אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן טו · ב)
והנראה לישב דבריהם ז"ל שלא יהי' תמוהים עפ"י מה שכתב הב"ש ז"ל באהע"ז (סי' ל' סעיף ק"ט) בשם הגהת אשר"י ז"ל. ובח"מ שם (סק"ח) כ' ד"ז בשם תשובת מהר"ם ז"ל. דהא דאמרינן בזרק לה קדושין ספק קרוב לה או לו הוי ספק וצריכה גט מספק היינו דוקא בעד אחד אומר קרוב לה וע"א אומר קרוב לו. משא"כ אם שני העדים שראו המעשה מסופקים אי הוה קרוב לה או קרוב לו. אין כאן דין קדושין כלל דלא מקרו עדים בכה"ג שמסופקים בעצמם איך הי' הדבר והוי כמקדש בלא עדים ואינו קדושין. ובח"מ ז"ל שם טעם אחר בזה יעוי"ש ועמ"ש בפ"י בקו"א למס' קדושין (סי' ט') ובנובי"ק חאהע"ז (סי' נ"ז):
ומעתה יבואר היטב עפי"ז דברי תוס' ז"ל שלפנינו. וכונתם במ"ש דהני תרי מילי סתרי אהדדי ר"ל דאי אפשר לומר דהא דאמר ר"י בר"י אף חוששין לקדושין. היינו דחוששין לשניהם לחומרא. לזנות לאוסרה בתרומה ולקדושין להצריכה גט. דזה אינו דממ"נ כיון דספק הוא בביאתו אולי לשם זנות בעלמא קמיכוין. ולא הי' כאן מעשה קדושין כלל. א"כ ממילא אף אם כיוונו לשם קדושין. אין כאן דין קדושין כלל דהוי כמקדש בלא עדים. וזהו שדייקו התוס' ז"ל דהני תרי מילי סתרי אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקדושין. והיינו דספק זנות סותר ומסלק לגמרי הספק קדושין כמ"ש. ועוד כ"ש הוא בנ"ד מנידון דהב"ש ז"ל. דהתם הרי ודאי זרק לה קדושין. ועמ"ש תוס' ז"ל בכתובות (דף כ"ג ע"א) דמשו"ה איתרע לה חזקת פנוי' ויש שכתבו שם דמה"ת הוא ואפ"ה כיון דספק הוא לעדים אם הגיעו הקדושין לחצרה לאו עדים מקרי והוי מקדש בלא עדים. לא כ"ש הוא בנ"ד שספק הוא על עיקר המעשה אם הי' כאן מעשה לשם קדושין כלל. בודאי מקדש בלא עדים מקרי לפי"ז וא"ש, ועי' לקמן (דף ע"ח ע"ב) בתוס' ד"ה והא. ועי' בבה"ל ח"ג סי' ט"ז יעוי"ש. רק דצ"ע מהא דקיי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. ומבואר באה"ע (סי' קמ"ט ס"ב) דהוי קדושי ספק. שו"מ שהרגיש בזה בישוע"י (בסי' ל') יעוי"ש: