אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · ב)
אבל שיטת הרמב"ן ז"ל במלחמות בסוף פרקין אינו כן שכתב וז"ל ואילו בשבועות אינו כן שאפי' לקיים מ"ע אינן חלות לא לקרבן ולא למלקות דלא יחל דברו כתיב וחפצי שמים אינן בכלל למעוטינהו מלאו דשבועה שלא כדברי בעל המאור ז"ל ולא אמרו נשבעין לקיים המצוה אלא לומר דלא מקרי מוציא שם שמים לבטלה אלא זריז ונזכר הוי דקא אחיל שם שמים עלי' דמילתא לזרוזי בה נפשי' והיינו דאמרי' והא מושבע ועומד מה"ס הוא. ולא מוקים לה לענין מלקות אלא אמר קמ"ל דשרי לזרוזי נפשי'. וכך הם דברי רב אחא משבחא בסדר וישמע יתרו וכ"כ בה"ג וזהו דעת כל הגאונים ז"ל עכ"ל והרי מפורש יוצא מדברי' ז"ל דאפי' נשבע לקיים המצוה אין שבועה חלה כלל לא לקרבן ולא למלקות וטעמו ונמוקו בזה הוא דס"ל דהא דממעטינן (בנדרים דף ט"ז ע"ב) דשבועות אינן חלות ע"ד מצוה מקרא דלא יחל דברו אבל מיחל לחפצי שמים. לאו דוקא בנשבע לבטל הוא דממעטינן מהאי קרא. כגון שנשבע שלא ליטול לולב ושלא לעשות סוכה דע"ז מייתי לה הש"ס התם. דאינה חלה שבועתו לבטל המצוה. רק דאפי' נשבע לקיים המצוה ג"כ ממעטינן מהאי קרא דאבל מיחל הוא לחפצי שמים. דהיינו דחפצי שמים בין נשבע לבטל ובין לקיים. אינן בכללא דהאי קרא דלא יחל כלל:
רק דצריך להבין לכאורה לפי שיטתו ז"ל. דמ"ט קאמרי רבנן דריב"ב במתני' טעמא דלא חלה שבועה בנשבע לקיים. משום דליתא בלאו והן ולזה הטעם באמת חלה שבועתו למלקות. ומ"ט לא קאמרי מקרא דאבל מיחל הוא לחפצי שמים. וגם מלקות לא יהי' כמ"ש הרמב"ן ז"ל. וכן קשה מ"ט דריב"ב דמחייב בנשבע לקיים ולא קיים ומאי מהני ק"ו כיון דקרא בהדיא מעטינהו בין נשבע לקיים ובין נשבע לבטל. וצ"ל דבאמת עיקר טעמי' דריב"ב לאו מק"ו הוא ורק כמ"ש התוספות ז"ל בד"ה לקיים המצוה דטעמי' כדאמר בנדרים מנין שנשבעין לקיים המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה, וס"ל לריב"ב מהאי קרא דחלה שבועתו לגמרי. וקרא דאבל מיחל לחפצי שמים ע"כ רק בנשבע לבטל קאי. ורבנן נמי אי לאו טעמא דבעינן איתא בלאו והן הוי ילפינן מהאי קרא דנשבעתי דחלה שבועתו בלקיים לגמרי. רק כיון דבעינן איתא בלאו והן וא"כ קרבן בודאי ליכא. לא משמע להו קרא דנשבעתי דללאו גרידא אתא לומר שחלה עלי' שבועה למלקות. רק או לשבועה גמורה אף לקרבן או לזירוז בעלמא. וכיון דבעינן איתא בלאו והן. וליכא למדרש לשבועה גמורה. ע"כ דלזירוז בעלמא אתי. וכן פי' הגאון רעק"א ז"ל בתשו' אחת בסוף ספר דו"ח אליבייהו דתוס' ז"ל ונאמר כן גם להרמב"ן ז"ל. וא"ש. עוי"ל דלהכי נקטי רבנן במתני' טעמא משום דליתא בלאו והן לאשמועינן גם באופן דחיילא שבועתו כגון בכולל דבזה לא ממעטינן מקרא דלא יחל. ושפיר חלה שבועתו. ומ"מ פטור מקרבן וכשי' הרמב"ן ז"ל שם במלחמות דאפילו בכולל שחלה שבועה מ"מ קרבן ליכא. ולזה קאמרי טעמא דליתא בלאו והן. ועי' בהגרש"ש במתני' דפי' בלא"ה מדיוקא דמתני' דמיירי היכא שחלה שבועה וכגון בכולל ולשי' הרמב"ן ז"ל ועם מ"ש א"ש: