פתיחתא · אות ז
ז רַבִּי לֵוִי פָּתַח (במדבר לג, נה): וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א טו, ג): עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק, אֲמַר לֵיהּ אֲזַלְתְּ זַכָּאָה וַאֲתֵית חַיָּיבָא וְחַסְתְּ עֲלוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, ט): וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג, וְהָא צִמְחָא קַיָּימָא מִינֵּיהּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָכֶם דְּבָרִים קָשִׁים, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה הָמָן, שֶׁאָמַר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.