אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · א)
מבואר בש"ס שבועות (דכ"ז ע"א ודכ"ט ע"א) ובנדרים (דט"ז ע"ב) דנשבע לבטל מצות עשה כגון שלא לישב בסוכה ושלא לאכול מצה דאינה חלה שבועה כלל ומצינו בזו מחלוקת בין הראשונים ז"ל. שיטת רש"י ז"ל מובא בר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות (בדכ"ה ע"א). וכן שיטת הרז"ה ז"ל בסוף פ"ג דשבועות. וכן מטין דברי התוס' ז"ל (בדכ"ה ע"א) בד"ה משא"כ בתי' קמא. דאם אמר ישיבת סוכה עלי שבועה חלה שבועתו לבטל המצוה. והסביר הר"ן ז"ל שם טעמם. דשבועה איתא בכל גווני בין כשאוסר נפשי' מחפצא. ובין כשאוסר חפצא אנפשי'. ואם אמר ישיבת סוכה עלי שבועה עניינו שאיסור ישיבת סוכה מקויים עלי בשבועה. והויא שבועה גמורה ולא מדין יד. וא"כ בודאי חלה בכהאי גונא לבטל מצוה. כמו בנדר כיון דאוסר חפצא אנפשי' ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו. ומה דאיתא התם חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלים ע"ד מצוה כדבר הרשות משא"כ בשבועות היינו דנדרים בכל צד שהם חלים ע"ד הרשות דהיינו כשאוסר חפצא אנפשי' חלין ע"ד מצוה. דכשאוסר נפשי' אחפצא לא מצינו בנדרים. משא"כ בשבועה דלא בכל ענין שהם חלים אדבר הרשות חלין ע"ד מצוה. עיי"ש בר"ן ז"ל וברא"ש ז"ל פ"ג סי' י' ונראה שכן גם דעת הר"ן ז"ל שם. אבל הרמב"ן ז"ל חולק ע"ז במלחמות וס"ל דאפי' אמר ישיבת סוכה עלי שבועה ג"כ לא מהני משום דאפי' אמר שבועה בלשון נדר ג"כ איסור נפשי' הוא. וכן הוא בתוס' בדכ"ה בשם ר"י ז"ל. ועיין ברא"ש ז"ל. וכ"ה בחידושי ריטב"א ז"ל בשבועות. ובנדרים (דט"ז ע"א). וכן פסק בטויו"ד סי' רל"ט: