אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יד · א)
וכתב הר"ן ז"ל וז"ל וסלקא שמעתין דפלגינן דיבורא וכו' ומשמע דקרוב נמי שהביא גט אשה בחו"ל. וכתוב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם לגבי אשה. ואע"ג דאיתמר בסנהדרין עלה דההיא דאמר רבא פלוני בא על אשתי וכו' סד"א אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן. כלומר ולא פלגינן דיבורא אלא בעצמו לפי שאין לגבי עצמו תורת עדות כלל. ובאשתו נמי דמסקינן דפלגינן. היינו משום דאשתו כגופו אבל גבי קרוב אחר לא דעדות מקריא. ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אפ"ה הכא אפשר דפלגינן לפי שעפ"י הגט שהוא חתום ברחוקים היא נשאת. וקרוב גלויי מלתא בעלמא הוא דמגלי דהיינו חתימת ידייהו דסהדי לאפוקי מחששא בעלמא דחיישינן בה. אלא מיהו איכא למידק מדגרסינן בירושלמי כתב כל נכסי' לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו. מה את עביד לה כגט הוא ועירורו בטל או כמתנה הוא ועירורו קיים. יבא כהדא כתב כל נכסי' לשני ב"א כאחת. והי' העדים כשרים לזה ופסולים לזה. ר"א בשם ר' אסי איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה. וחד אמר כשרים לזה ופסולים לזה. אלמא דהא בהא תליא ואשכחן לי' לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות ירושלמי כתב כל נכסי' לשני בנ"א והעדים קרובין לזה ורחוקים מזה. ר"י אמר מאחר שהם פסולין לזה פסולין לזה. וכיון דנקטינן כההיא דר"י היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי בירושלמי תלאה זו בזו. ואפשר דהתם ה"ק וכו' עכ"ל:
ועמ"ש בחי' הגרע"א ז"ל בביאור דברי' במה שהקדים לומר ומשמע דעבד לאו דוקא אלא דה"ה קרוב שהביא גט אשה. משום דלכאורה י"ל דעבד דוקא קתני דכיון דהוא בעל דין לא מקרי עדותו עדות ול"ש עדות שבטלה מקצתה ב"כ. אבל בקרוב כיון דשם עדות עלי' רק דהתורה פסלתו י"ל דאמרינן בי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. לזה הקדים הר"ן ז"ל דמשמע דעבד לאו דוקא אלא ה"ה קרוב שהביא גט. ועפי"ז שפיר הקשה דנימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועמ"ש במח"א הל' עדות סי' ג':