהא שטימא אותה הכתוב לבעלה. ויקשה באמת איך ילפינן איסור לגבה מהא שאסורה לבעלה. וע"כ או דידעינן מאיסורא דבועל כמ"ש הגרעק"א ז"ל או דמהא דעשאה הכתוב לודאי טמאה ידעינן גם זה דגם היא בכלל האיסור. וא"ש: ובזה אומר שלום לו בנפש תדרשנו לטובה ולברכה כל הימים: יחיאל מיכל ראבינאוויץ