אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כג · ב)
והנראה בזה. דהנה האחרונים ז"ל חקרו בעד אחד שמעיד שקר במקום דלא מהני עדותו כלל. כגון בדיני נפשות ודבר שבערוה. אם עובר על לאו דלא תענה. כיון שאין תועלת בעדותו כלל. ומוכיחים ממ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשה ואתחנן דלזה כתיב בדברות האחרונות. ל"ת ברעך עד שוא. לאסור עדות שקר אפי' במקום שאין תועלת בעדותו ושוא היא יעוי"ש, וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות. גבי עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה. דאמרינן תרווייהו באשת איש קא מסהדי. והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דברי' של אחד במקום שנים. והקשה שם. הא כיון דחד מינייהו ודאי פסול הוא שמעיד בשקר. איך מקבלין עדותן יעוי"ש ומבואר דע"א שמעיד בב"ד בשקר. אף בדבר שבערוה דאין תועלת בעדותו. מ"מ עובר על ל"ת ומיפסיל לעדות משום ש ועי' בהגהות אמרי ברוך לחו"מ סי' ל"א. שכתב דזהו באמת טעמי' דהרמב"ם ז"ל שם. דלא חש לקושי' הר"ן ז"ל. משום דס"ל שע"א אינו עובר כלל בל"ת בכה"ג יעוי"ש. ולעומת זה מצאתי בנודע ביהודה קמא חאה"ע סי' ע"ב. פשיטא לי' שם דאפי' ע"א המעיד בממון דמהימן לחייב שבועה. מ"מ אינו עובר בלא תענה והביא כן מהרמב"ן ז"ל במלחמות סנהדרין גבי גניבה בנפש יעוי"ש: