פרק י · אות ד
ד מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. כֵּיוָן דַּחֲסַל מִמִּצְלֵי, אֲמַר לֵיהּ הָמָן לְמָרְדֳּכַי לְבוֹשׁ הָדֵין לְבוּשָׁא דְמַלְכָּא, אָמַר לוֹ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּת, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא וְלָא סָח. אֲזַל בְּעָא בַּלָּנָא וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבַד אֲסַר חַרְצֵיהּ וְעָאל וְאַסְחֵי, כֵּיוָן דִּנְפַק אָמַר לוֹ סַב לְבֵישׁ הָדֵין כְּלִילָא. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּתָא, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא וְלָא מְסַפַּר. אֲזַל בְּעֵי סַפָּר וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבֵיד אֲזִיל לְבֵיתֵיהּ וְאַיְיתֵי סַפָּרָא וְיָתֵיב וְקָא מְסַפַּר לֵיהּ, שָׁרֵי וּמִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ מַה לָּךְ מִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ וַוי לַאֲבוּהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַעֲבֵיר דּוּמִין פַּנְטוֹן קוֹמִין קְלֵטוֹ עֲבֵיד בַּלָּן סַפָּר. אֲמַר לֵיהּ וּבְהַהִיא שְׁאֵילִית לָךְ לֵית אֲנָא חַכִּים לַאֲבוּי דְּהַהוּא גַבְרָא בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפַר קַרְיָינוּס וְאַתְּ מַשְׁכַּחַת מָאנֵי סַפָּרָא דִידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קוּם רְכוֹב עַל הָדֵין סוּסְיָא, אֲמַר לֵיהּ לֵית בִּי כֹּחַ, דַּאֲנָא סָב. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אֲנָא גְּבַר סָב, אָמַר לוֹ וְלָא אַתְּ הוּא דִּגְרַמְתְּ לְנַפְשָׁךְ. אֲמַר לֵיהּ קוּם דַּאֲנָא סָמֵיךְ קָדְלִי וְאַתְּ דָּרֵיס עֲלוֹי וּסְלֵיק וּרְכַב לִמְקַיְימָה לְכוֹן מַה דַּאֲמַר כְּתָבָא (דברים לג, כט): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.