אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כד · יט)
ואחרי שביארנו בעה"י שיטת הש"מ ז"ל דתמורה יתורץ גם דברי הש"מ ז"ל במסכתין שהקשינו עלי' לעיל. מהא דלאוי דממיר ומקדים תרומה מיחשבי לאוי שיש בהן מעשה. אף דאתנהו גם במחשבה דנתרץ כתי' הש"מ ז"ל בתמורה דמ"מ גם ע"י מחשבה ג"כ אתעביד מעשה. וא"כ אף אם המיר וקרא שם תרומה בלב. מחויב מלקות הוא. משא"כ בפגול שפיר כתב הש"מ ז"ל דכיון דפסול הקרבן איתא גם במחשבה. להכי בפיגל בדבור אינו לוקה משום דהוי כמו מגדף דישנו בלב. לא קשה דאדרבה מדוע לא נימא בזה כמו בממיר ומקדים תרומה. דיתחייב מלקות על מעשה הפסול דאתעבידא בדבורי'. וגם אם פיגל במחשבה נימא דמחויב מלקות הוא. די"ל דס"ל להש"מ ז"ל דאיסור הלאו דלא יחשב. אינו על מה שמקלקל את הקדשים. דנאמר דהפסול היוצא מדבורו הוא הוא גופו של איסור הלאו ולא שני לן בין אם פיגול בדבור או בלב כיון דעכ"פ אתעבידא מעשה הפסול. אלא דעיקר הלאו הוא על מחשבת הפגול בלבד. והמחשבה עצמה היא היא גופה של איסור ולא הפסול. וא"כ הוי כמו בחסמה בקול ובעדים זוממין. דאין החיוב מלקות בהו רק על עקימת שפתי' וא"כ אם מפגל בלב אינו מחויב מלקות כלל דעבר הלאו בלא מעשה, ולזה שפיר כתב הש"מ ז"ל דכיון דהפסול נקבע גם במחשבה ואזי אינו מחויב כלל מלקות דלא הויא מעשה. ולהכי אף דפיגל בדבור לא מקרי מעשה כיון דישנו בלב וכמו במגדף או כמש"ל דכונת הש"מ ז"ל עפ"י שי' החינוך ז"ל דכל לאו דיצויר בלא מעשה אף אם עברו במעשה אין לוקין עלי':