אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כב · ח)
ואין לומר דהא דלא פריך הש"ס גם לרבא. היינו משום דללישנא דטעמא דרבא משום פסידא דלקוחות. א"כ חכמים הכשירוהו לעד זומם למפרע אף דכלפי שמיא גליא וגם לדין התורה פסולים. מ"מ חכמים הכשירוהו לעדות. ולזה אף לפי דברי' דהי' פסולים למפרע מ"מ ישנם בתורת הזמה כיון דרבנן הכשירום לעדות אבל באמת ללישנא קמא דטעמא משום דחידוש הוא. אף לרבא תקשי כנ"ל. דזה אינו. דנראה ברור דלטעם דפסידא דלקוחות כיון דבאמת מן הדין פסולים למפרע ואף רבנן שהכשירום לא הכשירום רק לעדות ממון משום פסידא דלקוחות. אבל לעדות נפשות ולאסור אשה לבעלה ולענין גיטין וקידושין פסולים כמ"ש תוס' ז"ל בד"ה אי נמי. א"כ נראה פשוט דלא עדיף מנשים בעדות אשה. דאף דהאמינו אותן בזה ומקבלין את עדותן. מ"מ לא קרינן בהו והוא עד בשבועת העדות. כיון דפסולין הן לכל עדות. א"כ ה"נ אף שהאמינו לעד זומם בעדות ממון. מ"מ לא קרינן בי' והנה עד שקר וגו'. וכמ"ש הגרעק"א ז"ל לענין קיבל עלי' קא"פ דדמי לדין דשבועת העדות. וא"כ ע"כ דהא דלא פריך הש"ס לרבא היינו משום דללישנא דחידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו. כשרים המה מן הדין למפרע ובני עדות מקרו וא"כ תקשה שפיר דנהימני' להנידון לחובתו דפסולים הי' וע"כ כיון דב"ד עכ"פ מקבלין עדותם עפ"י התורה. ממילא מקרי בני עדות. וקרינן בהו והנה עד שקר וגו' וא"כ הדרא קושי' לדוכתה. מה שהקשינו לעיל. דגם לאביי לא קשה. די"ל דמאמינים אותם לחובתה ולדבריהם הרי כשרים הי'. דאין לומר דנגד זה הרי לפנינו הודאת הנידון דפסולים הי' דהרי הוכחנו דהודאתו לאו כלום היא כנ"ל: