אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ב · ב)
ולחומר הקושי' הי' נ"ל בזה. דיש לחקור בהא דקיי"ל דמצות ראיית פנים בעזרה וכן עולת ראי' יש להן תשלומין כל שבעה. ועי' בטו"א בריש פרקין שכתב דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דרק אם בא בעזרה ביום הראשון ולא הביא קרבן יש לו תשלומין להביא קרבן עולת ראי' כל שבעה. אבל אם לא בא בעזרה ביום ראשון אין לו תשלומין לבוא למחר דראיית פנים עצמה אין לה תשלומין. ותמה עלי' הרבה מסוגיות הש"ס דמוכח בהדיא דגם ראיית פנים עצמה יש לה תשלומין, אמנם במנח"ח מצוה תפ"ט השיג עליו והוכיח בעליל דאדרבה גם הרמב"ם ז"ל ס"ל גם ראיית פנים עצמה יש לה תשלומין יעוי"ש. ולפי"ז נחקורה נא לדעת במי שלא בא לעזרה בראשון. והדין דיש לו תשלומין למחר. ובודאי דמחויב גם בעולת ראי' למחר. ויש להסתפק. אם החיוב דעולת ראי' למחר יהי' ג"כ מצד תשלומין. וכמו דהראיי' עצמה למחר היא בגדר תשלומין כמו כן נמי העולת ראי' באה מצד תשלומין או דהראיי' עצמה שביום המחרת שבאה מכח תשלומי דראשון. היא עצמה מחייבתו בעולת ראי'. דכיון דבאה לתשלומי ראשון כל דיני יום ראשון עלי' וקאי עלה בלאו דלא יראו פני ריקם. אף דמי שבא בעזרה בתוך ימי הרגל אינו חייב להביא עולה בכל עת שנכנס. כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ת ה"ו עיי"ש. מ"מ ראי' זו שבאה לתשלומין וראשונה היא אצלו מחייבתו בעולת ראי'. ונ"מ רבתא מזה כמו שיבואר לפנינו בעזהש"י: