אור ברסלב
אפיקי ים חלק א סימן ו › א)

אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ

סימן ו · א)

סימן ו

הר"ן ז"ל בפסחים (דף ל') אהא דפסק שם רבא הלכתא דחמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כתב. דיש מן הראשונים ז"ל שאמרו דטעמיה דרבא הוא משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין שהוא מותר לאחר הפסח כיון דקיי"ל כר"ש. ואע"ג דר"ש אסיר לי' לאחה"פ משום קנסא מ"מ מודה הוא דע"י תערובות שרי. וא"כ נמצא דתערובות זה דבר שיל"מ הוא וכל דבר שיל"מ במינו במשהו. ורבא גזר שלא במינו אטו מינו וכתב שכן דעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ גם הרמב"ן ז"ל במלחמות. והר"ן ז"ל הקשה ע"ז יעוי"ש שכתב וז"ל ועוד שקרוב הדבר לומר דכיון שחומרא דדבר שיל"מ מדרבנן היא לא החמירו בה אלא כשהמין בעצמו עתיד להיות ניתר. אבל כאן שחמץ עצמו אסור אע"פ שתערובתו מותר. אפשר שהשוו מדותיהם שלא לדונו בכלל דבר שיל"מ. ואע"פ שבעלי סברא זו אמרי דכיון דמדאורייתא לר"ש דבר שיל"מ הוא כשאסרו ר"ש משום קנסא לא בא להקל עלי' אלא להחמיר עלי'. ולא נהירא לי שאילו הי' מה שאנו אומרים אפילו באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים. אבל ודאי משמע שחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשי' מאחר שהוא עתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאח"ז אין ראוי שנחמיר עלי' חומרא זו בתוך זמנו עכ"ל:

תוכן העניינים

אפיקי ים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה