אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יז · ג)
אמנם יש מקום עיון בזה מד' הר"ן ז"ל עצמו לעיל (דף ס"ט ע"א) בד"ה בעי רבה יש שאלה בהקם וז"ל. אם קיים הנדר ונשאל בו ביום על ההקם מי מצי מיפר בו ביום או לא. אבל למחר פשיטא דלא מצי מיפר דלא גרע משתיקה עכ"ל. ועי' בתוס' כתובות (דף ע"א ע"ב) בד"ה אבל. עכ"פ הרי מבואר מדברי' דאף דהקים לה ביום שמעו ולמחר נשאל על הקמתו. אף אם נאמר דמהניא שאלה לעקור ההקמה. מ"מ לא יכול להפר למחר. ואי נאמר דטעמא דיום שמיעה הוא משום שהשתיקה מקיימת דאנן סהדי דמה ששתק הי' כדי לקיים. א"כ מן הדין הי' יכול להפר בכה"ג אפי' לאחר יום שמעו. דמצד ההיקם הרי נשאל אהקמתי' ואי דלא גרע משתיקה. בודאי גרע וגרע. דשתיקה מטעם קיום בעלמא והכא לא שייך זה ד היתה כדי לקיים. דהרי קיים בפירוש ולא הי' שוב בידו לא לקיים ולא להפר. דמה תוסיף תת כח הקמה אחר הקמה. וכל מאי דשתק הי' מצד הקיום שקיים בפירוש וא"כ כשנשאל על ההקם מן הדין יהא בידו עתה להפר ועי' בשו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף מ"ט ובש"ך ס"ק ס"ג:
ועו"ק ממ"ש הר"ן ז"ל לעיל (דף ע"א פעב) גבי איבעיא דש"ס בגירושין אי כשתיקה דמיין אי כהקמה דמיין. למאי נפקא מינה כגון שנדרה ושמע בעלה וגירשה ואהדרה ביומי' וכו' וכתב עלה הר"ן ז"ל להכי נקט ביומי' דאי אהדרה למחר פשיטא דלא מצי מיפר כיון שעבר יומו של שמיעה. ואע"ג דבסוף יומא ליתי' ברשותי' דבעל וכו'. הרי מבואר הוא דשתיקה לאו מטעם הקמה היא. ואע"ג דלא היתה ברשותי' בסוף היום ולא הי' בידו לא לקיים ולא להפר. מ"מ כיון שעבר היום אין בידו להפר. וזהו לכאורה היפך ממש מדברי' ז"ל בדף. ע"ט דנחית לטעמה משום הקמה ולטעם זה כיון דלא הי' בידו בסוף היום לא לקיים ולא להפר א"כ ל"ש דשתיקתו מקיימת אז וממילא יוכל להפר גם למחר:
ואין לומר. דהא דאמרינן בעלמא דעד דערבא שימשא לא מוכח מידי שבדעתו לקיים. היינו אדרבה היכא דבידו הי' כל היום להפר. ועד דערבא שימשא לא מוכח דאולי עוד יפר כיון דבידו הוא. משא"כ הכא דגירשה כיון דיודע דאחר גירושין אין בידו להפר. ממילא מוכח גם משתיקתו שעד הגירושין דדעתו לקיים. זה אינו. דהלא זהו האבעיא בש"ס אי גירושין כהקמה דמיין או כשתיקה דמיין. וכמו שפי' הר"ן ז"ל דכיון דידע ארוס דלבתר גירושין לא מצי מיפר ולא הפר קודם גירושין כמאן דאוקמי' לנדרא דמי. ולצד זה אפי' אהדרה ביומי' שוב אינו יכול להפר. והר"ן ז"ל אזיל אפי' לאידך גיסא דכשתיקה דמיין. מ"מ אי אהדרה למחר אינו יכול להפר כיון שעבר יומו של שמיעה. א"כ באמת מוכרח מזה דגזה"כ הוא דאינו יכול להפר רק ביום שמעו. ולאו מטעם הקמה הוא וא"כ באמת צ"ע מ"ש (בדף ע"ט) דמטעם הקמה הוא וילפינן מזה דקיים בלבו קיים. והא ע"כ גזה"כ הוא כמ"ש. ועי' בפי' הרא"ש ז"ל בכאן שהביא מהירושלמי דאם לא הי' בידו להפר בסוף היום יוכל להפר למחר. ודלא כמו דמוכרח מש"ס דילן בזה מדנקט ואהדרה ביומי' יעוי"ש: