אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לז · א)
בריש כל מראין אנכי הרואה את אשר כתב כת"ה יחי' דנשבע שלא לאכול נבילות וטריפות ע"כ דמתוסף עלי' איסורא מחמת השבועה אף דאין איסור חל על איסור. ונ"מ לדינא דאם נחלה והותרו לו נבילות נצריכו היתר לשבועתו. ודלא כמ"ש בא"מ להשיג על הפמ"ג. והכריח כת"ה ד"ז. מהא דקיי"ל דנשבעין לזרוזי נפשי' לקיים המצוה בנדרים ד"ח וכ' הרא"ש שם דאפי' על מצות ל"ת כן הוא וכ"ה בטושו"ע יו"ד סי' ר"ג. ויעוי' בתו"ח בשבועות דכ"ז דפשוט לוי לפי"ז דלריב"ב דיליף מקרא דנשבעתי דחלה שבועה גמורה בנשבע לקיים המצוה כמ"ש תוס' שם. ה"ה דגם בנשבע שלא לאכול נבילות ג"כ מחייב ודלא כמ"ש תוס' שם בזה. ובאמת הדבר מוכרח כהרא"ש דבאמת תמוה דל"ל לר"ג למילף דנשבעין לקיים המצוה מקרא דדוד. תיפוק לי' מקרא דבשמו תשבע דע"כ אתי לנשבעין לקיים המצוה כמבואר בתמורה (ד"ג ע"א). אע"כ דהו"א דוקא בנשבע לקיים מ"ע שייך זירוז. קמ"ל קרא דדוד דאפי' על ל"ת נשבעין. ודייק לה מדכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור וגו' והשמר פן ואל אינו אלא ל"ת ומוכח דגם על ל"ת נשבעין. וא"כ מוכרח דעכ"פ איסורא איכא בנשבע לקיים מל"ת שלא לאכול נבילות וכהנה. דאל"כ מאי זירוז איכא כיון דהשבועה לא תוסף תת כחה כלל. ולפי"ז תמוהין באמת דברי הש"ך בסי' רל"ח סק"ה במ"ש דאם נשבע שלא לאכול נבילות ונחלה א"צ היתר לשבועה כמו שתמה הפמ"ג. אולם י"ל בסברת הש"ך דאומדנא הוא דאנן סהדי דמסתמא לא רצה להחמיר עלי' יותר מאיסורי תורה וסברא כזו כתב המל"מ בפ"ד מה"ש ולענ"ד היא סברת הג"מ בנדרים ל"ט דלא אדרי' מן חיותי' ופי' הר"ן שם דא"צ שיאמר כן בפירוש אלא סתמא דמילתא הכי. ע"כ תוכן דברי כת"ה שי' בקצרה: