אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כד · כב)
והנה (בדף ה' ע"ב) שם פריך הש"ס לרבא דס"ל כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. מהא דאם המיר מומר. ומשני שאני התם דא"ק והי' הוא ותמורתו וגו'. ופריך תו לאביי ל"ל קרא ומשני. דאי לאו קרא הו"א תצא זו ותכנס זו קמ"ל. וחזינן דלאביי דגם בעלמא כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני. באמת גם הכא מהני דבורו שאמר דזו חליפת זו וחלה על השני' קדושת הראשונה. דע"כ הש"ס אלשון זו חליפת זו קאי. ואי לאו קרא הו"א באמת דתצא הראשונה לחולין. ובא הקרא וחידש דגם הראשונה תשאר הקדש מגזה"כ. ונמצא דלאביי. בלשון תמורה דכונתו שיהי' שתיהן קודש. אין שום חידוש בקרא. ובאמת מהני דבורו והתפסתו. ונתפסת השני' בקדושת הראשונה מצד דבורו. ובלשון חליפין מה דשני' קדושה הוא ג"כ מצד דבורו דמהני ואף מה דהראשונה קדושה זהו מגזה"כ. אכן לרבא דבלאו הקרא הו"א דבין בלשון חליפין ובין בלשון תמורה לא מהני דבורו כלל. משום דא"ר ל"ת ואי עביד לא מהני והי' מן הדין שהראשונה תהי' קודש כמקדם והשני' חולין כמקדם. ובא הקרא וחידש לנו בשתי הלשונות דשתיהן קודש. ובין בחליפין ובין בתמורה הוי חידוש לדידי'. לכאורה יש לחקור. אם חדשה לנו התורה דהכא שאני מבכל התורה כולה,, דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני והכא מהני. וממילא הוי כמו לאביי. דבלשון תמורה שתיהן קודש מצד דבורו ובלשון חליפין השני' קודש ג"כ מצד דבורו והראשונה קודש מגזה"כ. או דבאמת דבורו לא מהני כלל וכמו בכל התורה כולה דל"מ היכא דא"ר ל"ת. והקרא חידש לנו דבין בחליפין ובין בתמורה אף דדבורו לא מהני כלל. מ"מ השני' נתפסת בקדושת הראשונה מגזה"כ וכמו דגזה"כ הוא בעלמא גבי שביעית דתופס דמי' ואינו יוצא לחולין:
ויותר נייח לומר דלרבא בין בחליפין ובין בתמורה דבורו לא מהני כלל והראשונה קודש כמקדם וגזה"כ על השני' דתהי' נתפסת בקדושת הראשונה. דאם נאמר לרבא דהקרא חידש לנו דהכא מהני דבורו משא"כ בעלמא. א"כ נצטרך לומר דבלשון חליפין הויין תרי חידושי חדא דמהני דבורו וחלה על השני' קדושת ראשונה. וזהו חידוש לרבא. ועוד דגם הראשונה, תשאר קודש דגם זה חידוש. כמו דאמרינן לאביי דאי לאו קרא הו"א דתצא הראשונה לחולין. משא"כ אם נאמר באמת דדבורו לא מהני וא"כ הראשונה קודש כמקדם. ולא הוי חידוש וגזה"כ רק על השני' שתהי' נתפסת. אבל בראשונה אין שום חידוש. גם בלא"ה יותר נייח לומר דדבורו לא מהני הכא כמו בעלמא לרבא היכא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד ל"מ. ולפי"ז יצא לנו דלאביי בין בלשון חליפין ובין בלשון תמורה. השני' קודש מצד דיבורו. ולרבא בתרווייהו השני' אינה קודש רק מגזה"כ וכמו גזה"כ בשביעית דתופס דמי':