אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לא · ד)
ואחרי שנים רבות מצאתי במחנה אפרים הל' נדרים (סי' א') שכ' להוכיח דין זה דלא חל נדר אגופו לבטל מצוה מד' רש"י ז"ל דנזיר הנ"ל. ובשמים עדי כי כונת לד' הגאון ז"ל ומצאתי עוד בס' קהלת יעקב להרי"ט אלגאזי ז"ל בתוס' חכמים אות נ' בנשבע לבטל מצוה שהביא שם ד' המחנה אפרים וראיתו מד' רש"י נזיר וכ' די"ל דאין מזה כ"כ ראי' דכונתו י"ל דאצטריך קרא דמיין ושכר יזיר להכי דאע"ג דנדרים חלין על דבר מצוה מ"מ הו"א דוקא באוסר החפץ על עצמו אבל נדר דבענין נזיר דאסר נפשי' אחפצא לא חייל ת"ל קרא דנזיר דגם בכה"ג חייל על דבר מצוה וה"ה בנדר דעלמא נמי דאפי' באוסר עצמו אחפצא חייל דילפינן מנזיר בהקישא והביא עוד שם דברי תוס' שבועות (דף כ"ה ע"א) ד"ה חומר כ' טעם זה דאצטריך קרא בנזיר לפי שאוסר עצמו על היין והו"א דלא חייל דנדרים גופייהו כשאוסר עצמו על הסוכה לא חייל וכ' הר"י באסאן בתשו' מהרי"ט ח"א (סי' נ"ד) דכוונת התוס' במ"ש דנדרים גופייהו לא חייל בכלל ההו"א שכ' הוא אבל לבתר דגלי קרא בנזיר ה"ה בנדרים דחיילי אפי' באוסר עצמו על המצוה וכן נאמר בד' רש"י ז"ל. יעו"ש:
ובאמת לא ירדתי לסוף דעת הגאון ז"ל בזה דהמעיין בנזיר שם יראה דאין לפרש כן לשי' רש"י ז"ל. דהרי הש"ס פריך הרי מושבע ועומד עלי' מה"ס ופרש"י ז"ל דכוונת הש"ס להקשות דמ"ט באמת חייל לבטל מצוה וע"ז משני דקרא אתי לכדרבא דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חלה אשבועה ופירש"י ז"ל שם דיש חילוק בין מושבע מהר סיני ובין מושבע מפי עצמו וקמ"ל קרא דעל מושבע מפי עצמו חלה נזירותו לבטל שבועתו. עיי"ש באורח מישור שפי' כן דרש"י ז"ל וכן הביא שם בשם תשו' מהר"מ אלשי"ך ז"ל דכן כוונת רש"י ז"ל, עכ"פ לפי"ז הרי גם למסקנת הש"ס לא חלה נזירות לבטל שבועת הר סיני וכשפריך הרי מושבע ועומד מה"ס הוא לא משני דבאמת להכי אתא קרא לאשמועינן דגם בכה"ג חייל ורק מוקי קרא להיכא שאמר שבועה שאשתה דהוי רק נשבע מפי עצמו בזה רק גלי קרא דחייל נזירותו אבל בנשבע מה"ס גם למסקנא לא חייל. וע"כ דקאי החילוק גם למסקנא בין אוסר החפץ על עצמו לאוסר עצמו אחפץ. אבל התוס' ז"ל שיטה אחרת להם בסוגיא זו עיי"ש בד"ה מאי היא שכ' וקשה דאדרבה להכי אצטריך קרא מיותר לומר דחייל עלי' נזירות ועו"ק וכו' וכ' בסוף דבריהם בשם ר"ת ז"ל דגרסינן בתמי' וכי מושבע ועומד מה"ס כלומר ל"ל קרא מיותר לומר לאסור יין מצוה וכי מושבע ועומד מה"ס דנהי דקידוש היום דאוריתא על היין לאו דאורייתא דזוכרהו על היין הוא אסמכתא והשתא משני דקרא אתי להיכא שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירא דחייל עלי' אע"ג שנשבע לשתות. והשתא לד' תוס' ז"ל שפיר י"ל דאצטריך קרא דהו"א דלא חייל משום דאוסר גופו אחפצא וקמ"ל דחייל וממילא כיון דגלי בנזירות ה"ה בנדרים כה"ג ג"כ חייל וכמ"ש הר"י באסאן ז"ל לפרש דבריהם בשבועות אבל לשי' רש"י ז"ל בסוגיין הרי מוכרח דהאי דינא הוא גם לפי המסקנא. וד' הקהלת יעקב צ"ע לדעתי. באופן דלדברינו מוכרח משי' רש"י ז"ל בנזיר דגם בנדרים אם אוסר עצמו אחפצא לא חייל לבטל מצוה וכמ"ש המחנה אפרים ז"ל. ויתורץ בזה מה שהקשינו לשי' הר"ן ז"ל מש"ס דילן בנדרים (ט"ו ע"א) די"ל דגם שיטת הר"ן ז"ל כן כשיטת רש"י ז"ל. וא"ש: