אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יב · ג)
וראיתי בירושלמי דדמאי פ"ה ה"בדאי' שם. הוה לי' מאה תאנים חמשין רברבין וחמשין דקיקין אין נסב מן רברביא צריך נסיב תשע. ופי' הפ"מ ז"ל. אם יפריש המעשר מן הגדולות הי' שיעור המעשר הראוי תשע שתשע הגדולות יש בהן שיעור מעשר לאלו המאה שיש בהן חמשין קטנות. מן דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה. נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר וכתיב תרומת ד' מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. ופי' בפ"מ ז"ל דכשנטל למעשר עשרה מן הגדולות הרי יש כאן אחת עודפת וחיישינן שמא יעשה אותה תרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתי' תרומת ד' מעשר מן המעשר שצריך שתהי' מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר. כלומר אבל לא מן החולין המתוקנים ליקח מהן למעשר כמו אם הי' נוטל מן המעשר. אי נמי שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהיו מן המעשר וממילא א"א לעשות חולין לתרומת מעשר ונראה לכאורה מזה דס"ל להירושלמי דהוי רק חולין ומעשר מעורבין זה בזה והא דאמרינן מעשרותי' מקולקלין היינו דחיישינן שמא יעשה תרומת מעשר מהחולין המתוקנים וכתיב מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר והיינו שלא יעשה חולין למעשר וכפי' הפ"מ ז"ל. ובתוס' רי"ד שם הרגיש בכ"ז וכתב דנראה שיטת הירושלמי דלא כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל: