אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן טז · א)
קדושין (דף נ"ו ע"ב) מתני' המקדש בערלה בכלאי הכרם בשוהנ"ס וכו' אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. וכתב הר"ן ז"ל וז"ל מכרן וקידש בדמיהן מקודשת לפי שאין הדמים נתפסין באיסור כדיליף בגמ'. וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דחולין דכי אמרינן דדמי איסורי הנאה שאין תופסין דמיהן מותרין. ה"מ לאחרים אבל למוכר עצמו אסורין. דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח. ותניא בתוספתא [ט"ס הוא בר"ן וצ"ל ותנן בפסחים] האוכל תרומת חמץ בפסח פטור אפי' מדמי עצים. ולדברי' היינו טעמא דמקודשת אע"פ שהי' הדמים אסורים למקדש. משום דכיון שהיא מותרת ליהנות בהן וקנאתן מחמתו מקודשת. דומיא דמקדש בגזל דאחרים. למאן דאית לי' סתם גזילה יאוש בעלים היא. דאע"ג דיאוש כדי לא קני וכ"ז שהוא בידו אינו קנוי לו. אפ"ה כיון שקנאתו היא בנתינתו מקודשת. וה"נ הנאה הבאה לה מחמתו היא. אבל בירושלמי גרסינן וכו' עכ"ל ז"ל. ובמל"מ פ"ה מה' אישות למד מזה למקדש מסוכנת באיסורי הנאה דמקודשת יעוי"ש ה"א: