אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יד · ו)
ובעיקר דברי הירושלמי שמדמי דין דכתב כל נכסי' לעבדו לכתב כל נכסי' לשני בני אדם והעדים קרובין לזה ורחוקין לזה דפליגי ר"י ורשב"ל. נראה לכאורה בפשטות דכונת הירושלמי דכמו דפליגי ר"י ור"ל אי פסלינן העדים גם להרחוק משום שפסולין להקרוב. ה"נ תלי בזה האי דינא דכתב כל נכסי' לעבדו. והוא מקיימו ואומר בפ"נ ובפ"נ. אם נאמר דכמו דלא מהימן אנכסים ה"נ אגט. דעדות שבטלה מקצתה ב"כ. דזהו טעמי' דר"י כמבואר בירושלמי ועי' ברא"ש סופ"ק דמכות שכתב בשם הראב"ד ז"ל דלהכי אמרינן דעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה. ולא אמרינן בזה פלגינן דיבורא משום דלא פליג בהו רחמנא דמה שנים נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה אף שלשה וכו' אלמא, לא פלגינן עדותם. ויעוי"ש שמביא דברי הירושלמי, ונראה ג"כ דאין שייכות מחלוקת דר"י ורשב"ל בהא דכתב כ"נ לעבדו. למאי דתלי לה הירושלמי. למחלוקת דאביי ורבא בש"ס דילן בהאי דינא. דהא אביי ורבא ל"פ כלל לענין עדות הקיום אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ ולא פלגינן דיבורא. ולא פליגי רק מטעם דבטל השטר במקצת לגבי הנכסים. ובטל מקצת דיבור הנותן דאמר כל נכסי. אי אמרינן בזה פלגינן דיבורא ועצמו קנה או לא: