אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · א)
הנשבע לקיים מ"ע בכולל כגון שנשבע לאכול מצה סתם. או לישב בסוכה סתם. אי חיילא שבועתו גם אמצה וסוכה דמצוה. דין זה אינו מוזכר בש"ס. ומצאתי בתשב"ץ סי' ק' שהזכירו. וכתב שם דאע"ג שאינו מוזכר דין זה בשום מקום שאם נשבע שאוכל מצה שיהא חלה שבועה על מצה בלילי פסחים ואם לא אכל יהי' בחיוב קרבן. מ"מ הדין דין אמת. ועיי"ש שהכריח מדברי הירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל בפ"ג דשבועות שאם נשבע שלא לאכול מצה בכולל חלה שבועתו לבטל מצוה. וע"כ דאיתא בהן ג"כ ע"י כולל. דאל"כ היכי איתי' בלאו. דשמעתין מוכחא דכל דליתי' בהן ליתי' בלאו. אלא ע"כ דגם בהן איתי' בכולל עיי"ש. והנה לשי' הרז"ה ז"ל והר"ן ז"ל דמה דלא חלה שבועה לקיים מ"ע הוא דוקא לחיוב קרבן משום דליתא בלאו ומה"ט מלקות איכא. משום דלמלקות לא בעינן איתי' בלאו והן כמבואר לעיל. א"כ פשוט דבנשבע בכולל כיון דבהאי גונא איתא גם בלאו כמבואר בירושלמי א"כ חלה שבועתו בודאי דמאיזה טעם נימא דלא חלה. וכן לשי' הרמב"ן ז"ל דנשבע לקיים ג"כ ממעטינן מקרא דלא יחל דברו דאתה מיחל לחפצי שמים. והיינו דחפצי שמים אינן בכלל הקרא לא לבטל ולא לקיים. ג"כ פשוט הוא דמהני כולל בלקיים מ"ע. כיון דגם בלבטל מהני כולל מכ"ש בלקיים. דמחד קרא ממעטינן להו לדידי'. וכן פשוט גם לשי' תוס' ז"ל שכתבנו לעיל דטעם דלא חלה בנשבע לקיים הוא מצד אין איסור חל על איסור. א"כ כיון דחזינן בש"ס דגם בנשבע שלא לאכול נבילות ושחוטות דחלה שבועתו בכולל לר' יוחנן (בדכ"ג ע"ב). א"כ בודאי גם בנשבע לקיים מהני כולל: