אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כד · יג)
שוב מצאתי בס' באר יצחק סי' כ"ח. דמתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בריש ה' תמורה. דחשיב לאו דתמורה ללאו שאין בו מעשה. עפ"י דברי הש"ס דסנהדרין (דס"ה ע"א) דשאני מגדף הואיל וישנו בלב. אבל אינו מתרץ שם דברי ר"י בש"ס דחשיב לי' ללאו שיש בו מעשה. ולא הביא דברי הש"מ ז"ל שהבאתי. גם מביא שם בשם ס' ושב הכהן דבמימר לא מהניא מחשבה משום דהויא עבירה. והוא ז"ל דחה זה וראייתו מדלא חשיב לזה במתני' דתמורה (דף ט"ז ע"ב) לחומר בקדשים מבתמורה. דבקדשים מהניא מחשבה משא"כ בתמורה. וע"כ דגם בממיר מהניא מחשבה. וראי' זו תמוה. דכיון דמאי דלא מהני מחשבה בתמורה הוא. משום דהויא מחשבת עבירה. א"כ ל"ש למחשבי' לחומר בקדשים. דגם בקדשים כה"ג במחשבת עבירה. כגון מקדיש בעל מום למזבח נמי לא מהניא מחשבה ולא חמיר קדשים מתמורה כלל. וגם לפימ"ש תוס' ז"ל ביומא (דף נ' ע"ב) בד"ה חומר לק"מ יעוי"ש. אכן בעיקר דינא. כבר הוכחנו מדברי הש"מ ז"ל. דגם מחשבת עבירה מהניא בתרומה וקדשים. שוב השגתי ס' ושב הכהן וראיתי דסברתו דלא מהניא מחשבה במימר. משום דמחשבה בקדשים מוכל נדיב לב שמעינן לה. ומימר לאו בכלל נדיב לב הוא כיון דהויא עבירה. ולפי"ז אפ"ל ולחלק. דאף דבקדשים לא מהניא מחשבת עבירה מטעם זה. מ"מ בתרומה מהניא דל"ש האי טעמא דנפקא לה מקרא דונחשב. ולא שני לן בין מחשבת עבירה למחשבה דעלמא. ואדרבה יהי' לזה סיוע מדברי הש"מ דתמורה ז"ל. דמוכח מדברי' דשאני מימר ממקדים תרומה לבכורים לענין מחשבה. כמו שהק' לעיל. ובזה א"ש מאד: