אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לז · ד)
ואגב ראיתי עתה להגאון רעק"א ז"ל במשנה ז' פ"ג דשבועות שהקשה שם על הש"ך ז"ל בסי' רל"ח ס"ק כ"ב שכתב לחלק לסברת המחבר ז"ל בין אם שבועה שני' היתה כראשונה כמו שלא אוכל שלא אוכל דאז אמרינן בזה דאם נשאל אראשונה חלה שני'. ובין אם בשני' נשבע היפך ראשונה כגון שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה דבזה אין לשני' מקום לחול כלל אף אם נשאל אראשונה. וע"ז כתב רבינו עקיבא איגר ז"ל דז"א. דא"כ איך אמרינן בשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דאם נשאל על ראשונה שני' חלה. ומשמע דחלה שני' אף לקרבן. והא ליתא בהן דאם הי' נשבע שיאכלנה לא הי' לה מקום לחול כלל אף כשנשאל אראשונה. וע"כ דגם בנשבע היפך ראשונה חלה שני' כשנשאל אראשונה עיי"ש:
ואחרי המחילה מכתה"ג הנה בחי' נמוקי יוסף לשבועות דכ"ז מבואר בהדיא לחלק בזה כמ"ש הש"ך ז"ל. הן אמנם דגם הש"ך ז"ל לא ראה ד' הנמוקי יוסף ז"ל מדהניח דברי השו"ע בצ"ע. ואולי עוד לא נדפס בימיהם. אבל עכ"פ יתד תקוע הוא דין זה במקום נאמן. וע"כ צ"ל להנמוק"י ז"ל דהא דחלה שני' הוא רק למלקות דלא בעינן לאו והן. ומה שתי' שם בתפארת ירושלים משום דאיתא בהן סתמא שאוכל כמ"ש הראשונים ז"ל בנשבע שלא אוכל נבילות ושחוטות. זהו ל"ש רק בנשבע מקודם על ככר מיוחד שלא יאכלנו. בזה איתא בשבועה סתם שאוכל דחיילא שבועה לענין זה שאם יאכל לככר זו יצא ידי, שבועה. וכמ"ש לענין נבילות. משא"כ בנשבע בראשונה סתם שלא אוכל וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בזה אם הי' נשבע שיאכל אין חלות לשבועה כלל. וא"כ ליתא בהן. ואף דבשו"ע מביא דינא דרבא דאם נשאל על הראשונה שני' חלה גבי שלא אוכל ככר זו. אבל מקורו בנדרים די"ח אמתני' שם דמיירי בנשבע סתם: