פתיחתא · אות יב
יב רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹ אָמַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד, כב): וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד, שֵׁם זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּשְׁאָר זֶה אֱוִיל מְרוֹדַךְ, וְנִין זֶה בֵּלְשַׁצַר, וָנֶכֶד זוֹהִי וַשְׁתִּי. דָּבָר אַחֵר, שֵׁם זֶה הַכְּתָב שֶׁלָּהֶן, וּשְׁאָר זֶה לָשׁוֹן, וְנִין וָנֶכֶד בַּר וּבַר בַּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹ אָמַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים, מֶלֶךְ זוֹ וַשְׁתִּי, וְשָׂרִים אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר (דברים כח, לו): יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ, אִם תֹּאמַר לְבָבֶל, וַהֲלֹא מִבָּבֶל הָיוּ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ, אֶלָּא זוֹ מָדַי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי.