פרק ח · אות ד
ד וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ (אסתר ד, ה), רַבָּנִין דְּתַמָּן אָמְרִין הֲתָךְ זֶה דָּנִיֵּאל, וּלְפִי שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ נִקְרָא הֲתָךְ, חֲתָךְ. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין שֶׁחָתַךְ אֶת הַדְּבָרִים. לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, אָמְרָה לוֹ לֵךְ אֱמֹר לוֹ, מִימֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ לְצָרָה כָּזֹאת, שֶׁמָּא כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות טו, ב): בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.