אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כט · א)
אחרי שהכרחנו לעיל דלא מקרי דבר שא"א לעמוד בו רק מה שהוא רחוק וא"א במציאות. אבל לא מה דאינו יכול לעמוד בו מצד הדין לפי"ז יוצמח לנו דין חדש דאם נשבע שלא לאכול ז' ימים כל דברים המותרים ושייר בשבועתו דברים האסורים שלא נשבע עליהם אף דמצד הדין אינו יכול לעמוד ולקיים שבועתו דהרי כל דברים המותרים אסורים לו מצד השבועה ולא הוציא מכללה רק דברים האסורים לו בלא"ה מדין תורה מ"מ בזה תחול שבועתו אף להרמב"ם ז"ל כיון דבמציאות יכול לעמוד בשבועתו שלא לאכול מכל דבר המותר כל הז"י וכשיוכרח לאכול יאכל נבלה וטרפה וכהנה ולא יעבור אשבועתו. ואין לומר דבלא"ה בכה"ג הוי דבר שאפשר לעמוד בו גם מצד הדין כיון דכל עיקר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דודאי יאכל לכשיסתכן וכשאוכל אז עבר אשבועתו וכמ"ש הכ"מ ז"ל וא"כ בכה"ג שיאכל נבלה וטרפה וכדומה בשעה שיסתכן דאז מותרים לו כל האיסורים משום פקוח נפש ונמצא דדבר שאפשר לעמוד בו הוא גם מצד הדין. זה אינו דכבר כתב בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז דלמאי דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה בכה"ג הדין דנאכילנו איסור שבועה ולא איסור נבילה דאיסור שבועה קיל דישנו בשאלה עיי"ש. וא"כ כשיסתכן עפ"י הדין עלי' לאכול מדברים המותרים לו מדין תורה ואסורים לו מצד השבועה וכשאוכלן אז אף דמותרים לו ג"כ משום פקוח נפש, מ"מ קיום השבועה לא הוי' בכה"ג דהוא נשבע שלא יאכל כל הז"י והוא יאכל וכמו שמוכרחין אנו לפרש כן דברי הכ"מ ז"ל. ועכ"פ נמצא דמצד הדין הוי בכה"ג דבר שא"א לעמוד בו. ורק מצד המציאות אפשר לעמוד בו דבידו לאכול עכ"פ נבלה וטרפה וכהנה ולא לעבור אשבועה: