אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לו · א)
והנה הנשבע לקיים מל"ת כגון שנשבע שלא לאכול נבילות. בזה אין מחלוקת בין הראשונים ז"ל וכו"ע מודים דאינה חלה שבועה כלל אף למלקות. ולאו הוי כנשבע לקיים מ"ע. דבלאו טעמא דליתא בלאו והן איכא טעמא רבא אחרינא בהא. משום דאין איסור חל על איסור. ומבואר הוא להדיא ברז"ה ז"ל בסוף פ"ג וז"ל וכן בנשבע לקיים מל"ת אין עלי' שום עונש שבועה בין כשקיימה בין כשביטלה שאין עלי' בביטול המצוות מחמת השבועה לא קרבן ולא מלקות והיינו דאמרינן בסוף מכות ונחשוב נמי שבועה שלא אחרוש ביו"ט התם מי קחיילא שבועה עלי' מושבע ועומד מה"ס הוא. כלומר ואין איסור השבועה חל על איסור המצוה לפי שאין איסור חל על איסור. עכ"ל. וכ"כ תוס' ז"ל בדכ"ז ע"א ד"ה לקיים המצוה. דאפי' ריב"ב דמחייב בנשבע לקיים ולא קיים היינו דוקא לקיים מ"ע כגון לישב בסוכה או לאכול מצה מחייב ר"י ב"ב אבל בנשבע שלא לאכול נבילות מודה שאפי' אכל דפטור דאין איסור חל על איסור מדפריך לעיל גבי נבילה מושבע ועומד מה"ס הוא משמע דליכא מאן דפליג עיי"ש. ועי' בד"כ ע"ב בתוד"ה דכי בסוה"ד ובגליון הש"ס שם. ולפי"ז הא דפריך בכל דוכתי מושבע ועומד מה"ס הוא לעיל (דכ"ב ע"ב וכ"ג ע"ב) ובמכות כ"ג ע"א היינו מכח כללא דאין איסור חל על איסור. דליכא מאן דפליג: