אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יט · יא)
ואשר העירותי עמ"ש המרדכי הובא בחו"מ (סי' ל"ג סעיף ט"ז) ובסמ"ע ז"ל שם. דהנרצח יכול להעיד על הרוצח להרגו. וכתבתי דצע"ק למאי דקיי"ל כשמואל בסנהדרין (דף מ"ה ע"ב) דנקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב. א"כ הרי כ"ז שהנרצח חי אינו נהרג הרוצח. ולאחר שימות הנרצח הו"ל כנקטעה יד העדים. ומשמע מתוס' ז"ל שם בסנהדרין בתי' שני דגם ברוצח הדין דנקטעה יד העדים פטור ותי' זה עיקר כמו שהכריחו האחרונים ז"ל מד' התוס' במכות (ד"ב ע"א) ד"ה כל יעוי"ש. וכ' כת"ה דדוקא בנקטעה יד ב' העדים פטור. אבל בכה"ג יתקיים יד העדים בשני דגם בחד סגי כדתנן אחד מן העדים דוחפו כו' ואם מת בה יצא ואם לאו השני נוטל את האבן. ולדעתי נראה דאדרבה ממתני' ראי' להיפך דמדחזינן דאם לא מת ע"י הראשון אז העד השני נוטל את האבן והוא ג"כ קודם לכל העם. וכ"ז משום הקרא דיד העדים וגו'. א"כ כיון דבעינן קרא כדכתיב ממילא אם נקטעה יד של אחד מהעדים ג"כ לא הוי קרא כדכתיב. דאם לא מת ע"י הראשון לא נוכל לקיים הקרא ע"י השני. כן נראה לכאורה. ומסתברא לכאו' לומר בזה דלמאי דמבואר בש"ס דבעדים גידמין מעיקרא מחויב. א"כ ה"נ כיון שאנו מקבלין מתחילה עדות הנרצח להרוג את הרוצח רק אחר שימות הנרצח. הו"ל כמו עדים גידמים מעיקרא. דמתחילה להרוג ע"י אחרים קאי. וכ"כ גם כת"ה שי':